לואי ג'ולייט
לואי ג'ולייט (בצרפתית: Louis Jolliet; 21 בספטמבר 1645 - מאי 1700), היה מגלה ארצות צרפתי-קנדי, אשר חקר את אזור המערב התיכון באמריקה הצפונית. בשנת 1673 היו ג'ולייט וז'ק מארקאט למגלי הארצות הראשונים שחקרו את חלקו הצפוני של נהר המיסיסיפי.
תוכן עניינים |
ראשית חייו [עריכה]
לואי ג'ולייט נולד ב-1945 בהתיישבות צרפתית ליד קוויבק סיטי. כשהיה בן שבע, אביו נפטר ואימו התחתנה עם סוחר מצליח. ברשותו של אביו החורג נמצאו אדמות רבות באזור נהר סנט לורנס - מקום מושבם של המתיישבים הקנדים הראשונים. ג'ולייט בילה זמן רב באזורים אלו, וכבר בגיל צעיר למד שפות מקומיות רבות. בשנות ילדותו, הייתה קוויבק מרכז סוחרי הפרוות הצרפתים, וג'ולייט גדל ולמד המון על הילידים, שהיו חלק מרכזי בסחר היום-יומי.
ג'ולייט החל להתחנך אצל הישועים ויועד לכמורה. הוא קיבל את ההסכמה לכמורה נמוכה ב-1662, אבל נשבה בקסמי הטבע הפראי, וב-1667 החליט לזנוח את הכמורה.
המסע אל המיסיסיפי [עריכה]
ג'ולייט נשלח על ידי ז'אן בטיסט טלון, מושל צרפת החדשה על מנת לגלות את היובלים העליונים של נהר המיסיסיפי עבור הצרפתים, והגיע לשם ב-8 בדצמבר 1972, כשהוא נושא עליו הוראות לז'ק מארקאט מטעם רשויות הישועים שיתלווה אליו.
ב-17 במאי 1673, יצאו השניים מסנט איגנס. השניים היו מצוידים בשתי סירות קנו וחמישה שייטים ממוצא מעורב. הם שטו על אגם מישיגן עד לגרין ביי ומשם שטו בסמוך לפתחו של נהר פוקס. משם הובילו את הסירות דרך היבשה כשלושה קילומטרים באזורי ביצות ומישור לנהר ויסקונסין. בנקודה זו בנו הצרפתים בשלב מאוחר יותר את עיירת המסחר פורטז' - פתח הנהר. מארקאט וג'ולייט המשיכו לאורך הנהר וב-17 ביוני הגיעו אל נהר המיסיסיפי בסמוך למקום בו שוכנת כיום פריירי דה שייאן.
המשלחת המשיכה עד פתחו של נהר ארקנסו, מרחק של כ-700 קילומטרים בלבד ממפרץ מקסיקו ושם בחרו לשוב. בשלב זה פגשו השניים מספר שבטים אשר החזיקו בסחורות אירופאיות והם חששו כי במוקדם או במאוחר ייפגשו במגלי ארצות או מתיישבים מספרד. הם שטו על הנהר בחזרה עד לנהר אילינוי אשר היה, כפי שלמדו מהילידים המקומיים, נתיב קצר יותר בחזרה לאגם מישיגן. הם שבו אל האגם בנקודה הקרובה לשיקגו של ימינו דרך פורטז' שיקגו. בספטמבר חנה מארקאט, שחלה בדיזנטריה במהלך המסע, במיסיון סנט פרנסיס אקסוויר, הממוקם בגרין ביי של ימינו, בעוד ג'ולייט המשיך לקוויבק לבשר על תגליותיהם.
מארקאט ומשלחתו חזרו לטריטוריית אילינוי בשלהי 1674 והיו לאירופאים הראשונים שחנו באזור שלימים יהפוך להיות העיר שיקגו. המשלחת זכתה לחסות מטעם קונפדרציית אילינוי אשר ליוו אותם במסעם והזינו אותם במאכלים מקומיים.
שנותיו המאוחרות [עריכה]
לאחר חקירת המיסיסיפי, המשיך ג'ולייט לעסוק בחקירת ובמיפוי אזורים לא מוכרים. ב-1679, הוא ביקר במפרץ הדסון וקיבל קרקע במתנה על האי אנטיקוסטי ב-1680, שם עסק בדיג. הוא חקר את חופי לברדור ב-1694, ובזה אחר זה היה לנווט המלכותי של הסנט לורנס והמומחה למיפוי המים בקוויבק.
במאי 1700, עזב ג'ולייט את האי אנטיקוסטי, ומניחים כי נפטר - למרות שמעולם לא נמצאה גופתו ומקום ותאריך פטירתו נותרו לא ידועים. מספר אנשים טענו כי הוא נפטר ב-15 בספטמבר 1700.[1]
תרומתו ההיסטורית ומורשתו [עריכה]
משמעותו ההיסטורית של המסע הייתה בכך שלראשונה נקט השלטון הצרפתי הצעד רציני ושיטתי על מנת לחקור ולתעד את הגאוגרפיה של השטחים ממערב לאגמים הגדולים. סוחרי פרוות צרפתיים היו שם קודם, אך איש לא פתח שם בסקירה ממשית של האזורים הללו.
ברור שמציאת היובלים העליונים של המיסיסיפי הייתה דבר חשוב, אבל חשוב עוד יותר היה לסקור סקירה ממצאה של האזור. זו הסיבה שבגללה ג'ולייט היה איש מפתח חשוב במשלחת. הוא היה איש יערות מנוסה, אך עם זאת הבין גם בקרטוגרפיה. גם מארקאט היה חילק חיוני כי דיבר באופן שוטף שש שפות ילידיות. יחד הם היוו צוות טוב.
חשיבות גילוי המיסיסיפי על ידי ג'ולייט ומארקאט הועמדה בסימן שאלה, וייתכן שאת המיסיסיפי התחתון כבר גילו הרננדו דה-סוטו ופייר רדיסון לפניהם, אבל אין ספק שהם היו הראשונים שירדו לאורך כל הנהר וסקרו אותו למשעי.
שמו ג'ולייט מונצח כצפוי בעיקר במערב התיכון של ארצות הברית ובאזור קוויבק הקנדי; שלוש ערים באילינוי, מונטנה וקוויבק, מכללה באילינוי ומספר תיכונים בצפון אמריקה קרויים על שמו.
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Speake, Jennifer, "Literature of Travel and Exploration: an Encyclopedia", Taylor & Francis, 2003, עמ' 771.
