להקת האחים אולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
להקת האחים אולמן
Layla and Other Assorted Love Songs.jpg
במהלך הופעה עם אריק קלפטון. ניו יורק, 2009.
מידע כללי
מקור ג'קסונוויל, ג'ורג'יה, ארצות הברית
שנות פעילות 1969 - 1976
1978 - 1982
1989 - 2014
סוגה רוק דרומי
בלוז
בלוז רוק
קאנטרי רוק
ג'אם רוק
חברת תקליטים Capricorn, PolyGram, Arista
Epic, Sanctuary
אתר אינטרנט AllmanBrothersBand.com

להקת האחים אולמן (The Allman Brothers Band) היא להקה אמריקאית שנוסדה ב-1969 ופעילה מאז בהרכבים שונים. בתחילת דרכה, נחשבה הלהקה כחלוצה וחדשנית בסגנון הרוק הדרומי, וכן כאחת מלהקות הרוק המובילות בארצות הברית. בנוסף לרוק, משולבים במוזיקה של הלהקה הסוגות: בלוז, ג'אז וקאנטרי. כיום נחשבת הלהקה כמי שהשפיעה על מוזיקאים רבים בתחום הרוק, במיוחד בארצות הברית.

היסטורית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בג'קסונוויל, פלורידה ב-26 במרץ 1969, והורכבה מדווין אולמן (גיטרה מובילה), גרג אולמן (שירה, אורגן), דיקי בטס (גיטרה מובילה, שירה), ברי אוקלי (גיטרת בס), בוטש טראקס (תופים) וג'אי ג'והני ג'והנסון (תופים).

האחים אולמן עצמם, דווין וגרג שגדלו בדייטונה ביץ' (פלורידה), החלו בלהקת גאראז' ששמה היה תחילה "Escorts", לאחר מכן "The Allman Joys" ולבסוף עברו ללוס אנג'לס שם נקראה הלהקה "Hour Glass". לאחר שני אלבומים כושלים, התפרקה הלהקה ודווין החל לנגן עם דיקי בטס, בוטש טראקס וברי אוקלי בג'קסונוויל. דווין, שניגן באותה עת כנגן אולפן אצל אמנים ידועי שם, צירף גם את ג'והנסון, מתופף שניגן איתו בעבר וכך נוצר הגרעין של הלהקה. זמן מה לאחר מכן הצטרף גם גרג אולמן להרכב.

להקת האחים אולמן הופיעה מספר רב של פעמים בדרום ארצות הברית לפני שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, "The Allman Brothers Band". האלבום, שאופיין בסגנון בלוז-רוק, זכה לביקורות חיוביות, אולם הצליח לעניין מספר מועט של מאזינים.

בשנת 1970 יצא לאור Idlewild South, אלבומה השני הלהקה, אשר הופק על ידי טום דאוד, וזכה להצלחה גדולה. השירים "Revival" ו-"Midnight Rider" הוכיחו שהלהקה מסוגלת ליצור גם שירים קצרים אשר יותר מתאימים לרדיו. לאחר יציאתו לאור של האלבום, השתתף דווין בהקלטות האלבום Layla and Other Assorted Love Songs עם להקתו של אריק קלפטון, דרק אנד דה דומינוס.

בשנת 1971 יצא לאור אלבום בהופעה חיה, At Fillmore East, אשר הוקלט ב-12 במרץ וב-13 במרץ של אותה שנה במועדון הרוק, ה-Fillmore East. האלבום זכה להצלחה גדולה ונחשב עם השנים לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר בכל הזמנים. האלבום הציג את התערובת הייחודית של הלהקה, אשר שילבה בין ג'אז, הארד רוק ובלוז. בעיבודי השירים ניכרה נגינת הגיטרות התאומות של דווין אולמן ודיקי בטס, כמו גם קול הבלוז של גרג אולמן.

להקת האחים אולמן זכתה להיות לאמן האחרון שהופיע ב-Fillmore East, לפני נסגר המועדון ביוני 1971. ההופעות זכורות בעיקר בשל הימשכותן עד אור הבוקר. לאחר עשור, יצאה לאור הקלטה של אחת מהופעות אלו בשם "S.U.N.Y. at Stonybrook: Stonybrook, NY 9/19/71".

