לואי הראשון, רוזן פלנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לואי הראשון, רוזן פלנדריה (1304 - 26 באוגוסט 1346) היה בנם של לואי הראשון, רוזן נבר ושל ז'אן רוזנת רתל, ונכדו של רובר השלישי, רוזן פלנדריה. הוא ירש את מקום אביו כרוזן נבר ואת מקום אמו כרוזן רתל. ב-1320 נשא לאישה את מרגריט הראשונה מבורגונדיה, שהייתה בתם הצעירה של פיליפ החמישי, מלך צרפת ושל ז'אן השנייה, דוכסית בורגונדיה. ב-1322 ירש מסבו את רוזנות פלנדריה. נישואיו עם בית המלוכה הצרפתי אפשרו לו להתנתק מן המדיניות האנטי צרפתית של סבו, רובר השלישי, רוזן פלנדריה, ושל סבא רבא שלו, גי דה דאמפייר, רוזן פלנדריה.

מדיניותו הפרו צרפתית של לואי הראשון, רוזן פלנדריה, והמיסוי הכבד שהטיל על נתיניו גרמו למרד האיכרים שהחל ב-1323 והתפשט ברחבי פלנדריה עד 1328. האיכרים בראשות מנהיגם, ניקולאס זאנקין, השתלטו על הערים נייפורט, ורן, איפר וקורטרייק, שבה לואי הראשון עצמו נפל בידיו של ניקולאס זאנקין. ב-1325 התערב שארל הרביעי, מלך צרפת והביא לשחרורו של לואי הראשון בפברואר 1326, ולחתימה על שלום ארק. השלום לא האריך ימים, ובמהרה לואי הראשון, רוזן פלנדריה נאלץ להימלט אל חצרו של שארל הרביעי, מלך צרפת. לואי הראשון הצליח לשכנע את פיליפ השישי, מלך צרפת לבוא לעזרתו נגד זאנקין, שהובס בידי הצבא המלכותי הצרפתי בקרב קאסל (23 באוגוסט 1328).

עם פרוץ מלחמת מאה השנים נשאר לואי הראשון נאמן למדיניותו הפרו צרפתית, למרות שפלנדריה הייתה תלויה באנגליה מבחינה כלכלית. תעשיית הטקסטיל הפלמית הייתה תלויה בצמר אנגלי שהגיע מאנגליה אל הערים ברוז' וגנט. מדיניותו של לואי הראשון גרמה להפסקת הסחר בצמר ולהחרפת המרד בראשותו של יאקוב ואן ארטוולדה. ב-1339 נאלץ לואי הראשון, רוזן פלנדריה להימלט שוב, ולא שב עוד לפלנדריה. הוא נהרג בקרב קרסי שבו לחם לצד הצרפתים.

בנו, לואי לה מאל, רוזן פלנדריה, ירש את מקומו.