לגיטימציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לגיטימציה, בתחום הפוליטי או ביחסים חברתיים, היא ההכרה של מושא העוצמה בזכותו של נושא העוצמה להפעילה. במילים אחרות, לגיטימציה היא ההכרה הפרטית והציבורית כי למפעיל העוצמה מלוא הסמכות לעשות כן.

לגיטימציה היא הסכמה, התשתית החוקתית של התהליך הפוליטי כולו. לגיטימיות פוליטית היא הבסיס שעליו מושתתת הפעלת השלטון הפוליטי. תנאי יסוד לדמוקרטיה יציבה הוא שהמשטר נהנה מלגיטימיות. הכוונה למצב שבו הרוב המכריע של האוכלוסייה רואה את המשטר כראוי לקיום, ותומך עקרונית במערכת הערכים המרכזית שלו. כאשר החלטות הממשלה מקובלות על חוגים רחבים במדינה, ונראות כהחלטות צודקות ונאותות.

מקורות הלגיטימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס ובר מונה שלושה מקורות ללגיטימציה:

  1. מקור הלגיטימציה נובע מקדושת מסורת מימים עברו. האיש או האנשים המפעילים סמכות מתמנים בהתאם לכללים מסורתיים מהעבר. האובייקט לציות הוא הסמכות האישית של הפרט הנהנה ממנה בתוקף מעמדו המסורתי. האיש המפעיל סמכות איננו "ממונה" מכוח משרתו כי אם מנהיג אישי.
  2. מקור הלגיטימציה נשען על מסירות לקדושה מיוחדת, לגבורה, לאופי המופתי של אדם יחיד, ומכאן מסירות לדפוסים הנורמטיביים, או לשיטה שאותו יחיד מטיף לה או שהקימה.
  3. מקור הלגיטימציה נובע מתוך החוק, שיטה בלתי אישית, המתבססת על השכל הישר. האזרח תומך בשיטה, והמנהיג מגיע לשלטון דרך השיטה.

בנוסף לשלושה מקורות אלו ניתן למנות שלושה נוספים:
4. שליטה דתית אידאולוגית - שיטת שליטה המבוססת על רעיונות או על מערכת רעיונית המעניקים לשלטון מסוים לגיטימציה. לשליטה זו אופי דתי תאולוגי, אך גם אופי של דת חילונית, המכונה בדרך כלל "אידאולוגיה".
5. שליטה כוחנית - שיטת שליטה המבוססת על כוח אלים ועל "הזכות של החזק". לעתים היא מעוגנת בגישות מעין מדעיות של דרוויניזם חברתי המוכיחות לכאורה שהחזק הוא גם "צודק", "טוב" או "הולך בדרך הנכונה" ולעתים היא מעוגנת ביתרון כוחני בלבד בלא עיגון אידאולוגי כלשהו. שליטה כוחנית ניצבת בבסיס משטרי כיבוש או משטרים דיקטטוריים שנמשכים תקופה ממושכת. האוכלוסייה המשועבדת מצדיקה היעדר התנגדות פעילה לכוח הכובש בטענה כי אין מה לעשות נגד החזק, ואילו הכוח הכובש מצדיק תדיר את השליטה בטענה כי חזק פירושו צודק.
6. שליטה הנובעת מיעילות ומאפקטיביות - האפקטיביות פירושה מידת היכולת של הקולקטיב או של בעל העוצמה, להגשים מטרות חברתיות מקובלות. היעילות פירושה מידת היכולת של הקולקטיב או של בעל העוצמה, להפיק תפוקות במחיר שנתפס כסביר ליחידת תפוקה.