אובדן וניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט אחרי שהאלבום At Fillmore East הגיע למעמד של תקליט זהב, נהרג דווין אולמן כשהאופנוע עליו רכב התנגש במשאית. התאונה אירעה במייקון, ג'ורג'יה, ב-29 באוקטובר 1971. האובדן השפיע קשות על הלהקה, אך זו החליטה להמשיך. במקביל, המשיך האלבום להיות מושמע ברדיו, והגדיל את חוג מעריצי הלהקה.

דיקי בטס מילא את מקומו של דווין באלבום האחרון שבו השתתף, Eat a Peach. האלבום היה לפרקים רך ("Blue Sky", "Little Martha") ומלנכולי יותר ("Melissa", "Ain't Wastin' Time No More").

הלהקה ניגנה במספר הופעות בהרכב של חמישה נגנים עד שהחליטה לצרף את הקלידן צ'אק ליוולץ, זאת על מנת להוסיף עוד כלי נגינה מוביל, ללא לקיחת מקומו של דווין באופן ישיר. מספר שבועות לאחר מכן, ב-11 בנובמבר 1972, נהרג ברי אוקלי בתאונת אופנוע שהתרחשה במרחק לא רב מהמקום בו התרחשה תאונתו של דווין אולמן.

אוקלי הוחלף על ידי לאמאר וויליאמס בסוף 1972, אשר השתתף באלבומם הבא, "Brothers and Sisters" (אחים ואחיות), שיצא לאור ב-1973. האלבום סימן שינוי בסגנון לכיוון מוזיקת קאנטרי, זאת גם בשל פרידה מהמפיק טום דאוד, וגם בשל השפעה ההולכת וגדלה של דיקי בטס שבמהרה הפך למנהיג הלהקה. האלבום כלל את הלהיטים, "Ramblin' Man", ו-"Jessica", קטע כלי בן שבע דקות. האלבום היה נגיש ורגוע בצליל שלו והעלה את מעמד הלהקה בקרב הקהל.

באותה עת, הופעותיה של הלהקה הפכו להיות מהבולטות בארצות הברית. ככל הנראה, ההופעה המפורסמת ביותר שלהם התקיימה ב-28 ביולי 1973 ב"ג'אם הקיץ בוואטקינס גלן". ההופעה נערכה ליד וואטקינס גלן, ניו-יורק, בשיתוף עם הלהקות "The Grateful Dead" ו-"The Band". כ-600 אלף צופים הגיעו למסלול המרוצים שבו נערכה ההופעה. בעקבות הצלחת הלהקה בתקופה זו, הרכבי רוק דרומי רבים אחרים התבלטו, בהם "להקת מרשל טאקר" ו"לינרד סקינרד".

שיא נוסף בהצלחת הלהקה התרחש בערב ראש השנה הלועזי, 1973, כאשר היחצ"ן, ביל גרהאם, ארגן שידור ארצי של הופעת הלהקה בסן פרנסיסקו, ב-"Cow Palace". ההופעה כללה עיבודים חדשים לשירים מוכרים כמו "You Don't Love Me" והשתתפו בו אורחים כמו ג'רי גרסיה מ-"The Grateful Dead".

מהומה ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחת הלהקה, חילוקי דעות בין חברי הלהקה החלו לגרום לפירוקה. גרג אולמן ודיקי בטס החלו בקריירות סולו. באותה תקופה גרג נישא לזמרת שר וחזר ונפרד ממנה תוך חשיפה תקשורתית גדולה. בנוסף, צריכת סמים נתנה את אותותיה על הלהקה. מוזיקלית, בטס וליוול משכו לכיוונים מנוגדים בזמן שגרג אולמן ניסה לתווך באמצע. מתח זה גרם לחוסר אחידות האלבום הבא של הלהקה, "Win,Lose or Draw" ,שיצא לאור ב-1975, כשחלק מחברי ההרכב לא השתתפו בכל הקטעים או עשו זאת בהקלטה מרחוק. הקטעים הבולטים הבודדים היו: גרסת הכיסוי ל-"Can't Lose What You Never Had" של מאדי ווטרס, קטע אינסטרומנטאלי של בטס בשם "High Falls", ושיר הנושא של אולמן, המושפע מג'קסון בראון. ההרכב הצליח להחזיק מעמד עד 1976, בה גרג אולמן נעצר על ידי השלטונות בעוון עבירות סמים. ליוול, ויליאמס וג'והנסון הקימו הרכב בשם "Sea Level" בזמן שבטס קידם את קריירת הסולו שלו.

