לברון ג'יימס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לברון ג'יימס
LeBronJamesMiamiHeat2010.jpg

ג'יימס במדי מיאמי היט

תאריך לידה 30 בדצמבר 1984 (בן 29)
מקום לידה אקרון שבאוהיו
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.03 מטר
מספר 23
מכללה סנט וינסנט-סנט מארי (בית ספר תיכון)
דראפט בחירה מספר 1, 2003
קליבלנד קאבלירס
קבוצות
2003 - 2010
2010 - 2014
2014 -
קליבלנד קאבלירס
מיאמי היט
קליבלנד קאבלירס
הישגים אליפות ה-NBA‏ (2012, 2013)
MVP של סדרת הגמר ב-NBA‏ (2012, 2013)
‏MVP של העונה הסדירה (2009, 2010, 2012, 2013)
מלך הסלים (2008)
10 בחירות למשחק האולסטאר (2005 - 2014)
‏MVP של משחק האולסטאר (2006, 2008)
רוקי השנה ב-NBA ‏(2004)
חמישיית הרוקיז של העונה (2004)
חמישיית העונה ‏(2006, 2008 - 2014)
החמישייה השנייה של העונה (2005, 2007)
חמישיית ההגנה של העונה (2009-2013)
חמישיית ההגנה השנייה (2014)
שחקן השנה בתיכונים (2003)

לברון ריימון ג'יימסאנגלית: LeBron Raymone James; נולד ב-30 בדצמבר 1984 באקרון שבאוהיו) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הסמול פורוורד בקבוצת קליבלנד קאבלירס בליגת ה-NBA. כיום נחשב לשחקן הכדורסל הטוב בעולם‏[1].

כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון ניבאו לו קריירה מוצלחת ב-NBA. כשהיה בן 18 בלבד הוא נבחר בבחירה מספר 1 בדראפט 2003, ועוד לפני משחק הבכורה שלו חתם על חוזה חסות עם נייקי בשווי 90 מיליון דולרים. הוא משחק בדרך כלל בעמדת הסמול פורוורד או הפאוור פורוורד, ובתקופתו בקאבלירס קבע שיאים רבים הקשורים לשחקנים צעירים. הוא זכה בתואר רוקי השנה בעונת 2003/2004, ומאז 2005 נכלל כל עונה באחת מחמישיות העונה ב-NBA והשתתף בקביעות במשחק האולסטאר.

במהלך שבע שנותיו בקבוצה, לברון היה שחקן ההתקפה המרכזי של קליבלנד, והוביל את הקבוצה להופעות רצופות בפלייאוף ב-2006, 2007, 2008, 2009 ו-2010; בשנת 2007 העפילה קליבלנד עד לגמר האזור המזרחי של ה-NBA לראשונה מאז 1992, ולסדרת הגמר הכללית לראשונה בתולדות הקבוצה, בה הפסידה לסן-אנטוניו ספרס. הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-2009, 2010, 2012 וב- 2013, והגיע למקום השני בבחירות ל-MVP ב-2006. ב-2010 עבר למיאמי היט ובשנים 2012 ו-2013 הוביל אותה לאליפות ה-NBA תוך שהוא מוכתר פעמיים לשחקן המצטיין של סדרת הגמר. בנוסף להיותו ה-MVP של העונה הסדירה, בשתי עונות אלו.

הוא משחק גם במדי נבחרת ארצות הברית, עמה זכה במדליית ארד באולימפיאדת אתונה, במדליית ארד באליפות העולם 2006 ובמדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג ובמדליית זהב באולימפיאדת לונדון 2012.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברון ג'יימס נולד ב-30 בדצמבר 1984 באקרון שבאוהיו, לגלוריה ג'יימס בת ה-16. אביו הביולוגי, אנתוני מקללנד, הוא אסיר לשעבר שעזב את גלוריה לגדל את לברון לבדה‏[2]. בצעירותו, סבלה גלוריה מבעיות כלכליות חמורות, ולברון נהג לפרוק את רגשותיו בספורט, כאשר המקצועות האהובים עליו היו כדורסל ופוטבול. כשהיה בכיתה ד', נאלצה אימו להסכים להעבירו לפרנקי ווקר, מאמנו של לברון בקבוצת הפוטובל של בית ספרו, אשר גילה על המצב הקשה בביתו והחליט לאמצו‏[2]. במהלך שהותו אצל משפחת ווקר, התיידד לברון עם פרנקי ג'וניור, סיאן קוטון, דרו ג'ויס, וילי מגי ורומיאו טרוויס והשישה החלו להתאמן יחדיו אצל מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מישיגן סנטרל בעבר, קית' דמברות'‏[2]. תוך זמן קצר, הקימו החברים את קבוצת הכוכבים הנופלים של צפון אוהיו, אותה אימן אביו של ג'ויס. בשנת 1997 העפילה הקבוצה לטורניר הארצי של ה-AAU לקבוצות עד גיל 16 ושנתיים לאחר מכן העפילה עד לגמר הטורניר עד גיל 18. לאחר שניצחו את כל חמשת משחקיהם הראשונים זומנו "הכוכבים הנופלים" למשחק מיוחד נגד כוכבי דרום קליפורניה ואף על פי שהפסידו במשחק, לברון זוהה מיד כאחד הפוטנציאלים הגדולים של הכדורסל האמריקאי[2].

