לואי ז'אק מנדה דאגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואי ז'אק מנדה דאגר
Louis Jacques Mandé Daguerre
1787 –‏ 1851
Louis Daguerre.jpg
תרומות עיקריות
המצאת הדאגרוטיפ; אחד מאבות הצילום

לואי ז'אק מנדה דאגר (צרפתית: Louis Jacques Mandé Daguerre;‏ 18 בנובמבר 1787 - 10 ביולי 1851), אמן צרפתי, ממציא הדאגרוטיפ ומאבות הצילום. נולד ב- Cormeilles-en-Parisis, עיר קטנה במחוז Seine-et-Oise, מדרום מערב לפריז.

דאגר ב-1844

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגר נולד למשפחה זעיר בורגנית, וזכה להשכלה פורמלית מועטה. כשרון הציור שלו הביא אותו לנסות את מזלו בפריז, שם טיפס במעלה הסולם החברתי, משוליית ארכיטקט למעצב תפאורות פריזאי ידוע. פרסומו הגיע בעיקר בעקבות המצאת מופע בידורי מסוג חדש - ה"דיורמה" (Diorama) - שהייתה מעין תיאטרון מולטימדיה שבו הוצגו ציורים שקופים גדולי ממדים, בהם ניתן היה לשנות את מצבי התאורה וליצור אפקטים מרשימים של יום, לילה, שקיעה, ערפילים וכדומה. הדיורמה הייתה שכלול של ציורי נוף פנורמיים, שהוצגו מאז 1790. אך בעוד שהציורים הפנורמיים היו סטטיים, הדיורמה התבססה על קיבוע הצופים בתוך מנגנון מכני למול מערכת חוויתית של שינויים אופטיים; הצופים הושבו על פלטפורמה עגולה שהוזזה על צירה, כך שבכל פעם נגלה מראה-נוף שונה ואפקט תאורה אחר. הדיורמה הראשונה, שנפתחה בפריז בשנת 1822 בפינת כיכר שאטו-ד'או (Château-d'Eau, כיום כיכר הרפובליק), זכתה להצלחה גדולה, ודאגר אף נתבקש לעצב דיורמה נוספת, שנחנכה בשנת 1823 בריג'נט-פארק שבלונדון.

בחיפושו אחר פיגמנטים שיתנו לציוריו עוצמה יתרה, ערך ניסויים במוצרים כימיים רגישים לאור. בין היתר ערך ניסויים בחומרים זרחניים, אשר עם חשיפתם לאור יצרו דימוי זוהר, שנשמר למשך כמה שעות בטרם התפוגג. כנראה משנת 1823 החל לערוך ניסויים באור בעזרת קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה (בתרגום לעברית: לִשְׁכָּה אֲפֵלָה. מכשיר אופטי שהפך למקור השם הלועזי למילה מצלמה – Camera). מהר מאוד נטש דאגר את פיתוח הדיורמה והקדיש את כל מרצו לניסיון ללכוד ולקבע את הדימוי שנוצר בגב המכשיר. בין אם ידע זאת ובין אם לא, באותן שנים התנהל מרדף מקביל ללכידת אותו דימוי, שהוביל להמצאה בו זמנית כמעט של הצילום, במקומות שונים ובטכניקות שונות. אך דאגר היה חסר השכלה מדעית בפיזיקה ובכימיה, וניסוייו לא עלו יפה.

שותפות עם ניספור נייפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1826 נודע לדאגר כי ממציא צרפתי אחר בשם ניספור נייפס (Joseph Nicephore Niepce; חי 1765 - 1833), עורך ניסויים פוטוכימיים דומים באור, בין השאר גם בקמרה אובסקורה. נייפס עסק בעיקר בנסיונות להעתיק תחריטים שהניח על גבי חומרים רגישים לאור, אך במקביל ערך ניסויים גם בקמרה מאז 1816, ואף הצליח ליצור בעזרתה תמונת נוף נגטיבית, שצולמה על גבי נייר רגיש לאור שנמשח בתרכובת כלור וכסף. ואולם, התמונה קובעה רק באופן חלקי, בעזרת חֻמְצָה חַנְקָתִית, ודהתה לאחר חשיפה ממושכת לאור. לבסוף, לאחר מספר שנים של ניסויים, היה ניספור נייפס הראשון שהצליח לצלם ולקבע באופן סופי את הדימוי המיוחל, בשנת 1826 או 1827, בטכניקה לה קרא הליוגרפיה (Heliography = רישום שמש). על שמו רשום, לפיכך, התצלום הראשון בהיסטוריה שנשתמר עד ימינו (נוף מחלון בלה-גרא). התמונה, דימוי פוזיטיבי ויחידאי, המראה את הנוף מחלון חדרו בבורגונדי, צולמה על גבי לוח פְּיוּטֶר (סוג של מתכת) שצופה בביטומן (סוג של זפת), ונשטפה אחר-כך בתערובת של שמן לבנדר ונפט. השמועה על הצלחתו של נייפס הביאה את דאגר לפנות אל הממציא ולנסות לדלות ממנו מידע.

חפצים דוממים באטלייה. הדגראוטייפ המוקדם ביותר ששרד. צולם על ידי דאגר ב-1837

נייפס, אדם משכיל ובן למשפחת אצולה, נרתע תחילה מפניותיו של דאגר, אך לאחר זמן מה הסכים להיפגש עם דאגר, והתרשם עמוקות מהדיורמה שהמציא האחרון, ומניסויו בחומרים זרחניים. לאחר נסיעה כושלת לאנגליה, בה ניסה ללא הצלחה למצוא ולעניין מממנים להמצאתו, חזר נייפס לפריז, נפגש כמה פעמים עם דאגר, והסכים להיכנס אתו לשותפות. ב-14 בדצמבר 1829 נחתמה בעיר שלון עסקה לשיפור ולשכלול שיטת ההליוגרפיה, לפיה יגלה נייפס לדאגר את כל פרטי המצאתו, ואילו דאגר ידאג לעזור בשכלול ההמצאה.