במקביל, חברת התקליטים Capricorn הוציאה אלבום אוסף, "The Road Goes On Forever", ואלבום בהופעה חיה, "Wipe the Windows, Check the Oil, Dollar Gas". מכירות האלבומים היו דלות.

ההרכב התאחד ב-1978 והוציא ב-1979 את האלבום ב-"Enlightened Rogues". בהקלטת האלבום השתתפו חברי הרכב חדשים: דן טולר (גיטרה) ודייוויד גולדפלייס (בס), אשר החליפו את ויליאמס וליוול. האחרונים המשיכו להתרכז בהרכב "Sea Level". שירי האלבומים זכו להשמעות ברדיו, אך באופן כללי פופולריות הלהקה ירדה מאוד יחסית לעבר. בנוסף, הלהקה וחברת התקליטים שלה,Capricorn, נכנסו לקשיים כלכליים. הלהקה עברה לחברת התקליטים Arista. לאחר מכן הלהקה הוציאה שני אלבומים נוספים תוך פיטורים של ג'יימו מהלהקה והתפרקה פעם נוספת ב-1982.

גרג אולמן הקים במהרה את "להקת גרג אולמן" יחד עם האחים טולר והחל סיבוב הופעות במקומות קטנים. בטס, ליוול, טראקס וגולדפלייס הקימו להקה בשם BHLT (ראשי התיבות של שמותיהם). שנתיים מאוחר יותר התפרקה להקה זו.

להקת האחים אולמן התאחדה ב-1986 לשני מופעי צדקה למען היחצ"ן ביל גרהאם בניו-יורק ובמייקון. אולמן, בטס, טראקס, ג'יימו, ליוול ודן טולר הופיעו יחד, אך לא תוכננו הופעות איחוד נוספות. בשנה שלאחר מכן, להקת גרג אולמן ולהקת דיקי בטס יצאו לסיבוב הופעות יחד. אחרי שכל להקה הופיעה בנפרד, בטס, אולמן וטולר הופיעו בקטעים של להקת האחים אולמן.

ב-1987, חברת התקליטים Epic החתימה את אולמן ובטס על חוזי סולו נפרדים. אולמן ולהקתו הוציאו שני אלבומים בשנתיים הבאות. להקתו של דיקי בטס הוציאה אלבום אחד ב-1988. בתוך תקליטים אלו התקיימה סדרה של שיתופי פעולה בין חברי להקת האחים אולמן בעבר. דבר זה, כמו גם התעניינות מצד חברת תקליטים גדולה, הניחו את היסוד לתקופה הבאה של פעילותה והצלחתה של להקת האחים אולמן.

תחייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 התאחדה הלהקה וחזרה לתודעת הציבור האמריקאי, זאת בעקבות הצלחתו של אולמן כסולן, פרסום חומר ארכיוני של הלהקה והתחלה של הופעות קבועות. וורן היינס (גיטרה, שירה), ג'וני ניל (קלידים ומפוחית) ואלן וודי (בס) הצטרפו לחברים המקוריים אולמן, בטס, ג'יימו וטראקס.

אחרי סיבוב הופעות במלאת 20 שנה לקיום הלהקה, הלהקה הוחתמה בחברת Epic והוציאה ב-1990 את האלבום "Seven Turns", שזכה לביקורות חיוביות. בשנים שלאחר מכן ניל עזב את הלהקה וכמו כן יצאה סדרה של אלבומים שמכירותיהם היו בינוניות אף שזכו לביקורות טובות. אלבומים אלו היו "Shades Of Two Worlds" ו-"Where It All Begins", שניהם כוללים את נגן כלי ההקשה החדש, מארק קווינונס. ב-1995 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק נ' רול, וב-1996 זכתה בגראמי על הביצוע הטוב ביותר של קטע רוק אינסטרומנטלי לקטע "Jessica". כאשר היינס ווודי החליטו ב-1997 להתרכז בהרכב שהם הקימו, היינס הוחלף על ידי הגיטריסט ג'ק פירסון, בעוד וודי הוחלף בבס על ידי אותייל בוברידג'. דרק טראקס, אחיינו של חבר הלהקה המקורי בוטש טראקס, החליף את פירסון ב-1999.