בשנת 1999 החל ג'יימס לשחק בנבחרת בית הספר סנט וינסנט-סנט מארי שבאקרון. הוא שיחק עם המספר 23 על חולצתו, אותו המספר עמו שיחק מייקל ג'ורדן, אשר נחשב לגדול הכדורסלנים בכל הזמנים ובו ראה ג'יימס מודל לחיקוי והערצה‏[2]. כבר בעונת הפרשמן שלו קבע ממוצעים מצוינים של 18 נקודות ו-6.2 ריבאונדים והוביל את קבוצתו למאזן 0-27 ולאליפות מחוזית ראשונה מאז 1984[3][2]. לברון הרשים במשחקו פרשני כדורסל רבים שניבאו לו עתיד מוצלח במיוחד ב-NBA. בעונתו השנייה בסנט וינסנט, העלה את ממוצעיו ל-25.5 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים ו-3.8 חטיפות למשחק והוביל את בית ספרו לאליפות מחוזית שנייה ברציפות. כמו כן, נבחר למר הכדורסל של אוהיו ולחמישיית המצטיינים הארצית של העיתון USA Today. בכך הפך לשחקן השנה השנייה הראשון בכל הזמנים שנבחר לנבחרת העונה של USA Today‏[4].

בעונת 2001/2002 המשיך לברון להשתפר וממוצעיו המשיכו לעלות ל-29 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 5.7 אסיסטים ו-3.3 חטיפות למשחק, אולם סנט וינסנט סיימה רק במקום השני באליפות המחוזית, לאחר שהפסידה 71-63 בגמר הטורניר לבית הספר על שם רוג'ר באקון מסינסינטי[4]. אף על פי כן, לברון נבחר שוב למר הכדורסל של אוהיו ואף זכה בתוארי שחקן העונה של USA Totay וכדורסלן השנה בליגת התיכונים. במהלך עונה זו, הופיע ג'יימס על שערי המגזינים "סלאם", ספורטס אילוסטרייטד וה-ESPN ונחשב לאחד השחקנים המבטיחים בספורט האמריקאי. בעונתו הרביעית והאחרונה בסנט וינסנט, 2002/2003, הגביה ג'יימס לשיאו ועם ממוצעים של 31.6 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים ו-3.4 חטיפות הוביל את קבוצתו לאליפות שלישית בארבע עונות. כמו כן, זכה כמעט בכל התארים והפרסים האפשריים לשחקן תיכונים, כולל פרס ספורטאי השנה בתיכונים ופרס ה-MVP של משחק האול-אמריקן, בו הוביל את נבחרת המחוז המזרחי לניצחון 107-122, עם 27 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים‏[4]. לאחר עונה זו עזב ג'יימס את סנט וינסנט אחרי ארבע עונות, בהן קלע 2,657 נקודות, הוריד 892 ריבאונדים ומסר 523 אסיסטים‏[4].

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות והתקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס במשחק נגד דאלאס מאבריקס באפריל 2005

לקראת דראפט ה-NBA2003 היה ג'יימס המועמד המוביל לבחירה במקום הראשון, ובעקבות כך, החתימה אותו חברת ציוד הספורט נייקי על חוזה חסות בשווי 90 מיליון דולרים. בדראפט עצמו, אכן נבחר במקום הראשון על ידי קבוצת קליבלנד קאבלירס וכבר במשחקו הראשון ב-NBA נגד סקרמנטו קינגס הותיר רושם כשחקן יוצא דופן, כאשר קלע 25 נקודות, הוריד 6 ריבאונדים, מסר 9 אסיסטים וחטף 4 פעמים ב-42 דקות משחק. במשחק הבא נגד פיניקס סאנס, השיג "דאבל דאבל" ראשון בקריירה, עם 21 נקודות ו-12 ריבאונדים. בהמשך קלע 41 נקודות נגד ניו ג'רזי נטס והפך לשחקן הצעיר בתולדות הליגה שקולע למעלה מ-40 נקודות במשחק‏[5]. בסך הכל סיים לברון את עונת הרוקי שלו עם 20.9 נקודות, 5.9 אסיסטים ו-5.5 ריבאונדים בממוצע למשחק ונבחר לרוקי השנה. בכך הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שזוכה בתואר‏[3]. כמו כן, הפך לשחקן השלישי בלבד שקובע למעלה מ-20 נקודות, 5 אסיסטים ו-5 ריבאונדים למשחק בעונתו הראשונה ב-NBA, אחרי מייקל ג'ורדן ואוסקר רוברטסון[3]. גם מבחינה קבוצתית, הגעתו של לברון לקליבלנד הייתה משמעותית והקבוצה סיימה את העונה הסדירה במאזן 47-35, כאשר היא משיגה 18 ניצחונות מאשר בעונה הקודמת.

