להרוג את ביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
להרוג את ביל
Kill Bill Volume 1 movie.jpg
שם במקור: Kill Bill
בימוי: קוונטין טרנטינו
הפקה: לורנס בנדר
תסריט: אומה תורמן וקוונטין טרנטינו
שחקנים ראשיים: אומה תורמן
לוסי לו
דריל האנה
ויוויקה פוקס
ג'ולי דרייפוס
מייקל מדסן
צ'יאקי קוריאמה
דייוויד קאראדין
סוני צ'יבה
מוזיקה: RZA
חברת הפצה: Miramax Films
הקרנת בכורה: 10 באוקטובר 2003
משך הקרנה: 111 דקות
שפת הסרט: אנגלית, יפנית
תקציב: 55,000,000‏$
הסרט הבא בסדרה: להרוג את ביל חלק 2
דף הסרט ב-IMDb

להרוג את בילאנגלית Kill Bill) הוא סרטו הרביעי של הבמאי קוונטין טרנטינו, שיצא לאקרנים ב-2003. בדומה לסרטיו הקודמים, "ספרות זולה", "כלבי אשמורת" ו"ג'קי בראון", הסרט מתאפיין באלימות קיצונית וגרפית ובהומור שחור, אך הוא פונה במידה רבה גם לצופים שאינם חובבי סוגה זו. הסרט, שאורכו ארבע שעות, פוצל לשניים, כאשר החלק השני יצא בשנת 2004. חשיבותו של הסרט הינה כיצירה פוסטמודרנית הבנויה מציטוטים ממגוון מקורות תרבות ומטשטשת בין תרבות גבוהה ונמוכה.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"להרוג את ביל" הוא סיפור אחד, אשר חולק לשני סרטים בני חמישה פרקים כל אחד, שמוצגים בסדר אנכרוניסטי, צורה אופיינית לסרטיו של קוונטין טרנטינו. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי העלילה לא לינארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".‏[1]

הכלה (תורמן) מוצגת בתחילת הסרט בשמלת החתונה שלה אשר מלאה בדם מיד לאחר טבח אלים בכנסייה קטנה בטקסס. היא מנסה בשארית כוחותיה לומר לביל (קאראדין) שהיא בהריון עם התינוק שלו, אבל הוא יורה בה בראש.

ארבע שנים לאחר מכן, הכלה מופיעה בביתה של ורניטה גרין (פוקס). ורניטה והכלה מתקוטטות בקרב אכזרי אל המוות, שבסופו הכלה הורגת את גרין מול בתה בת הארבע. היא אומרת לבתה שהיא מצטערת שנאלצה להרוג את אמה בפניה, ואם היא תרצה לנקום את מות אמה כאשר היא תגדל, הכלה תחכה לה. הכלה עוזבת בטנדר צהוב.

הבזק לעבר מה שקרה אחרי החתונה מגלה שהכלה שרדה את הטבח בכנסייה והיא שוכבת ללא הכרה בבית החולים. אל דרייבר (האנה), המתנקשת בעלת העין האחת, אשר החליפה את מקומה של הכלה כמאהבתו של ביל, מצליחה לחמוק לחדר בה שוכבת הכלה בבית החולים כדי להזריק לכלה רעל לתוך צינור העירוי שלה. ביל מצליח לעצור את דרייבר מלהרוג את הכלה ברגע האחרון בעיקר משום שהוא מאמין כי מגיע לכלה למות מוות יותר מכובד.

בהמשך הכלה מתעוררת מהתרדמת הארוכה ומצליחה לברוח מבית החולים לאחר שהיא הורגת אח בשם באק, אשר אנס אותה ולקח כסף מאנשים אחרים שאנסו אותה כאשר היא הייתה חסרת הכרה. הכלה גונבת את הטנדר של באק, ומתחבאת במושב האחורי של הטנדר, שם היא עובדת לאט לאט על החזרת החיוניות לאברים שלה לאחר שהם התנוונו בזמן התרדמת. בשעה שהיא עושה זאת היא מספרת את סיפורה של שותפה אחרת בקבוצה של ביל, או-רן אישי (לו). הסיפור מוצג בסגנון אנימה. אישי עבדה כרוצחת שכירה והפכה למנהיגה של עולם הפשע היפני. הקטע גם מציג את שומרת הראש האישית שלה, גוגו יובארי, החברה שלה ועורכת הדין שלה סופי פאטאל (בת חסות אחרת של ביל), וג'וני-מו, מנהיג צבא הלוחמים האישי של אישי - "88 המשוגעים".

הכלה טסה לאוקינאווה על מנת להשיג חרב קטאנה מיוצר חרבות קטאנה המפורסם האטורי האנזו (צ'יבה) אשר לא מייצר חרבות במשך שנים משום שיצא לגמלאות. אף על פי שהאנזו נשבע כי לעולם לא ייצר יותר חרבות, הכלה מצליחה לשכנע אותו בחשיבות משימתה, והוא מכין במיוחד בשבילה את החרב הטובה ביותר שהוא ייצר מעולם.

הכלה עוקבת אחר אישי למקום מפגש בו היא נמצאת, שם מופיעה גם להקה מקומית. הכלה מגיעה לבושה בחליפה צהובה (הומאז' לסרטי ברוס לי) ולוקחת את פאטאל כבת ערובה כדי לגרום לאישי להופיע בפניה. אישי משלחת את גוגו יובארי ואת "88 המשוגעים" בכלה, אשר נלחמת בהם ומנצחת את כולם בקרב עקוב מדם. הכלה אז מפנה את תשומת לבה אל אישי, אשר נהרגת בקרב חרבות דרמטי בגן מושלג.

הסרט הראשון מסתיים כאשר ביל מגלה לצופים כי בתה של הכלה בחיים.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ally Sinyard, Top 10 Best Nonlinear Films, The Script Lab,