לואי-לוסיאן קלוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואי-לוסיאן קלוץ

לואי-לוסְיָאן קְלוֹץצרפתית: Louis-lucien Klotz;‏ 11 בינואר 186815 ביוני 1930) היה עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי יהודי. שימש כשר האוצר של צרפת בשלביה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה ובתקופה שלאחר המלחמה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי-לוסיאן קלוץ נולד בשנת 1868 בפריז למשפחה יהודית ממוצא אלזסי. בצעירותו למד משפטים, הוסמך כעורך דין, והחל לעסוק במקצוע זה במקביל לפעילויותיו הציבוריות.

בגיל 20 הוא הוציא את העיתון המאויר Vie Franco-Russe ("וי פרנקו-רוס", 'חיים צרפתיים-רוסיים'), שנועד להגביר את תמיכת הציבור כלפי הברית הצרפתית-רוסית. בשנת 1892 הפך לעורך של Voltaire ("וולטר"), ופעל באמצעותו כנגד מה שנחשב בעיניו כמדיניותו הריאקציונית של ראש הממשלה ז'יל פרי (Jules Ferry). ב-1895 ייסד את העיתון היומי בעל הקו הפטריוטי Français Quotidien ("פרנסה קוטידיאן", 'היומון הצרפתי'), שהקדיש עצמו לענייני הביטחון הלאומי הצרפתי. בהמשך התמזגו ה"קוטידיין" ו"וולטר".

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוץ ניסה להיבחר לאסיפה הלאומית הצרפתית החל משנת 1893. לאחר שני כישלונות, עלה בידו להיבחר ב-1898 כציר סוציאליסט רדיקלי. הוא שמר על כסאו עד שנת 1925, ולרוב בלט בפעילותו הפוליטית, הן כציר, הן בתפקידים ציבוריים פיננסיים בכירים, בהנהלת המכס ובפיקוח על התקציב. בנוסף, קלוץ כיהן מספר פעמים כשר בממשלות צרפת קצרות-הימים של ימי הרפובליקה השלישית. בין 3 בנובמבר 1910 ל-2 במרץ 1911 כיהן כשר האוצר תחת ראש הממשלה אריסטיד בריאן (Aristide Briand) בממשלתו השנייה. לאחר הפסקה קצרה, הוא כיהן שוב באותו תפקיד, ותחת אותו ראש ממשלה, זו הפעם בממשלתו השלישית, בין ה-27 ביוני 1911 ל-22 במרץ 1913. מיום זה ועד ל-8 בדצמבר כיהן כשר הפנים בממשלתו של לואי בארטו (Barthou). כהונתו זו התאפיינה בהפגנות ובמחאות נרחבות כנגד חוק גיוס החובה לשלוש שנים. ב-12 בספטמבר 1917 התמנה קלוץ לשר האוצר בממשלתו השנייה של ז'ורז' קלמנסו. בתפקידו זה ניהל את המגעים לגבי פיצויי המלחמה שנתבעו מן הגרמנים. הנוסחה שטבע, ואשר איפיינה את מדיניותו הייתה: "הבּוֹש (Boche, כינוי גנאי לגרמנים) ישַלם". בתפקידו זה כיהן עד ל-20 בינואר 1920. כהונתו זו, בתקופה קריטית לכלכלת צרפת, הייתה לא מוצלחת, עד כדי כך שראש הממשלה קלמנסו תיאר אותו כ"יהודי היחיד באירופה שאינו יודע דבר בענייני כספים". להתאוששותה האיטית של צרפת מנזקי מלחמת העולם הראשונה היה חלק כלשהו בחולשתה היחסית בפרוץ מלחמת העולם השנייה.‏[1]

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים היה קלוץ מעורב בכמה השקעות רבות-סיכון, שבהן איבד את כל כספו. בשנת 1929 הואשם במסירת המחאות ללא כיסוי, הורשע ונידון לשנתיים מאסר. שנה לאחר הרשעתו, ב-1930, נפטר בפריז. נושיו עיקלו את ביתו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Horne, Alistair. To Lose a Battle.