בעונת 2004/2005 עזב קרלוס בוזר את קליבלנד וג'יימס הפך לשחקן המוביל של הקבוצה. הוא קבע ממוצעים של 27.2 נקודות, 7.2 אסיסטים, 7.4 ריבאונדים ו-2.2 חטיפות - נתונים מרשימים במיוחד עבור שחקן בגילו, ונבחר לחמישיית העונה השנייה. כמו כן, הפך לברון לשחקן הצעיר בתולדות ה-NBA שמשיג טריפל דאבל, לאחר שסיים את המשחק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס עם 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. אף על פי כן, קליבלנד שוב נכשלה בניסיונה להעפיל לפלייאוף, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום התשיעי במזרח עם מאזן 40-42. עוד בעונה זו, נבחר ג'יימס לראשונה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר, בו ניצחה נבחרת המזרח 115-125. לברון היה ממצטייני המשחק וסיים אותו 13 נקודות, 8 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

בעונת 2005/2006 הפגין ג'יימס יכולת קליעה משובחת וסיים את העונה הסדירה עם ממוצע של 31.4 נקודות למשחק, אולם סיים שני בטבלת מלך הסלים של ליגה, לאחר קובי בראיינט שבעונת שיא קלע 35.4 נקודות למשחק. לקראת סיום העונה הפך לברון לשחקן השלישי בלבד שקולע למעלה מ-35 נקודות בתשעה משחקים רצופים, כאשר רק בראיינט ומייקל ג'ורדן עשו זאת לפניו‏[6]. הוא הוביל את קליבלנד למאזן 32-50 בסיום העונה הסדירה ולמקום השלישי במזרח, ממנו העפילה הקבוצה למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1997/1998. כמו כן, נבחר ג'יימס לראשונה לחמישייה הראשונה של העונה וסיים שני בבחירות ל-‏MVP של העונה הסדירה, כאשר רק סטיב נאש מקדים אותו. נוסף על כך, נבחר שוב להשתתף במשחק האולסטאר ואף זכה בפרס ה-‏MVP של המשחק עם 29 נקודות ו-6 ריבאונדים והפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בתואר.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף התמודדה קליבלנד נגד וושינגטון ויזארדס וכבר במשחק הראשון בין הקבוצות, השיג ג'יימס טריפל דאבל עם 32 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים והוביל את קליבלנד לניצחון 86-97. הוא הצטרף למג'יק ג'ונסון וג'וני מקארתי כשלושת השחקנים היחידים שהשיגו טריפל דאבל כבר בהופעתם הראשונה בפלייאוף‏[7]. גם בהמשך הסדרה נגד וושינגטון הציג יכולת טובה מאד עם ממוצעים של 35.7 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק והוביל את הקאבלירס לניצחון 2-4, במה שהיה לניצחונה הראשון של קליבלנד במשחק פלייאוף מאז עונת 1992/1993. בחצי גמר המזרח נגד האלופה היוצאת, דטרויט פיסטונס, קליבלנד כבר הייתה ביתרון 2-3 מבטיח, אולם הפסידה בשני המשחקים הנותרים והודחה מהפלייאוף.

לברון ידוע במהלכיו הווירטואוזים ונחשב לאחד המטביעים המרהיבים ב-NBA

בעונת 2006/2007 חווה ג'יימס ירידה קלה ביכולתו, אולם המשיך להגיע להישגים מרשימים והוביל את הקאבלירס למקום השני במזרח עם מאזן זהה לעונה שעברה (32-50) ולהעפלה שנייה ברציפות לפלייאוף. הוא קבע ממוצעים של 27.3 נקודות, 6.7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק בעונה הסדירה, בזכותם נבחר להשתתף במשחק האולסטאר בפעם השלישית ברציפות ונכלל בחמישייה השנייה של העונה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הוביל את קליבלנד ל"סוויפ" ראשון בתולדותיה, עם ניצחון 0-4 על וושינגטון ויזארדס‏[8]. בסיבוב הבא ניצחו הקאבלירס את ניו ג'רזי נטס והעפילו לגמר המזרח לראשונה מזה 15 שנים.

בסדרת גמר המזרח נגד דטרויט פיסטונס, קליבלנד כבר הייתה בפיגור 2-0, אולם ניצחה בכל ארבעת המשחקים והבאים והעפילה לגמר ה-NBA לראשונה בתולדותיה. במשחק החמישי בסדרה הציג ג'יימס את אחד ממשחקי השיא שלו בקריירה ואחת מתצוגות היחיד הגדולות בתולדות הפלייאוף עם שיא פלייאוף אישי של 48 נקודות, כאשר הוא קולע את כל 25 הנקודות האחרונות של קבוצתו במשחק ועם סל ניצחון 2.2 שניות לסיום ההארכת הזמן השנייה, העניק לה ניצחון 107-109‏[9]. אף על פי כן, בסדרת הגמר, נוצחו הקאבלירס בכל המשחקים נגד סן אנטוניו ספרס והפסידו בסדרה 4-0. בסך הכל קבע לברון ב-20 משחקיו בפלייאוף בעונה זו ממוצעים של 25.1 נקודות, 8.1 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

