לואי דה ברויי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לואי דה-ברויי)
לואי דה ברויי
Louis de Broglie
לידה 15 באוגוסט 1892
דייפ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במרץ 1987 (בגיל 94)
לובסיין, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Louis Victor Pierre Ramon de Brogli עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה תאורטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים צרפת
מקום קבורה בית הקברות העתיק בניי-סיר-סן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • תיכון ז'אנסון-דה-סאי (1909)
  • הפקולטה למדעים של פריז (1924) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פול לנז'בן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • הפקולטה למדעים של פריז (19321962)
  • סורבון (19251927)
  • Institut Henri Poincaré (19281962) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Alexandru Proca, Cécile DeWitt-Morette, Mioara Mugur-Schächter, Jean-Louis Destouches, Olivier Costa de Beauregard, Nicolás Cabrera, Bernard d'Espagnat, Jules Géhéniau, Mioara Mugur-Schachter, José António Vieira Vassalo Pereira, João Luis Andrade e Silva עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
הערות הדוכס השביעי של ברויי
תרומות עיקריות
גילוי האופי הגלי של האלקטרונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואי ויקטור פייר רמון דה ברוייצרפתית: ‏Louis Victor Pierre Raymond de Broglie?‏; ‏15 באוגוסט 189219 במרץ 1987), הדוכס השביעי של ברויי, היה פיזיקאי צרפתי שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1929 על גילוי האופי הגלי של האלקטרונים. תרם תרומה גדולה לתאוריה של מכניקת הקוואנטים הודות למחקריו על קרינה אלקטרומגנטית ועבודתו על תאוריית דה ברויי-בוהם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי דה ברויי נולד ב-15 באוגוסט 1892 בדייפ שבצרפת למשפחת אצולה צרפתית. סבו היה הפוליטיקאי והסופר, ראש ממשלת צרפת, אלבר, הדוכס הרביעי מברוי. דה ברויי היה הצעיר מבין חמישה ילדים. אחיו, מוריס, היה אף הוא פיזיקאי, שהתמקד בעבודה נסיונית. דה ברויי החל ללמוד באוניברסיטת פריז וסיים תואר בהיסטוריה בגיל 18. לאחר מכן החל להתעניין במדעים מדויקים, וסיים באותה אוניברסיטה תואר ראשון בפיזיקה בשנת 1913. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת ביחידת תקשורת אלחוטית שהייתה מוצבת במגדל אייפל.

אחרי המלחמה חזר דה ברויי ללימודי הפיזיקה. הוא ניסה לספק הסברים לקשר הדואלי בין חומר לקרינה. במסגרת עבודת הדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת פריז ב-1924, העלה את ההשערה המכונה כיום על שמו, לפיה לכל חלקיק של חומר יש תכונות של גל. על תגליתו את טבעם הגלי של האלקטרונים הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1929.

לאחר סיום הדוקטורט נשאר דה ברויי באוניברסיטת פריז, וב-1928 התמנה לפרופסור לפיזיקה תאורטית במכון על שם אנרי פואנקרה, שהוקם באותה השנה באוניברסיטה. הוא לימד במכון עד לפרישתו ב-1962. הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית למדעים (1933) ולחבר ב-Bureau des Longitudes‏ (1944). בשנת 1952 היה הזוכה הראשון בפרס קלינגה. כיהן כמזכיר קבוע של האקדמיה הצרפתית למדעים (1942) וכיועץ למוסד הצרפתי לאנרגיה אטומית. חלק מספריו תורגמו לאנגלית, ביניהם: "חומר ואור" (1939), "מהפכה בפיזיקה" (1953), "פירוש הזרם של גלים מכניים" (1964) ו"קוואנטים, חלל וזמן" (1984).

עם מותו של אחיו מוריס ב-1960 הפך דה ברויי לדוכס השביעי מברויי. הוא מעולם לא התחתן, ולא היו לו ילדים. הוא נפטר ב-19 במרץ 1987 בלובסיין (אנ'), בקרבת פריז. לאחר מותו עבר תואר הדוכסות לוויקטור-פרנסואה, בן דוד רחוק שהפך לדוכס השמיני מברויי.

השערת דה ברויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – השערת דה ברויי

השערת דה ברויי, אותה ניסח דה ברויי במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, קובעת כי לכל חלקיק של חומר, למשל אלקטרון, יש תכונות של גל. דה ברויי פיתח את התאוריה באנלוגיה לעבודות של אלברט איינשטיין ומקס פלאנק, לפיהם לגלי האור יש גם תכונות של חלקיקים, הידועים היום בשם פוטונים. ניסוח ההשערה היה נקודת ציון חשובה בהתפתחות מכניקת הקוונטים ובדרך למשוואת שרדינגר המתארת את ההתנהגות הגלית של חלקיק בעל מסה. על אף שאין היום ספק בדבר נכונותה, הכינוי "השערת דה ברויי" נשמר.

המשוואה הקושרת בין אורך הגל של חלקיק ובין התנע שלו נקראת משוואת דה ברויי:

כאשר הוא אורך הגל, הוא קבוע פלאנק, ו- הוא התנע של החלקיק.

השערת דה ברויי הוכחה באופן ישיר בניסוי ב-1927 על ידי קלינטון דייוויסון ולסטר גרמר, ובאופן בלתי תלוי על ידי ג'ורג' פג'ט תומסון. בשני הניסויים ניצפתה דיפרקציה של אלקטרונים שהתפזרו ממתכת בעל מבנה סריגי.

דה ברויי זכה בפרס נובל על ניסוח השערת דה ברויי ב-1929, ואילו דיוויסון ותומסון חלקו את הפרס ב-1937 על ההוכחה הניסויית שלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]