לואי ז'ולייה
לואי ז'וֹליֶיה (בצרפתית: Louis Jolliet; 21 בספטמבר 1645 – מאי 1700) היה מגלה ארצות צרפתי-קנדי, אשר חקר את אזור המערב התיכון באמריקה הצפונית. בשנת 1673 היו ז'ולייה וז'ק מארקט למגלי הארצות הראשונים שחקרו את חלקו הצפוני של נהר המיסיסיפי.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי ז'ולייה נולד ב-1645 בהתיישבות צרפתית ליד קוויבק סיטי. כשהיה בן שבע נפטר אביו ואמו התחתנה עם סוחר מצליח. ברשותו של אביו החורג נמצאו אדמות רבות באזור נהר סנט לורנס - מקום מושבם של המתיישבים הקנדים הראשונים. ז'ולייה בילה זמן רב באזורים אלו, וכבר בגיל צעיר למד שפות מקומיות רבות. בשנות ילדותו, הייתה קוויבק מרכז סוחרי הפרוות הצרפתים, וז'ולייה גדל ולמד רבות על הילידים, שהיו חלק מרכזי בסחר היום-יומי.
ז'ולייה החל להתחנך אצל הישועים ויועד לכמורה. הוא קיבל את ההסמכה לכמורה נמוכה ב-1662, אבל נשבה בקסמי הטבע הפראי, וב-1667 החליט לזנוח את הכמורה.
המסע אל המיסיסיפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ולייט נשלח על ידי מושל צרפת החדשה ז'אן טלון על מנת לגלות את היובלים העליונים של נהר המיסיסיפי עבור הצרפתים, והגיע לשם ב-8 בדצמבר 1972, כשהוא נושא עליו הוראות לז'ק מארקט מטעם רשויות הישועים שיתלווה אליו.
ב-17 במאי 1673 יצאו השניים מסנט איגנס. השניים היו מצוידים בשתי סירות קנו וחמישה שייטים ממוצא מעורב. הם שטו על ימת מישיגן עד לגרין ביי ומשם שטו בסמוך לפתחו של נהר פוקס. משם הובילו את הסירות דרך היבשה כשלושה קילומטרים באזורי ביצות ומישור לנהר ויסקונסין. בנקודה זו בנו הצרפתים בשלב מאוחר יותר את עיירת המסחר פורטז' - פתח הנהר. מארקט וז'ולייה המשיכו לאורך הנהר וב-17 ביוני הגיעו אל נהר המיסיסיפי בסמוך למקום בו שוכנת כיום פריירי דה שייאן.
המשלחת המשיכה עד פתחו של נהר ארקנסו, מרחק של כ-700 קילומטרים בלבד ממפרץ מקסיקו ושם בחרו לשוב. בשלב זה פגשו השניים מספר שבטים אשר החזיקו בסחורות אירופיות והם חששו כי במוקדם או במאוחר ייפגשו במגלי ארצות או מתיישבים מספרד. הם שטו על הנהר בחזרה עד לנהר אילינוי אשר היה, כפי שלמדו מהילידים המקומיים, נתיב קצר יותר בחזרה לימת מישיגן. הם שבו אל האגם בנקודה הקרובה לשיקגו של ימינו דרך פורטז' שיקגו. בספטמבר חנה מארקט, שחלה בדיזנטריה במהלך המסע, במיסיון סנט פרנסיסקו חאווייר, הממוקם בגרין ביי של ימינו, בעוד ז'ולייה המשיך לקוויבק לבשר על תגליותיהם.
מארקט ומשלחתו חזרו לטריטוריית אילינוי בשלהי 1674 והיו לאירופאים הראשונים שחנו באזור שלימים יהפוך לעיר שיקגו. המשלחת זכתה לחסות מטעם קונפדרציית אילינוי אשר ליוו אותם במסעם והזינו אותם במאכלים מקומיים.
שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חקירת המיסיסיפי, המשיך ז'ולייה לעסוק בחקירת ובמיפוי אזורים לא מוכרים. ב-1679, הוא ביקר במפרץ הדסון וקיבל קרקע במתנה על האי אנטיקוסטי ב-1680, שם עסק בדיג. הוא חקר את חופי לברדור ב-1694, ובזה אחר זה היה לנווט המלכותי של הסנט לורנס והמומחה למיפוי המים בקוויבק.
במאי 1700, עזב ז'ולייה את האי אנטיקוסטי, ומניחים כי נפטר - אף על פי שמעולם לא נמצאה גופתו ומקום ותאריך פטירתו נותרו לא ידועים. מספר אנשים טענו כי הוא נפטר ב-15 בספטמבר 1700.[1]
תרומתו ההיסטורית ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעותו ההיסטורית של המסע הייתה בכך שלראשונה נקט השלטון הצרפתי הצעד רציני ושיטתי על מנת לחקור ולתעד את הגאוגרפיה של השטחים ממערב לאגמים הגדולים. סוחרי פרוות צרפתיים היו שם קודם, אך איש לא פתח שם בסקירה ממשית של האזורים הללו.
ברור שמציאת היובלים העליונים של המיסיסיפי הייתה דבר חשוב, אבל חשוב עוד יותר היה לסקור סקירה ממצה של האזור. זו הסיבה שבעטיה היה ז'ולייה איש מפתח חשוב במשלחת. הוא היה איש יערות מנוסה, אך עם זאת הבין גם בקרטוגרפיה. גם מארקט היה חילק חיוני כי דיבר באופן שוטף שש שפות ילידיות. יחד הם היוו צוות טוב.
חשיבות גילוי המיסיסיפי על ידי ז'ולייה ומארקט הועמדה בסימן שאלה, וייתכן שאת המיסיסיפי התחתון כבר גילו ארננדו דה סוטו ופייר רדיסון לפניהם, אבל אין ספק שהם היו הראשונים שירדו לאורך כל הנהר וסקרו אותו למשעי.
שמו של ז'ולייה מונצח כצפוי בעיקר במערב התיכון של ארצות הברית ובאזור קוויבק הקנדי; שלוש ערים באילינוי, מונטנה וקוויבק, מכללה באילינוי ומספר תיכונים בצפון אמריקה קרויים על שמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר הביוגרפיות הקנדי (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר האנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
- לואי ז'ולייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואי ז'ולייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Speake, Jennifer, "Literature of Travel and Exploration: an Encyclopedia", Taylor & Francis, 2003, עמ' 771.