בעונת 2007/2008 ביסס ג'יימס את מעמדו כגדול שחקני קליבלנד בכל הזמנים, כאשר עבר את בראד דאופטרי והפך למלך הסלים של הקבוצה בכל הזמנים עם 10,414 נקודות בחמש עונות בלבד‏[10]. כמו כן, בגיל 23 שנים ו-59 ימים, הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שמגיע ל-10,000 בקריירה‏[11]. הוא הוביל את קליבלנד למקום הרביעי במזרח בסיום העונה הסדירה ואף זכה בתואר מלך הסלים של הליגה עם ממוצע של 30 נקודות למשחק. עוד לפני כן זכה בפעם השנייה בקריירה בפרס ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שסיים את המשחק עם 27 נקודות, 8 ריבאונדים ו-9 אסיסטים והוביל את נבחרת המזרח לניצחון 128-134. אף על פי כן, בפלייאוף לא הצליחו לברון וקבוצתו לשחזר את ההישג מהעונה הקודמת והודחו כבר בסיבוב השני, לאחר הפסד 4-3 לאלופה הנכנסת, בוסטון סלטיקס.

MVP של העונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס במדי קליבלנד קאבלירס

בעונת 2009/2008 המשיך ג'יימס לשפר את יכולותיו האישיות. הוא העמיד ממוצעים עונתיים של 28.4 נקודות, 7.6 ריבאונדים ו-7.2 אסיסטים תוך שהוא מוביל את קליבלנד למאזן הטוב בליגה עם 66 ניצחונות מול 16 הפסדים בלבד. במהלך העונה היה ג'יימס לשני בהיסטוריה שזוכה בתואר השחקן המצטיין של המזרח ארבע פעמים באותה העונה‏[12], ולרביעי שמוליך את קבוצתו בכל חמשת הפרמטרים המרכזיים‏[13]. בסיום העונה זכה ג'יימס בתואר השחקן המצטיין של העונה לראשונה בקריירה, ולראשון שזוכה בתואר במדי קליבלנד‏[14], ולראשונה נבחר גם לחמישיית ההגנה הראשונה.

במשחקי הפלייאוף סייע ג'יימס לקבוצתו להדיח ללא הפסד את דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון, ובתוצאה זהה את אטלנטה הוקס בחצי גמר המזרח. בגמר המזרח פגשה קליבלנד את אורלנדו מג'יק. ג'יימס קבע כבר במשחק בראשון את שיא הקריירה שלו עם 49 נקודות במשחק פלייאוף, אך לא הצליח למנוע מקבוצתו את ההפסד במשחק. אורלנדו ניצחה את הסדרה בשישה משחקים, למרות תרומה של 38.5 נקודות למשחק מצידו של ג'יימס. הוא סיים את משחקי הפלייאוף עם שיא קריירה של 35.3 נקודות בממוצע.

טרם עונת 2010/2009 הגיע לקליבלנד שאקיל אוניל בעסקת חליפין תמורת סאשה פבלוביץ' ובן וולאס שעברו לפיניקס סאנס, ובינואר חבר אליהם גם אנטואן ג'יימיסון. ג'יימס המשיך להפגין דומיננטיות רבה, ואף שבר את שיאו של קובי בראיינט כשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-15,000 נקודות בקריירה‏[15]. הוא הוליך את קליבלנד למאזן הטוב ביותר בליגה עונה שנייה ברציפות, עם 61 ניצחונות מול 21 הפסדים, וזכה שנית בתואר השחקן המצטיין של העונה. במשחקי הפלייאוף של עונתו האחרונה במועדון הוליך ג'יימס את הקבוצה לסיבוב השני, בו הודחה קליבלנד בשישה משחקים מול בוסטון סלטיקס.

המעבר למיאמי היט - שלושת הגדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בקיץ 2009, החלו מספר קבוצות NBA לפנות מקום תחת תקרת השכר על מנת שיוכלו להציע לג'יימס חוזה מקסימום עם סיום חוזהו בקליבלנד. בסיום עונת 2009/2010 קיבל ג'יימס הצעות מלוס אנג'לס קליפרס, שיקגו בולס, ניו ג'רזי נטס, ניו יורק ניקס ומיאמי היט[16]. כמו כן, קיבל הצעה להישאר בקליבלנד שאף שיחררה את מייק בראון, מאמן הקבוצה בחמש השנים האחרונות, במטרה לגרום לג'יימס לחתום על חוזה חדש. עם סיום חוזהו ב-1 ביולי 2010, הודיע ג'יימס, אשר במהלך עונת 2009/2010 הכריז כי ישמח לשחק בניו יורק, כי ברצונו לחתום בקבוצה בה ישתף פעולה יחד עם חבריו, דוויין וייד וכריס בוש, אשר גם הם סיימו את חוזיהם במיאמי היט וטורונטו ראפטורס בהתאמה והפכו לשחקנים חופשיים. בהמשך הצטמצמו אופציות החתימה של ג'יימס לשיקגו, קליבלנד, מיאמי וניו יורק, כאשר שתי האחרונות החתימו את בוש ווייד ואת אמארה סטודמאייר בהתאמה, זאת במטרה לשכנע את ג'יימס כי בהן יהיו סיכוייו לזכות באליפות הגבוהים ביותר.

