לבנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלבנט (Levant) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. לפי ההגדרה המצמצמת, כולל האזור את סוריה, לבנון, ארץ ישראל, עבר הירדן, וכן חלקים ממסופוטמיה. לפי ההגדרה המרחיבה כולל האזור גם את אסיה הקטנה, יוון, קפריסין ומצרים. לפי ההגדרה המצמצמת, תחום הלבאנט מקביל פחות-או-יותר לאזור המכונה בערבית א-שאם (الشأم).
[עריכה] אטימולוגיה
המונח "לבאנט" הופיע לראשונה בסוף המאה ה-15. פירוש המילה levant בצרפתית הוא "עולה" או "זורח" (מהפועל lever), ובהשאלה פירושה "מזרח" (המקום שממנו זורחת השמש). יש השערה[דרוש מקור] הגורסת כי מקור הביטוי בשיבוש השם לבנון בספרדית (Libano). העיצורים v ו-b נשמעים זהים ברוב הניבים של השפה הספרדית, ולפיכך ה-b בשם Libano הוחלפה ב-v ובתוספת שיבושים קלים נוספים נוצר השם Levant ככינוי לאזור שהר הלבנון נמצא במרכזו. השם "א-שאם" בערבית הוא אחד משמותיה של העיר דמשק, וכך היא נקראת בטורקית עד היום (Şam). בהשאלה מתייחס שם זה לכל האזור שהעיר דמשק נמצאת במרכזו, ומקביל פחות-או-יותר להגדרה המצמצמת של אזור הלבאנט.
במאה השש עשרה החל המונח "לבאנט" להיות שגור בהתייחס לאזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית במזרח הים התיכון, ומאוחר יותר התרחב והחל לכלול גם לשטחים נוספים בשליטת העות'מאנים כמו יוון וחופי אסיה הקטנה. המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאורם בני עמים מאגן הים התיכון, כגון איטלקים (בפרט אנשי ונציה וג'נובה), צרפתים ובני העמים הים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית. כאשר קיבלה בריטניה מנדט על שטחי ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה השתמשו חלק מהבריטים בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב, וכן לצרפתים, לאיטלקים או ליוונים שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו את הלבוש והמנהגים המזרחיים.
המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון באותה תקופה כונה המנדט לארצות הלבנט והחפירות באבלה, מארי ואוגרית, כמו גם במקומות אחרים, כונו חפירות בלבנט.
היום משמש התיאור בעיקר ארכאולוגים והיסטוריונים בהתייחס לתקופה הפרהיסטורית ולעת העתיקה ותקופת ימי הביניים. המונח משמש לעתים בהתייחס לאירועים עכשוויים, בעיקר בארצות כמו ישראל, ירדן, לבנון, וסוריה.
בערבית הכינוי "שאמי" (شامي) מתייחס לאדם, בפרט אדם ערבי, שמוצאו בסוריה, בלבנון, בארץ ישראל (פלסטין) ובאזורים הסמוכים לארצות אלה. כמו כן משמש הכינוי לכל דבר שמוצאו באזור הזה, למשל ניבים "שאמיים" של השפה הערבית הם הניבים הערביים המדוברים בסוריה, בלבנון, בארץ ישראל ובסביבותיהן.
[עריכה] ישראל
בישראל, שימש המונח "לבנטיני" כתיאור שלילי של אדם בעל אופי, התנהגות או תרבות הקרובה לתרבות המזרח, בניגוד לתרבות "אירופית" (היינו, תרבות פולין ורוסיה) ה"ראויה". הזמר קובי אוז, בן עדות המזרח, אימץ את הכינוי וייסד את חברת ההפקה "לבנטיני" אשר מטרתה לקדם אליטת אמנים אלטרנטיבית אשר תהווה בסיס לצליל אותנטי של הישראליות החדשה[1].
