לודביק סבובודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לודביק סבובודה (1968)

לודביק סבובודהצ'כית: Ludvík Svoboda;‏ 25 בנובמבר 189520 בספטמבר 1979) היה גנרל, מפקד יחידות צ'כוסלובקיות בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, נשיא צ'כוסלובקיה בין השנים 19681975.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודביק סבובודה נולד ב-25 בנובמבר 1895 בכפר הרוזנטין שבדרום מזרח צ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) במשפחת איכרים. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האוסטרו-הונגרי, ונשלח להילחם בחזית המזרחית. בשנת 1915 נפל סבובודה בשבי הצבא הרוסי. בשנת 1916, בעודו בשבי, התנדב לשרת בהליגיון הצ'כוסלובקי, אשר אורגן על ידי הרוסים משבויי מלחמה צ'כים וסלובקים. במסגרת הכשרתו בלגיון עבר קורס קצינים והוענקה לו דרגת סגן משנה. במסגרת הלגיון לחם באוקראינה נגד הצבא הגרמני והצבא האוסטרו-הונגרי.

בשנת 1918, לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק ויציאת רוסיה מהמלחמה, עזב הלגיון את החזית והחל במסע ארוך (בן כמעט שנתיים) חזרה לאירופה. בשנת 1920 חזר סבובודה (יחד עם שאר חיילי הלגיון) לצ'כוסלובקיה, כאשר בדרך הוא עבר את סיביר, המזרח הרחוק ויפן.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החזרה למולדת עבד סבובודה כשנתיים במשק של אביו, אך בשנת 1922 שב לשירות צבאי. שירת בתפקידים פיקודיים ברגימנט חי"ר, שהוצב בגבול עם הונגריה. בשנים 19311934 שימש מדריך באקדמיה צבאית. בשנת 1938 הועלה לדרגת קולונל (אלוף משנה), והתמנה לתפקיד מפקד רגימנט חי"ר.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, לאחר סיפוח צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, נמלט סבובודה לפולין, שם הקים יחידה צ'כוסלובקית במסגרת הצבא הפולני. לאחר הפלישה הגרמנית לפולין, נסוג סבובודה עם יחידתו למזרח פולין, שם הם נפלו בשבי הסובייטים, אשר פלשו לפולין מהמזרח.

לודביק סבובודה מקריא פקודה לחייליו

לאחר פנייות רבות לשלטונות הסובייטים הותר ללודביק סבובודה להקים יחידה צבאית צ'כוסלובקית, אשר תלחם בגרמנים תחת פיקודו של הצבא האדום. בפברואר 1942 החל סבובודה בהקמת גדוד צ'כוסלובקי. במרץ 1943 השתתף הגדוד (שכלל כ-1000 חיילים) בקרבות באזור חרקוב. במאי 1943, לאחר קליטת מתנדבים רבים הפך הגדוד לחטיבה, אשר נקראה החטיבה הצ'כוסלובקית הראשונה. החטיבה בפיקודו של סבובודה השתתפה בקרבות לשחרור אוקראינה. בסוף אותה שנה הועלה לודביק סבובודה לדרגת גנרל. באפריל 1944 הוקם קורפוס (גיס) צ'כוסלובקי בברית המועצות, אך גנרל אחר (יאן קראטוצ'וויל), מונה למפקד. סבובודה מונה לפקד על אחת החטיבות של הקורפוס. באוגוסט 1944, ספג הקורפוס אבידות כבדות בעת הקרב על מעבר דוקלה בהרי הקרפטים. בעקבות זאת הדיח הפיקוד הסובייטי את מפקד הקורפוס ומינה את לודביק סבובודה למפקד.

יהודי ישראלי שהיה עגלונו במהלך המלחמה העיד עליו שהיה בעל יחס טוב ליהודים ויחס טוב לחייליו‏[1]. כאשר ביקש מקציניו היהודים לשנות את שמם משמות גרמניים לשמות צ'כיים בחר אחד מחייליו בשם סבובודה כאות הערכה אליו‏[2].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרור צ'כוסלובקיה מהשלטון הגרמני, מונה סבובודה לשר ההגנה של צ'כוסלובקיה על תקן של אישיות בלתי מפלגתית ב-4 באפריל 1945. בפברואר 1948, בעת תכנון ההפיכה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה, סירב סבובודה, שנודע כאיש שמאל ובעל קשרים עם המודיעין הסובייטי‏[3], לקחת חלק פעיל בהפיכה, אך מנגד נמנע מלהפעיל את הצבא נגד הקושרים‏[4] וב-23 בפברואר 1948 התייצב בכנס של הקומוניסטים. בשלב זה גם הצטרף למפלגה הקומוניסטית‏[5].