לבסוף הודיע ג'יימס כי ב-8 ביולי יכריז באיזו קבוצה החליט לחתום, בתוכנית מיוחדת שתועבר בשידור ישיר בערוץ ה-ESPN. בתוכנית שקיבלה את השם "ההחלטה"‏[17],, הכריז כי יחתום במיאמי ובכך ישלים את שלישיית הכוכבים של הקבוצה שמיד הפכה לאחת המועמדת העיקריות לזכייה באליפות. מעברו של ג'יימס למיאמי עורר סערה ציבורית רבה בקליבלנד, כאשר בעלי הקאבלירס, דן גילברט אף כינה אותו כ"בוגד" ו"אנוכי" ואת מעברו כינה "בגידה פחדנית". בעקבות דבריו, נקנס גילברט על ידי קומישינר ה-NBA, דייוויד סטרן ב-10,000 דולר, אולם גם סטרן הסכים כי החלטתו של ג'יימס בוצעה בצורה רעה‏[18]. כמו כן, מספר כוכבי עבר של ה-NBA הביעו את התנגדותם למהלך, ביניהם מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון וצ'ארלס בארקלי. עם זאת, החלטתו של ג'יימס הייתה סופית וב-9 ביולי הוא חתם על חוזה ל-6 שנים במיאמי‏[19]. בעונת 2010/2011 נוצחה מיאמי 4-2 בסדרת גמר הפלייאוף של ליגת ה-NBA בידי דאלאס מאבריקס. ג'יימס לא היטיב לשחק בסדרה זו ואף התבטא בסיומה כי "זהו כישלון שלי"‏[20].

האליפות הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש יוני 2012 זכה יחד עם קבוצתו מיאמי היט באליפות ה-NBA, לראשונה בקריירה שלו, לאחר שקבוצתו ניצחה במשחק האליפות 121-106 את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, והשלימה בכך 4-1 בסדרה כולה. לברון השלים במשחק טריפל דאבל ובכך היה לשחקן החמישי בהיסטוריה שקובע טריפל דאבל במהלך משחק האליפות. בעונה כולה סיים עם ממוצע של 27 נקודות למשחק וזכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בפלייאוף סיים עם ממוצע של 30 נקודות למשחק וזכה בתואר MVP של סדרת הגמר. הוא הפך לאחד השחקנים הבודדים שזכה תואר ה-MVP בליגה הסדירה ובסדרת הגמר.

האליפות השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2012-13 המשיך לברון ג'יימס את יכולתו הטובה, וזכה שוב בתואר ה-MVP של העונה הסדירה (פעם שלישית בארבע שנים) כשהוא קולע 26.8 נקודות בממוצע למשחק. קבוצתו מיאמי היט הייתה גם היא ביכולת משכנעת, וניצחה במהלך העונה 27 משחקים רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA) והיא הייתה הקבוצה בעלת מאזן הניצחונות הגבוה בליגה. בפלייאוף ניצחה מיאמי בסיבוב הראשון את מילווקי באקס, בחצי הגמר האזורי את שיקגו בולס ובגמר האזורי את אינדיאנה פייסרס ועלתה לגמר ה-NBA נגד סן אנטוניו ספרס. הסדרה התעלתה לרמה מאוד גבוהה והקרב היה שקול כשאף אחת לא מחברת שתי ניצחונות רצופים עד שני המשחקים האחרונים שבהם מיאמי חיברה. ג'יימס בלט במיוחד משחק מספר 6 שבו פיגרה מיאמי ב-5 נקודות, 28 שניות לסיום המשחק. אך שלשות של ג'יימס ושל ריי אלן הובילו את המשחק להארכה שבה ניצחה מיאמי 103-100. ג'יימס השיג במשחק זה טריפל דאבל של 32 נקודות 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים ואז הסדרה המשיכה למשחק שביעי וקובע, בו ניצחה מיאמי 95-88 וזכתה באליפות. ג'יימס הצטיין במשחק זה כשהוא קולע 37 נקודות, והוא זכה שוב בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. משחקו זכה לשבחים רבים שאף מאמן היריבה גרג פופוביץ' אמר בסיומו דווין וויד ולברון ג'יימס שיחקו משחק שמתאים להיכל התהילה. בסיום המשחק לאחר שהניף את תואר השחקן המצטיין ואת תואר האליפות הוא נשא נאום נרגש והצטנע "אני לברון ג'יימס, מהעיר אקרון באוהיו, אני בכלל לא אמור להיות פה. בכל פעם שאני רואה את החולצה שלי בחדר ההלבשה, אני מרגיש מבורך"‏[21].

