לבנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכות עתיקות באזור הלבנט
הלבנט

הַלֶּבַנְטצרפתית: Levant) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. לפי ההגדרה המצמצמת, כולל האזור את סוריה, לבנון, ארץ ישראל, עבר הירדן, וכן חלקים ממסופוטמיה. לפי ההגדרה המרחיבה כולל האזור גם את אסיה הקטנה, יוון, קפריסין ומצרים.

א-שאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההגדרה המצמצמת, תחום הלבנט מקביל פחות-או-יותר לאזור המכונה בערבית א-שאם (الشأم). א-שאם הוא לרוב כינוי לאזור מצומצם יותר, מאזור העיר חאלב שבסוריה ועד אזור הנגב של ארץ ישראל, אזור זה היה באופן מסורתי נתון להשפעתה של דמשק בעוד שהאזור דרומה משם היה נתון להשפעה מצרית, צפונה משם הייתה השפעה מסורתית של האימפריות של אסיה הקטנה וממזרח הייתה השפעה של אימפריות מסופוטמיה או חצי האי ערב.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "לבנט" הופיע לראשונה בסוף המאה ה-15. פירוש המילה levant בצרפתית הוא "עולה" או "זורח" (מהפועל lever), ובהשאלה פירושה "מזרח" (המקום שממנו זורחת השמש). השם "א-שאם" בערבית הוא אחד משמותיה של העיר דמשק, וכך היא נקראת בטורקית עד היום (Şam). בהשאלה מתייחס שם זה לכל האזור שהעיר דמשק נמצאת במרכזו, ומקביל פחות-או-יותר להגדרה המצמצמת של אזור הלבנט.

במאה השש עשרה החל המונח "לבנט" להיות שגור בהתייחס לאזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית במזרח הים התיכון, ומאוחר יותר התרחב והחל לכלול גם לשטחים נוספים בשליטת העות'מאנים כמו יוון וחופי אסיה הקטנה. המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאורם בני עמים מאגן הים התיכון, כגון איטלקים (בפרט אנשי ונציה וג'נובה), צרפתים ובני העמים הים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית. כאשר קיבלה בריטניה מנדט על שטחי ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה השתמשו חלק מהבריטים בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב, וכן לצרפתים, לאיטלקים או ליוונים שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו את הלבוש והמנהגים המזרחיים.

המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון באותה תקופה כונה המנדט לארצות הלבנט והחפירות באבלה, מארי ואוגרית, כמו גם במקומות אחרים, כונו חפירות בלבנט.

היום משמש התיאור בעיקר ארכאולוגים והיסטוריונים בהתייחס לתקופה הפרהיסטורית ולעת העתיקה ותקופת ימי הביניים. המונח משמש לעתים בהתייחס לאירועים עכשוויים, בעיקר בארצות כמו ישראל, ירדן, לבנון, וסוריה.

שם התואר "שאמי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערבית הכינוי "שאמי" (شامي) מתייחס לאדם, בפרט אדם ערבי, שמוצאו בסוריה, בלבנון, בארץ ישראל ובאזורים הסמוכים לארצות אלה. כמו כן משמש הכינוי לכל דבר שמוצאו באזור הזה, למשל ניבים "שאמיים" של השפה הערבית הם הניבים הערביים המדוברים בסוריה, בלבנון, בארץ ישראל ובסביבותיהן. כך גם, המילה המצרית לפיתה היא "שאמי"- בשל מוצאה מ"בלאד א-שאם" (ארצות אזור א-שאם).

עבור יהודי תימן נוסח התפילה של ר' יוסף קארו בעל השולחן ערוך, שמקורו בצפת נקרא נוסח התפילה השאמי.

הפיסטוק האיכותי הגדל בלבנון ובסוריה נקרא "פיסטוק שאמי" (או "פיסטוק חלבי", כלומר מסביבות העיר חאלב).

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל משמש המונח "לבנטיני" כתיאור של אדם בעל אופי, התנהגות או תרבות הקרובה לתרבות המזרחית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]