לואיג'י גלווני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואיג'י גלווני
Luigi Galvani
1737 –‏ 1798
Luigi Galvani, oil-painting.jpg
תרומות עיקריות
גלווני גילה את הדרך לבניית סוללות חשמליות.

תפקיד החשמל במערכת העצבים - "אבי האלקטרופיזיולוגיה" והוגה תאוריית "החשמל ממקור ביולוגי"

לואיג'י גלווניאיטלקית: Luigi Galvani;‏ 9 בספטמבר 1737 - 4 בדצמבר 1798) היה רופא, אנטומיסט, פיזיולוג, כירורג ופיזיקאי איטלקי, פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה.

במחקריו על פעילות העצבים והשרירים, הפך גלווני לאחד ממייסדי הביופיזיקה והאלקטרופיזולוגיה. הוא גילה את תפקיד החשמל בפעילות מערכת העצבים והשרירים, סלל את הדרך להמצאת הסוללה החשמלית ושיער את קיומם של תהליכים חשמליים באורגניזם החי.

בדרך מקרה גילה גלווני את הדרך לבניית סוללות חשמליות. במהלך מחקריו באנטומיה תלה זוג שוקיים של צפרדע על גדר הברזל של ביתו. בשוקי הצפרדע היה תקוע אונקל נחושת. ברגע התלייה התכווצו רגלי הצפרדע וגלווני הבין שמדובר בתופעה חשמלית. עם זאת, כל נסיונותיו להבין את הרעיון הפיזיקלי העומד מאחורי התופעה נכשלו.

בני עירו של גלווני כינו אותו בשם "מורה הריקודים של הצפרדעים".

ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיג'י גלווני נולד בבולוניה בשנת 1737 כבנם של דומניקו גלווני, צורף זהב במקצועו, ושל ברברה קטרינה פוסקי, אשתו הרביעית. הם לא היו בני אצולה אך הרשו לעצמם לשלוח את ילדיהם ללמוד באוניברסיטה. בהתחלה ביקש לואיג'י גלווני להיות כומר ולכן בגיל 15 נרשם למוסד חינוכי דתי, "אורטוריו דיי פאדרי פיליפיני" (Oratorio dei Padri Filippini). עמד לקבל את ההסמכה לכמורה כשהוריו שכנעו אותו להימנע מכך. בערך בשנת 1755, אחרי לימודי דקדוק ו"ספרות יפה" הוא נרשם ל"פקולטה לאמנויות" של אוניברסיטת בולוניה ובחר בלימודי פילוסופיה ואחר כך רפואה. לימודים אלה נמשכו 4 שנים והתאפיינו בהיצמדות לספרי אבות הרפואה מימי הקדם וימי הביניים - היפוקרטס, גלנוס ואבן סינא.

גלווני למד במקביל גם כירורגיה שנחשבה אז מקצוע בפני עצמו, למד את תורתה ואת יישומה. אין פרטים רבים על כך, אבל ידוע כי התוודע דרכה לניסויים בבעלי חיים. גלווני למד גם באקדמיה למדעים של המכון (ה"איסטיטוטו") של בולוניה ( או"אקדמיה בנדטינה") בקורסים לפיזיקה, כימיה ו"היסטוריה של הטבע".

הקריירה המקצועית והאקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1759 סיים גלווני את תאריו ברפואה ופילוסופיה. אחרי שב-21 ביוני 1761 הציג את עבודת הגמר שלו De Ossibus ("על העצמות") בשנת 1762 התקבל למשרה של אנטומיסט קבוע ומרצה "לשם כבוד" (ללא שכר) לכירורגיה באוניברסיטה. בו זמנית עבד ככירורג בבתי החולים של העיר וכרופא פרטי. באותה שנה הוא התחתן עם לוצ'יה גליאצי, בתו המלומדת של המורה שלו לפיזיקה, האנטומיסט הידוע דומניקו גוזמאנו גליאצי, אישיות חשובה בחוגים האקדמיים בבולוניה. גלווני עבר לגור בבית חמיו וסייע למחקריו. כשמת גליאצי בשנת 1775 התמנה גלווני לפרופסור לכירורגיה במקומו.