2013-2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת המשחקים 2013-14 שמר לברון על יציבות ועל יכולתו הטובה כשהוא קולע 27.1 נקודות למשחק. אך הגיע רק למקום השני בהצבעות לקביעת השחקן המצטיין של העונה. לאחר חברו ויריבו קווין דוראנט קבוצתו ההיט סיימה במקום השני במזרח, לאחר אינדיאנה פייסרס. בסיבוב הראשון בפלייאוף הביסה מיאמי את שארלוט בובקטס - קבוצתה בבעלותו של מייקל ג'ורדן 4-0. בסיבוב השני היא ניצחה את ברוקלין נטס 4-1 ועלתה לגמר המזרח. במשחק הרביעי בסדרה היה לברון "בלתי עציר" כשהוא קולע 49 נקודות ובכך אף השווה את שיאו האישי בנקודות, למשחקים בפלייאוף. בגמר המזרח התמודדה שוב מיאמי היט נגד הפייסרס. במהלך המשחקים ניסו חלק משחקני אינדיאנה לעשות ככל יכולתם כדי להוציא את ג'יימס מריכוזו, במהלכים שכללו עבירות קשות, הקנטות. בלט בשיטה זאת לאנס סטיבנסון שצולם באחד המשחקים כשהוא נושף לאוזנו של ג'יימס. השיטה לא הצליחה במיוחד ולברון היה אפקטיבי כרגיל, מיאמי הביסה 4-2‏[22] ועלתה לגמר שוב מול הספרס במשחק השני בלט ג'יימס במשחק שכלל 35 נקודות 10 כדורים חוזרים. במשחק החמישי קלע ג'יימס 37 נקודות, ואף על פי שהיה השחקן שקלע הכי הרבה נקודות בשתי הקבוצות. לא הצליח להוביל את קבוצתו לזכייה באליפות. וההיט הפסידו בסדרה 4-1

שיא קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-04 במרץ 2014 במשחק בין מיאמי היט לשארלוט בובקטס צלף ג'יימס 61 נקודות, ובכך קבע שיא קריירה עבורו, זה גם היה שיא מועדון עבור ההיט, השיא הקודם היה שייך לגלן רייס עם 56 נקודות. באותו משחק השיג שיא מועדון נוסף כאשר קלע את שמונה השלשות הראשונות שלו. ושיא נוסף של 25 נקודות ברבע (ברבע השלישי) לאחר המשחק הגיב לברון "האיש שם למעלה העניק לי יכולות מדהימות לשחק כדורסל"‏[23].

החזרה לקליבלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ארבע שנים במיאמי היט, הייתה לג'יימס את האופציה לצאת מחוזהו ולהיות שחקן חופשי, שיכול לעבור לכל קבוצה החפצה בשירותיו. בסוף חודש יוני 2014 הודיע לקבוצתו שהוא מעדיף להיות שחקן חופשי‏[24] במקביל גם חבריו דווין וויד וכריס בוש הודיעו כי הם שחקנים חופשיים. פרשנים העריכו כי ג'יימס לא היה מרוצה מהצוות המסייע, במיאמי. וכי שאר הקבוצה מלבד שלושת הכוכבים הייתה חלשה למדי, מה שהוברר לו בסוף העונה שסן אנטוניו ספרס הכניעה ללא תנאי את מיאמי בגמר ה-NBA. המהלך הוביל לחרושת שמועות על קבוצות המעוניינות לקלוט אותו. ועדיין הסיכויים נטו לכך שיישאר במיאמי. ב-11 ביולי 2014 הודיע לברון כי הוא חוזר לקליבלנד. ההודעה הייתה על ידי כתבה בספורטס אילוסטרייטד, כתבה צנועה, ללא מסיבת עיתונאים או ראיונות. כאנטיתזה להחלטה שקיבל לפני ארבע שנים שבעקבותיה זכה לביקורות רבות. הוא כתב כי הוא מרגיש צורך שהוא מעבר לכדורסל לחזור למקום ילדותו, ושבעיר כזאת הוא רוצה לחנך את ילדיו‏[25] הוא חתם לחוזה של שנתיים שבמהלכן ישתכר 42 מיליון דולר. מאמנו דיויד בלאט אמר "אני שמח ומתרגש לאמן את השחקן הטוב בעולם. זו ברכה שאני מאחל לכולם"‏[26]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
ג'יימס עולה לזריקה מעל יאו מינג במשחקה של נבחרת ארצות הברית נגד סין באולימפיאדת בייג'ינג 2008
ג'יימס עולה לזריקה מעל יאו מינג במשחקה של נבחרת ארצות הברית נגד סין באולימפיאדת בייג'ינג 2008
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב לונדון 2012 כדורסל גברים
זהב בייג'ינג 2008 כדורסל גברים
ארד אתונה 2004 כדורסל גברים
אליפות העולם
ארד יפן 2006 כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהב לאס וגאס 2007 כדורסל גברים

לאחר עונת רוקי מוצלחת במיוחד, זומן ג'יימס לסגל נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת אתונה 2004, בה היה שותף לאחד הכישלונות הגדולים בתולדות הכדורסל האמריקאי, לאחר שהנבחרת הפסידה את מדליית הזהב לראשונה מאז הורשו שחקני NBA לקחת חלק בטורנירים בינלאומיים וזכתה רק במדליית הארד. לברון, אשר שותף בכ-11.5 דקות בממוצע בלבד בשמונת משחקיו בטורניר סיים אותו עם 5.4 נקודות, 1.6 אסיסטים וריבאונד אחד בממוצע למשחק‏[27].