באפריל 1950 הוא הוצא ממשרד ההגנה כדי לפנות מקום לחתנו של קלמנט גוטוולד ומונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ויושב ראש מועצת הספורט הלאומית‏[5]. לקראת סוף שנת 1951 במסגרת הטיהורים שערך הנשיא גוטוולד במפלגה הוא הודח גם מתפקידים אלו ולקראת סוף שנת 1952, הוא נעצר לתקופה קצרה‏[6]. במשך כשלוש שנים עבד כמנהל חשבונות בקולחוז[7]. בשנת 1954, ניקיטה חרושצ'וב ועמיתיו בהנהגת ברית המועצות לא שבעו נחת ממחליפו של סבובודה בתפקיד שר ההגנה, ובקשו להחזיר את סבובודה להנהגה. חרושצ'וב אמר למנהיגי צ'כוסלובקיה שברצונו לבקר את סבובודה כמי שלחם איתו יחד כנגד הנאצים והביקור התקיים למרות התנגדותם. זמן מה לאחר הביקור עזב סבובודה את הקולחוז והצטרף לארגון צבאי של מתנדבים‏[8]. בשנים 1954-1964 היה סבובודה חבר באסיפה הלאומית ובמשך שנים רבות היה סגן יושב ראש איגוד הלוחמים האנטי-פשיסטיים. בשנים 1955-1958 היה מנהל האקדמיה הצבאית בפראג ולאחר מכן היה מנהל המכון להיסטוריה צבאית ובתקופה זאת כתב את ספרו "מבולזוק לפראג" על חלקו במלחמת העולם השנייה[5].

הנשיא לודביק סבובודה, מלווה בשר ההגנה מרטין דזור, סוקר את משמר הכבוד בשדה התעופה של ברטיסלבה בשנת 1969

בעת האביב של פראג, ב-30 במרץ 1968, נבחר סבובודה (אשר נהנה מפופולריות רבה בשל היותו גיבור מלחמה) לנשיא צ'כוסלובקיה ברוב של 282 כנגד 6 באסיפה הלאומית של צ'כוסלובקיה‏[9]. דו"ח של ה-CIA ציין שהיה לו מעט נסיון פוליטי והוא נבחר כמועמד ביניים ללא התלהבות ציבורית שהיה אמור לשמש חותמת גומי. ההערכה הייתה שהוא נבחר כמועמד שיהיה מקובל גם על שלטונות מוסקבה וגם על דעת הליברלים בצ'כוסלובקיה[10].

סבובודה לא נעצר עם המנהיגים האחרים במהלך הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, אלא ניסה להגיע עם ברית המועצות להסדר תוך הצגת עמדה פטריוטית ונטען שהוא הצליח להגיע לפשרות עם ברית המועצות. סבובודה סירב לקבל ממשלת בובות של ברית המועצות ודרש מליאוניד ברז'נייב שישחרר את חברי הממשלה שנעצרו וינהל שיחות עם אלכסנדר דובצ'ק וחברי ממשלתו‏[11].

לודביק סבובודה המשיך לכהן בתפקיד נשיא צ'כוסלובקיה עד לשנת 1975, כאשר אולץ לפרוש בשל בעיות בריאותיות. הוא נפטר ב-20 בספטמבר 1979 בביתו בפראג.

סבובודה זכה לפופולריות רבה בקרב הצ'כים והסלובקים כאחד. בשנת 1978, תחת השלטון הקומוניסטי, הוא זכה במקום שני בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים. אך גם לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי ומחיקת הנצחתם של מנהיגים קומוניסטים בצ'כוסלובקיה, שמו נקרא על רחובות ברחבי צ'כיה וסלובקיה ובשנת 2003 הוא היה במקום העשירי בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים‏[12]. עם זאת, תפקודו ב-1948 וב-1968 שנוי במחלוקת. יש הרואים בו איש של פשרה שמנע שפיכות דמים ולא רצה עוד מלחמה ולעומתם יש הרואים בו אדם שניצל את מעמדו הפופולרי כדי לפנות את הדרך להשתלטות קומוניסטית‏[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]