ב-2000, מנעה הלהקה מדיקי בטס להופיע איתם בסיבוב הופעות הקיץ שלה מסיבות אישיות ומקצועיות. בסיבוב זה, הוא הוחלף על ידי ג'ימי הרינג. בטס הגיש תביעה נגד שלושת חברי הלהקה המקוריים האחרים ופרידת הקיץ הפכה לקבועה. כמו כן, ב-2000 נמצא מת נגן הבס לשעבר אלן וודי. באותה שנה הלהקה גם הוציאה את האלבום בהופעה חיה "Peakin' At The Beacon" שתיעד את המסורת השנתית של סבב הופעות בחודש מרץ בתיאטרון ה-Beacon בעיר ניו יורק. הלהקה הופיעה במועדון זה, שנמצא בהאפר ווסט מנהטן כ-200 פעם מאז 1989. מסורת זאת מכונה בשם "Beacon Run" בקרב מעריצי הלהקה שבאים מכל קצות ארצות הברית, קנדה ומערב אירופה כדי לראות הופעות אלו.

וורן הינס החל להופיע שוב עם הלהקה ב-2000 והצטרף באופן קבוע ב-2001. האלבום בהפקתו, "Hittin' the Note", יצא ב-2003 וזכה לשבחים, כמו גם ה-די.וי.די Live At the Beacon Theatre שיצא לאור ב-2003. האלבום One Way Out שיצא ב-2004 תיעד אף הוא את ההופעות ב-Beacon.

ההרכב קיבל מועמדויות לפרס הגראמי ב-2003 ו-2004 לקטע הרוק האינסטרומנטאלי הטוב ביותר. ב-2003, כלל מגזין ה"רולינג סטון" את דווין אולמן, דיקי בטס, ורן היינס ודרק טראקס ברשימת מאה הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים , כשאולמן דורג במקום השני וטראקס כגיטריסט הצעיר ביותר ברשימה.

להקת האחים אולמן בהרכבה הנוכחי ממשיכה את קשר עם הקהל הצעיר דרך הופעות משותפות עם להקות חדשות. בנוסף הם ממשיכים להופיע בפסטיבלים שונים ,שביניהים פסטיבל בן יומיים משלהם.

שיריה של להקת האחים אולמן הופיעו במסעות פרסום שונים ובתוכניות טלוויזיה.

ב-2014, הודיעה הלהקה כי היא תתפרק במהלך השנה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
1969 The Allman Brothers Band
1970 Idlewild South
1972 Eat a Peach
1973 Brothers and Sisters
1975 Win, Lose or Draw
1979 Enlightened Rogues
1980 Reach For the Sky
1981 Brothers of the Road
1990 Seven Turns
1991 Shades of Two Worlds
1994 Where It All Begins
2003 Hittin' the Note

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
1971 At Fillmore East
1976 Wipe the Windows, Check the Oil, Dollar Gas
1991 Live at Ludlow Garage: 1970
1992 An Evening With the Allman Brothers Band: First Set
1992 Live Unplugged Los Angeles 6-11-92
1995 An Evening With the Allman Brothers Band: Second Set
1996 Fillmore East, February 1970
2000 Peakin' at the Beacon
2002 American University 12/13/70
2003 Live at the Atlanta International Pop Festival: July 3 & 5, 1970
2003 S.U.N.Y. at Stonybrook: Stonybrook, NY 9/19/71
2004 One Way Out
2004 Macon City Auditorium: 2/11/72
2005 Nassau Coliseum, Uniondale, NY: 5/1/73

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
1973 Beginnings
1975 The Road Goes On Forever
1989 Dreams
1991 A Decade of Hits 1969-1979
1992 The Fillmore Concerts
1994 Hell And High Water: The Best Of The Arista Years
1995 Legendary Hits
1998 Mycology: An Anthology
2000 20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of the Allman Brothers Band
2003 Martin Scorsese Presents the Blues: The Allman Brothers
2004 Stand Back: The Anthology
2004 The Essential Allman Brothers Band: The Epic Years
2005 Gold

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]