לקראת אליפות העולם 2006 הפך ג'יימס לאחד השחקנים הבולטים בנבחרת ואף נבחר לשמש כאחד משלושת הקפטנים של ארצות הברית, יחד עם כרמלו אנתוני ודוויין וייד[28]. באליפות עצמה קבע ממוצעים טובים במיוחד של 13.9 נקודות, 4.1 אסיסטים ו-4.8 ריבאונדים (מלך הריבאונדים של ארצות הברית)‏[29], אולם נבחרתו סיימה שוב במקום השלישי בלבד, לאחר שהפסידה ליוון בחצי הגמר וניצחה את ארגנטינה במשחק על מקומות 3-4. כשנה לאחר מכן, באליפות אמריקה 2007, אשר היוותה גם טורניר מוקדמות לאולימפיאדת בייג'ינג 2008, היה לברון השחקן המוביל של ארצות הברית יחד עם אנתוני ואף הוביל את הנבחרת לזכייה בתואר, לאחר שקלע 19 נקודות והוריד 9 ריבאונדים בחצי הגמר נגד פוארטו ריקו והצטיין במשחק הגמר נגד ארגנטינה עם 31 נקודות, ובסך הכל קבע ממוצעים של 18.1 נקודות, 4.7 אסיסטים (שני באליפות), 3.6 ריבאונדים ו-1.5 חטיפות למשחק‏[30].

ג'יימס לא שיחק באליפות העולם בכדורסל 2010 אך חזר עם נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה ב-2012 בלונדון, אנגליה. הוא הפך למנהיג של הקבוצה יחד עם קובי בראיינט וניפק משחקים מצוינים. נבחרת ארצות הברית המשיכה לזכות במדליית הזהב השנייה ברציפות שלהם, אחרי שניצחה את ספרד במשחק הגמר. ג'יימס תרם 19 נקודות בניצחון, והפך למלך הסלים של כל הזמנים בהיסטוריה של נבחרת ארצות הברית. הוא גם הצטרף למייקל ג'ורדן כשחקנים היחידים שזכו בפרס ה- MVP של העונה הסדירה ב NBA, אליפות ה-NBA, ומדליית זהב אולימפית באותה השנה. לאחר מכן, מייק ששבסקי מאמנו בנבחרת אמר "ג'יימס הוא השחקן הטוב ביותר, הוא המנהיג הטוב ביותר והוא חכם יותר מכל אחד שמשחק את המשחק עכשיו".

פרופיל שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס משחק בדרך כלל בעמדת סמול פורוורד (באנגלית: Small Forward) אך בגלל הפיזיות הגדולה שבה ניחן לפעמים משמש כשחקן ציר ולפעמים כפאוור פורוורד (באנגלית: Power Forward) ובגלל יכולות הקליעה והבנת המשחק הגבוהה שלו לפעמים משמש על תקן הקלע או הרכז. למעשה ג'יימס הוא אחד השחקנים הבודדים בהיסטוריה שיכול לשחק בכל חמש העמדות. ג'יימס מצטיין ביכולתו ההגנתית ולכן נבחר לחמישיית ההגנה של העונה (2009-2013).
במהלך סדרת הגמר 2012-13 נגד סן אנטוניו ספרס שמר ג'יימס לעתים על סנטר היריבה טים דאנקן ולעתים על רכזה טוני פארקר בגלל יכולתו ההגנתית המגוונת.
לברון הוא שחקן קבוצתי. למעשה ב-NBA ישנם בכל קבוצה ה"סופרסטארים" שמהם מצפים לזרוק את הזריקה האחרונה, כשהמשחק בשוויון, דוגמאות בולטות לסופרטארים, הם קווין דוראנט, כרמלו אנתוני, ג'יימס הארדן וקובי בראיינט. לברון ג'יימס יוצא דופן בעניין הזה, שאף שניצח לא מעט משחקים בזריקות אחרונות, הצהיר מספר פעמים שהוא תמיד יחפש אף את המסירה במהלך האחרון.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברון חי עם בת זוגו מאז התיכון ועם שני ילדיו - סוואנה ברינסון. ב-31 בדצמבר 2011, יום לאחר יום הולדתו ה-27, הציע לה נישואים, ובספטמבר 2013 הם נישאו. ג'יימס מעורב בחייהם של שני ילדיו, לברון ג'וניור יליד 2004 וברייס מקסימוס יליד 2007, לאחר שנשבע לעצמו שלא יהיה כמו אביו, האסיר לשעבר, שהכניס את אמו להריון בגיל 16 ונעלם מחייהם.

סטטיסטיקות קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 ביולי 2014‏‏[31][32]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2003/2004 קליבלנד 79 79 39.5 0.417 0.290 0.754 5.5 5.9 1.6 0.7 20.9
2004/2005 קליבלנד 80 80 42.4 0.472 0.351 0.750 7.4 7.2 2.2 0.6 27.2
2005/2006 קליבלנד 79 79 42.5 0.480 0.335 0.738 7.0 6.6 1.6 0.8 31.4
2006/2007 קליבלנד 78 78 40.9 0.476 0.319 0.698 6.7 6.0 1.6 0.7 27.3
2007/2008 קליבלנד 75 74 40.4 0.484 0.315 0.712 7.9 7.2 1.8 1.1 30.0
2008/2009 קליבלנד 81 81 37.7 0.489 0.344 0.780 7.6 7.2 1.7 1.1 28.4
2009/2010 קליבלנד 76 76 39.0 0.503 0.333 0.767 7.3 8.6 1.6 1.0 29.7
2010/2011 מיאמי 79 79 38.8 0.510 0.330 0.759 7.5 7.0 1.6 0.6 26.7
2011/2012[א] מיאמי 62 62 37.5 0.531 0.362 0.771 7.9 6.2 1.8 0.8 27.1
2012/2013 מיאמי 76 76 37.9 0.565 0.406 0.753 8.0 7.3 1.7 0.9 26.8
2013/2014 מיאמי 77 77 37.7 0.568 0.379 0.750 6.9 6.4 1.6 0.3 27.1
קריירה 842 841 39.5 0.497 0.341 0.747 7.2 6.9 1.7 0.8 27.5