בתמיכת גליאצי, בשנת 1766 קיבל גלווני משרה של מרצה לאנטומיה מעשית באקדמיה למדעים של בולוניה. בתוקף תפקיד זה היה עליו לנהל נתיחת גופות (במיוחד בעונת הקרנבל השנתי שהתחולל בכל חורף באמפיתיאטרון האנטומי בפלאצו דל ארקיגינאזיו) ולעשות שימוש בדגמי השעווה האנטומיים המפורסמים. ההצלחה התפקיד הביאה לו קידום למשרה של מרצה בשכר ברפואה לצד חמיו.

כחבר האקדמיה החל מ-1766, התחייב גלווני להציג בישיבותיה לפחות מחקר אחד בשנה והוא עשה כן עד יום מותו. בטאון המוסד פרסם מבחר עבודות מחקר שהוצגו בו ונשלח לכל המוסדות המדעיים והאקדמיות ברחבי העולם. קצב הפרסום היה איטי למדי ולעתים התנהלו דיונים על בחירת הנושאים המועדפים לפרסום. אחד הדיונים, שבהם השתתף האנטומיסט אנטוניו סקרפה, גרם לגלווני לוותר על שטח המחקר שעיניין אותו במשך ארבע שנים רצופות - דהינו, על חוש השמיעה של הצפורים, בעלי החיים והאדם. גלווני דיווח בדיונים לאקדמיה על תגליותיו בתחום זה אך לא הספיק לפרסמן. לעומת זאת היו חשדות כי סקרפה שנכח בהרצאותיו, ניכס לעצמו כמה מהתגליות של גלווני מבלי להזכיר את שמו.

מעמדו של גלווני הוכר בשנת 1771 על ידי בחירתו לקולגיום הרופאים בבולוניה וב-1772 נבחר לנשיא האקדמיה למדעים של בולוניה. באותה תקופה העניין שלו בסוגיית תנועת השרירים בא לידי ביטוי במחקר על "האיריטביליות לפי האלר". אחרי מותו של גליאצי בשנת 1775 גלווני התמנה במקומו לפרופסור לאנטומיה מעשית באקדמיה. הוא המשיך לעסוק בנתיחות ובמחקרים על הלב ועל העצבים של בעלי חיים.

בשנת 1782 עבר ללמד, במסגרת האקדמיה, את מקצוע המיילדות, לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם ליולדות. החל משנת 1779 הוא הצטרף לאגף הלא נזירי של מסדר הפרנציסקנים - Terz'Ordine Francescano.

עקרונותיו הפוליטיים והדתיים הניעו אותו, בשנת 1797, בדומה לעוד מספר פרופסורים, שלא להישבע אמונים לחוקת רפובליקה הציסאלפינית שהקים נפוליאון בונפרטה באיטליה הכבושה. מעשה אמיץ זה גרם להרחקתו מכל המשרות האקדמיות והציבוריות שהחזיק ולאיבוד כל אמצעי הפרנסה. עם זאת שמו נרשם עדיין בפנקס הפרופסורים ה"אמריטי" אך כנראה הוא לא ידע על כך ולא נהנה מכך. מדוכא ומרושש, חזר לגור בבית הוריו שהשתייך לאחד מאחיו, והלך שם לעולמו ב-4 בדצמבר 1798. הובא לקבורה במנזר קורפוס דומיני לצד קבר אשתו לוצ'יה.

ב-24 במאי 1802 התכנסה האקדמיה למדעים של בולוניה באסיפה והוקירה את זכרו.

ניסויו של לואיג'י גלווני. הציוד ששימש אותו, לפי ספרו De viribus electricitatis in motu musculari

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של לואיג'י גלווני בככר שנקראה על שמו בבולוניה
  • ביתו של גלווני נשמר במרכז העיר בולוניה
  • בככר שנקראה על שמו בבולוניה, הוקם פסל של המדען מול בניין הארקיג'ינאזיו, מושבה הישן של אוניברסיטת בולוניה.

הפסל, עשוי שיש, מראה את גלווני בעת אחד ניסוייו בצפרדעים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Raffaele Bernabeo (a cura di) Luigi Galvani (1798-1998): fra biologia e medicina, Bologna, Cooperativa Libraria Universitaria Editrice Bologna, 1999,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]