לאחר שהתוודע לפרטי המצאתו של נייפס חזר דאגר לפריז ושני הממציאים, שלא התראו יותר לעולם, המשיכו לעבוד בנפרד על ההמצאה ולהחליף דעות. עיקר עניינם הוקדש לניסויים ביוד בשילוב עם כסף. נייפס אף הצליח להשיג דימוי פוזיטיבי בעזרת תרכובת-יוד, אך לא הצליח לקבע את הדימוי.

ב-5 ביולי 1833 נפטר נייפס במפתיע מהתקף לב. נייפס, שחי את חייו רחוק מהמרכז התרבותי הצרפתי שבפריז, היה צנוע, או אולי אריסטוקרטי מדי, על מנת לקדם את עצמו ואת המצאותיו. הוא לא יכול היה לעמוד בפני השאפתנות והאופורטוניזם שאפיינו את שותפו, דאגר, ולאחר מותו נדחק מקומו בפיתוח המדיום החדש. בנו של נייפס, איזידור, ירש את חלקו בשותפות, אך תרם מעט מאוד אם בכלל, לשיפור ההמצאה. לאחר מות נייפס המשיך דאגר במחקריו הפוטוכימיים, תוך שכלול ההמצאה וקיצור משך החשיפה. בשנת 1835 הצליח ליצור ולקבע תמונה שנחשפה ישירות על גבי לוח כסף ממורק שעבר אידוי יוד. מאחר שחשב ששיטה זו שונה מהמצאתו הראשונית של נייפס, החליט לקרוא לה על שמו; דאגרוטיפ. לאחר שכלולים נוספים הציג דאגר ב-9 בינואר 1839 את המצאתו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים ואמנויות. ישנה סברה לפיה הפיץ דאגר במכוון שמועה, לפיה ממשלה זרה הביעה עניין בהמצאתו, כדי להאיץ בממשל הצרפתי לקדם את ענייניו ולהעניק לו פנסיה תמורת ההמצאה.

ההכרזה על המצאת הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוגוסט 1839, בישיבה חגיגית משותפת של האקדמיה הצרפתית למדעים ולאמנויות, הציג לציבור ראש האקדמיה למדעים, פרנסואה ארגו (Arago) את שיטת הדאגרוטיפ, והכריז כי תהליך הצילום החלוצי של דאגר ונייפס יהיה חופשי לשימוש ומשוחרר מרישיונות וזכויות פטנט. בעבור פרסום השיטה, שכללה ויתור על זכויות הפטנט לשימוש בדאגרוטיפ, קיבל דאגר מממשלת צרפת פנסיה שנתית לכל חייו על-סך 6000 פרנק, ואילו איזדור נייפס, בנו של ניספור, קיבל פנסיה על-סך 4000 פרנק. מחווה אצילית זו נעשתה, ככל הנראה, גם במטרה לסכל את הטענות לזכויות היוצרים של האנגלי ויליאם הנרי פוקס טלבוט (Fox-Talbot; ‏1800 - 1877) וגם מתוך ההכרה במורכבות הדרישה לאכוף זכויות פטנט לרוחב אירופה וארצות הברית (עם זאת, דאגר הוציא פטנט על ההמצאה באנגליה).

דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל, אותו צילם דאגר מחלון חדרו בשנת 1838 ככל הנראה. זהו התצלום הראשון בהיסטוריה בו מופיעה דמות אנוש (בפינה השמאלית התחתונה)

צילום הדאגרוטיפ שונה מהצורה המוכרת לנו כיום בכך שאין לו כל נגטיב, ולכן לא ניתן ליצור ממנו העתקים. כל תצלום דאגרוטיפ הנו יחידאי, ונראה חלופות כפוזיטיב או כנגטיב, בהתאם לצורת נפילת האור.

הדאגרוטיפ שימש מאז המצאתו ככלי מדעי באופנים שונים, למשל בתצלומי-מיקרוסקופ, בתצלומים אסטרונומיים בעזרת טלסקופ, בתצלומי-רפואה וכמרכיב במכשירים לניסויים באור. עם זאת, עיקר שימושו היה ביצירת פורטרטים; תוך שבועות ספורים מפרסום התהליך שופרה ההמצאה, וזמן החשיפה קוצר, כך שניתן היה להשתמש בה לצילום פורטרט. כעת יכלו בני המעמד הבינוני החדש לרכוש דימוי של עצמם במחיר זול יחסית. הבעלות על דיוקן עצמי, שהייתה לפנים פריבילגיה של בני המעמדות העליונים, הפכה לנפוצה ולהמונית כעת. עשרות חנויות צילום נפתחו, בהם יכלו אנשים להצטלם ולרכוש דימוי של עצמם. ואולם, תוך עשור כבר פותחו שיטות צילום אחרות שהחליפו את הדגרוטיפ.

דאגר נפטר ב-10 ביולי 1851, ב Bry-sur-Marne, כ-12 ק"מ ממזרח לפריז. בשנת 1863 נקרא על שמו רחוב ברובע ה-14 בפריז. שמו חקוק על מגדל אייפל, יחד עם שורה של שבעים ושניים אנשי מדע ותעשייה בולטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gernsheim, Helmut and Alison, L.J.M. Daguerre: The History of the Diorama and the Daguerreotype, New York: Dover Pub. Inc., 1968
  • Schaaf, Larry J, "Invention and Discovery: Firt Images", in: Beauty of Another Order, Ann Thomas (ed.), Yale University Press, 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]