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2005/2006 קליבלנד 13 13 46.5 0.476 0.333 0.737 8.1 5.8 1.4 0.7 30.8
2006/2007 קליבלנד 20 20 44.7 0.416 0.280 0.755 8.0 8.0 1.7 0.5 25.0
2007/2008 קליבלנד 13 13 42.5 0.411 0.257 0.731 7.8 7.6 1.8 1.3 28.2
2008/2009 קליבלנד 14 14 41.4 0.510 0.333 0.749 9.1 7.3 1.6 0.9 35.3
2009/2010 קליבלנד 11 11 41.8 0.502 0.400 0.733 9.3 7.6 1.7 1.8 29.1
2010/2011 מיאמי 21 21 43.9 0.466 0.353 0.763 8.4 5.9 1.7 1.2 23.7
2011/2012 מיאמי 23 23 42.7 0.500 0.259 0.739 9.7 5.6 1.9 0.7 30.3
2012/2013 מיאמי 23 23 41.7 0.490 0.375 0.777 8.4 6.6 1.8 0.8 25.9
2013/2014 מיאמי 20 20 38.2 0.565 0.407 0.806 7.1 4.8 1.9 0.6 27.4
קריירה 158 158 42.5 0.482 0.333 0.755 8.4 6.4 1.7 0.9 28.0
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרון דוידוביץ', ESPN קבעה: לברון ג'יימס הכי טוב בעולם באתר ווינט
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 ביוגרפיה באתר JockBio
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ביוגרפיה באתר הרשמי של מיאמי היט
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 פרופיל באתר דראפט ה-NBA
  5. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  6. ^ כתבה באתר ה-NBA
  7. ^ סיכום המשחק הראשון בין וושינגטון וקליבלנד באתר ה-ESPN
  8. ^ סיכום המשחק הרביעי בין וושינגטון לקלבילנד באתר ה-ESPN
  9. ^ סיכום המשחק החמישי בין קליבלנד ודטרויט באתר ה-ESPN
  10. ^ כתבה באתר YAHOO!
  11. ^ הנקודה ה-10,000 של ג'יימס באתר YouTube
  12. ^ LeBron joins Garnett in elite club באתר NBA.com
  13. ^ LeBron James Wins NBA’s Most Valuable Player Award באתר הרשמי של קליבלנד קאבלירס
  14. ^ James outdistances Bryant in winning Kia MVP award באתר NBA.com
  15. ^ לברון ג'יימס הפך לשחקן הצעיר ביותר שקולע 15,000 נקודות באתר נענע10
  16. ^ כתבה באתר ONE
  17. ^ כתבה באתר ONE
  18. ^ כתבה באתר ONE
  19. ^ ערן סורוקה, קבוצה ביום, מיאמי היט: מועדון חברים, באתר nrg‏, 14 באוקטובר 2010
  20. ^ כתבה על משחק מספר 6 בגמר ה-NBA בעונת 2010/2011 באתר sport5
  21. ^ ynet ספורט, לברון ג'יימס: "אני בכלל לא אמור להיות פה", באתר ynet‏, 21 ביוני 2013
  22. ^ עבודת גמר: מיאמי הביסה את אינדיאנה וניצחה 2:4 באתר ווינט
  23. ^ לברון ג'יימס קלע 61 נקודות בניצחון מיאמי באתר וואלה.
  24. ^ לברון ג’יימס ניצל את אופציית היציאה מחוזהו במיאמי, באתר וואלה!, 24 ביוני 2014.
  25. ^ לברון ג'יימס הודיע: "אני חוזר הביתה, לקליבלנד", באתר וואלה!, 11 ביולי 2014.
  26. ^ רועי גלדסטון, ‏בלאט מתרגש: "עם כל הגדולה של לברון, הוא שחקן קבוצתי", באתר ספורט 5.
  27. ^ דף השחקן של לברון ג'יימס באתר הרשמי של אולימפיאדת אתונה 2004
  28. ^ כתבה באתר הרשמי של קבוצת דוונר נאגטס
  29. ^ סטטיסטיקות של ארצות הברית באליפות העולם 2006 באתר הרשמי של הנבחרת
  30. ^ סטטיסטיקות של ג'יימס באליפות אמריקה 2007 באתר הרשמי של האליפות
  31. ^ NBA.com, LeBron James Career Stats
  32. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הם בממוצע למשחק.
לברון ג'יימס - תבניות ניווט
בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס

MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג