לדיסלב מניאצ'קו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לדיסלב מניאצ'קו
Mnacko Ladislav.jpg

לדיסלב מניאצ'קו
תאריך לידה 29 בינואר 1919
תאריך פטירה 24 בפברואר 1994
שם מקורי Ladislav Mňačko
מקום לידה ולשסקה קלואובוקי, הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה (כעת מחוז זלין בצ'כיה)
עיסוק עיתונאי, סופר
לאום סלובקי
שפות היצירה סלובקית
סוגה פרוזה
שנות פעילות 1945 - 1994

לָדִיסְלַב מְניַאצְ'קוֹסלובקית: Ladislav Mňačko; ‏29 בינואר 1919 - 24 בפברואר 1994) היה סופר ועיתונאי סלובקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניאצ'קו נולד בעיר המורבית ולשסקה קלואובוקי. העביר את ילדותו בעיר מרטין שם עבד לאחר מכן תחילה כמוכר בבית מרקחת ולאחר מכן באתר בניה.

ניסה לחצות את הגבול עם ברית המועצות ב-1939 ללא הצלחה ושנה לאחר מכן ניסה לחצות את הגבול בין גרמניה הנאצית והולנד, נתפס ונשלח למחנה ריכוז ובהמשך לעבודות כפייה בתוך גרמניה. ב-1944 הוא הצליח לברוח והצטרף לפרטיזנים.

ב-1945 הצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית הצ'וסלובקית ומונה לעורך העיתון הצ'כי "רוּדֵה פרָאווֹ" ("הזכות האדומה") והעיתון הסלובקי "פראבדה" ("אמת") בהם המשיך לעבוד עד 1953. מ-1954 עד 1966 היה כתב במדינות אירופה ואסיה. ב-1956 היה העורך הראשי של המגזין "חיי התרבות".

התאכזב מרעיונות הקומוניזם ובעקבות התגובה של צ'כוסלובקיה למלחמת ששת הימים היגר לישראל בסתיו 1967. הוא חזר לאחר כמה חודשים והאזרחות הצ'כוסלובקית נשללה ממנו.

לאחר סיום האביב של פראג בעקבות באוגוסט היגר לאוסטריה. בעקבות כך יצירותיו נאסרו והוצאו מספרי לימוד.

לדיסלב חזר לצ'כוסלובקיה בינואר 1990. בזמן גט הקטיפה ולאחר הפירוק יצא נגד עצמאותה של סלובקיה. ב-1993 עבר לפראג. נפטר מהתקף לב ב-24 בפברואר 1994 בעת ביקורו בברטיסלבה, שם גם נקבר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smrť sa volá Engelchen (מוות נקראת אנגלכן), ‏1959
  • Nočný rozhovor (שיחת לילה), ‏1966
  • Ako chutí moc (טעם השלטון), ‏1967
  • Súdruh Münchhausen, ‏1972

כתבות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Izrael (ישראל), ‏1949
  • Proces proti velezradným fabrikantom, veľkostatkárom a zapredancom, ‏1950
  • Dobrodružstvo vo Vietname, ‏1954
  • Vody Oravy, ‏1955
  • Ďaleko je do Whampoa, ‏1958
  • U2 sa nevracia, ‏1960
  • Já, Adolf Eichmann (אני אדולף אייכמן), ‏1961
  • Kde končia prašné cesty, ‏1963
  • Oneskorené reportáže, ‏1963

מסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Čo nebolo v novinách, ‏1958
  • Agresori, ‏1968
  • Siedma noc (הלילה השביעי), ‏1968

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smrť ministra (מות השר), ‏1972
  • Maják (מגדלור), ‏1972
  • Niekto ma chce zabiť, ‏1973