לואיז, נסיכת סבויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואיז, נסיכת סבויה

לואיז, נסיכת סבויה (11 בספטמבר 1476 - 22 בספטמבר 1531), הייתה אמו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיז נולדה במחוז אַן, כבתם הבכורה של פיליפ השני, דוכס סבויה, ואשתו הראשונה מרגריט דה בורבון. אחיה הצעיר, פיליבר, ירש את אביהם כשליט דוכסות סבויה וכראש בית סבויה.

לואיז נישאה בשנת 1488, בגיל 12, בפריז לשארל, רוזן אנגולם. שארל היה אז בן 29 והיו אלו נישואיו השלישים. לזוג נולדו שני ילדים: מרגריט בשנת 1492, ופרנסואה בשנת 1494.

לואיז הייתה בקיאה בפוליטיקה ודיפלומטיה והייתה מעורה בהתחדשויות האמנותיות והמדעיות שהגיעו מאיטליה של עידן הרנסאנס. היא גם וידאה כי ילדיה יחונכו ברוח הרנסאנס האיטלקי. היא התאלמנה בגיל 19 והקדישה את מאמציה להבטחת עתיד מוצלח לילדיה. לשם כך העבירה את משפחתה לחצר המלך לואי השנים עשר, בן דודו של בעלה.

פרנסואה הצעיר הפך לחביב המלך, שהשיא אותו לבתו הבכורה קלוד בשנת 1514, ובכך הפך אותו למעשה ליורשו. עם מותו של לואי בשנת 1515 פרנסואה הוכתר למלך צרפת. כחודש לאחר הכתרתו פרנסואה העניק לאמו את התואר "דוכסית אנגולם" ומאוחר יותר את התואר "דוכסית אנז'ו".

אמה של לואיז, מרגריט דה בורבון, הייתה אחותם של דוכסי בורבון האחרונים, שמתו ללא יורשים זכרים. עם מותה של אחייניתה סוזן, דוכסית בורבון בשנת 1521, לואיז החלה לטעון לבעלות על דוכסות אוברן ועל שטחים אחרים שבבעלות בית בורבון. טענות אלו, שנתמכו על ידי בנה המלך, גרמו ליריבות בינם לבין אלמנה של סוזן, שארל השלישי, דוכס בורבון. שארל כרת ברית עם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ועם הנרי השמיני, מלך אנגליה במטרה לפלוש לצרפת ולהפיל את המלך, אולם פרנסואה גילה את דבר הקנוניה וגירש את שארל מצרפת. כך לואיז קיבלה גם את דוכסות אוברן.

עוצרת הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה לואיז שימשה פעמיים כעוצרת הכתר הצרפתי, בזמן שבנה המלך לחם בשווייץ ובאיטליה. כשפרנסואה נלקח בשבי על ידי מלך ספרד בשנת 1525 היא שמרה על חוזקה של צרפת וכן החלה במשא ומתן דיפלומטי למען שחרור בנה. בעזרת הנרי השמיני, מלך אנגליה וסולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית היא הצליחה להחזיר את פרנסואה מהשבי.

לואיז שיחקה תפקיד דיפלומטי חשוב גם כאשר פרנסואה שהה בצרפת. בשנת 1529 היא ניהלה משא ומתן מול גיסתה, מרגרטה לבית הבסבורג, והשתיים הביאו להסכם שלום בין צרפת לאימפריה הרומית הקדושה, הסכם שנקרא גם "שלום שתי הגבירות".

לואיז מתה בשנת 1531 ונקברה בבזיליקת סן דני. לאחר מותה כל אדמותיה עברו לבנה והפכו לרכוש הכתר הצרפתי.