לודוויג בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לודוויג בק
Bundesarchiv Bild 183-C13564, Ludwig Beck.jpg
בק בשנת 1937
נולד 29 ביוני 1880
נפטר 21 ביולי 1944
השתייכות Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית

Flag of Germany.svg רפובליקת ויימאר
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית

תקופת שירות 1898 - 1939
דרגה גנרל-אוברסט (ורמאכט) גנרל אוברסט
תפקידים צבאיים

ראש המטה הכללי של ה-OKH

מלחמות וקרבות

גנרל אוברסט לודוויג אוגוסט תאודור בק (Ludwig August Theodor Beck29 ביוני 1880 - 21 ביולי 1944) היה ראש המטה הכללי של ה-OKH‏ ("Oberkommando des Heeres" - מפקדה עליונה לכוחות היבשה) בשנותיו הראשונות של המשטר הנאצי, מהדמויות החשובות שפעלו במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ומראשי קשר העשרים ביולי לרציחתו של אדולף היטלר. לו הייתה תוכניתם של הקושרים מצליחה, היה בק מוכרז לאחר רצח היטלר כראש המדינה וכעוצר. בק שילם בחייו על כישלון הקשר.

בק נולד בביבריך (כיום פרבר של ויסבאדן) במדינת הסה בגרמניה. הוא חונך במסורת הצבאית הפרוסית, ושירת בחזית המערב במלחמת העולם הראשונה כקצין מטה. לאחר המלחמה שירת במגוון של תפקידי פיקוד ומטה. בין 1931 ל-1932 הוביל קבוצת קצינים שכתבו את פקודות הקבע של הצבא הגרמני (Truppenführung), מלאכה שהושלמה ב-1934. בשנת 1932 קודם לדרגת גנרללויטננט, ושנתיים לאחר מכן החליף את הגנרל קורט פון המרשטיין-אקוורד, בתפקיד ראש המטה הכללי של צבא היבשה.

בק התנגד לניסיונותיו של היטלר לחתור תחת השפעת הצבא, שהתבטאו, בין היתר, בתחילת שנת 1938 בפיטוריו של שר הצבא ורנר פון בלומברג וראש ה-OKH (מפקדת הכוחות המזוינים) ורנר פון פריטש, באירוע שכונה פרשת בלומברג-פריטש, ולקיחת הפיקוד על הצבא בידיו של היטלר באופן אישי.

אף על פי שהאמין כי "המלחמה היא חלק מהסדר האלוהי עלי אדמות", הוא התנגד למלחמות כיבוש הרפתקניות, ותמך במלחמה רק כמוצא אחרון, כאשר כלו כל הקיצין הפוליטיים. לכן הוא היה בין המתנגדים לסיפוח חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה ב-1938. היטלר, לעומתו, היה בטוח כי בריטניה וצרפת אשר איפשרו את כיבושה של אוסטריה בתחילת אותה שנה, לא יתערבו באופן צבאי גם הפעם. בק האמין כי בריטניה וצרפת יצאו להגנת המדינה הדמוקרטית, שנוצרה על ידי מעצמות המערב לאחר מלחמת העולם הראשונה, וכי גרמניה תותקף אם תפלוש לצ'כוסלובקיה. בק ידע כי הוורמאכט עדיין אינו מוכן למלחמה כנגד בריטניה וצרפת, וניסה למנוע את צעדיו של היטלר בכמה דרכים. בתחילה התפטר במחאה, תוך שהוא מנסה לשכנע את חבריו הקצינים להתפטר עמו. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-15 באוגוסט 1938 אך נשמרה בסוד שבועות מספר, עד לאחר סיום משבר מינכן, על מנת שלא לגרום לדמורליזציה בשורות העם הגרמני.

לאחר התפטרותו, הקצינו דיעותיו של בק כלפי היטלר והמשטר הנאצי. בעיניו, היטלר וראשי צבאו אינם אלא "בינוניים, שוטים ופושעים". לאחד מידידיו אמר כי הוא "מסרב לצאת למלחמות נאציות הרפתקניות" ואף הגדיר את היטלר כהתגלמות הרוע. הוא התנגד גם בחריפות לפשעי המלחמה הנאציים ומעשי הטבח נגד יהודים ואזרחים אחרים בשטחים הכבושים. בעיניו "הציות החיילי נגמר כאשר הידיעה, המצפון והאחריות אוסרות על ביצוע פקודה".

לאחר מכן, קשר בק עם גורמים נוספים, ביניהם הגנרלים פרנץ הלדר שהחליף אותו בתפקיד ראש המטה הכללי, והגנרל ארווין פון ויצלבן להחליף את היטלר במהפכה צבאית, אם יגיעו העניינים לכדי פקודה לכיבוש צ'כוסלובקיה אל מול התנגדות מעצמות המערב. פרנץ הלדר והנס ברנד גיזביוס העידו במשפטי נירנברג כי לו היה היטלר מורה על פעולה צבאית, היה הצבא פועל להחלפתו. עם זאת, פעולתם של נוויל צ'מברליין ואדואר דאלאדיה במינכן, כאשר הסכימו להענקתו של חבל הסודטים לגרמניה, הוציאה את העוקץ מפעולת הקושרים. עם זאת, פעולתו זו הביאה אותו לקשר עם אנשים כקרל פרידריך גרדלר ואולריך פון האסל אשר היוו את הגרעין להתנגדות להיטלר במשך השנים הבאות.

בין השנים 1938 ו-1944 הנהיג בק את תנועת ההתנגדות הגרמנית, והיה מעורב במספר ניסיונות התנקשות בהיטלר. לקראת אביב 1943, אף שיגר לאנשיו "פקודת חיסול", ובכך תמך בדיעבד ביוזמתו של גנרל הנינג פון טרסקו, קצין המבצעים של קבוצת הארמיות מרכז ברוסיה, להתנקש בהיטלר באמצעות פצצה. ב-1944 אמר כי הקושרים לא פועלים רק כדי להציל את גרמניה: "לא מדובר בגורלם של יחידים, ואפילו לא בגורלה של האומה. במשך שנים התבצעו מעשי טבח נפשעים, ועלינו לשים לכך קץ בכל האמצעים שביכולתנו."

בק היה בגמלאות עד שנת 1944, כאשר התבקש על ידי הקושרים של קשר העשרים ביולי להיות ראש המדינה, במידה והקשר יצליח. ביום המכריע של הקשר (20 ביולי 1944) בק השתתף באופן פעיל לצד קלאוס שנק פון שטאופנברג במרד. כל מובילי המרד פעלו באותו היום עם מדי הצבא שלהם ורק בק פעל בבגדים אזרחיים. כאשר שטאופנברג שאלו מדוע אינו לובש את מדיו בק ענה: "זה איננו מרד צבאי אלא מרד אזרחי של העם נגד היטלר". הקשר נכשל ובק נעצר בבנדלרבלוק והחליט להתאבד בירייה. לאחר ניסיון כושל אשר פצע אותו בלבד, חיסל אותו חייל נאצי בירייה בראשו.

כיום, נחשב בק בגרמניה לאחד מגיבורי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ועל שמו נקראים בתי ספר ורחובות בערים גרמניות רבות. עם זאת, פרסומו הרב של הרוזן קלאוס שנק פון שטאופנברג, הרוח החיה במחנה הקושרים ומתכנן ניסיון ההתנקשות ב-20 ביולי 1944, האפיל במעט על המוניטין של בק כמפקד תנועת ההתנגדות הגרמנית, והוא ידוע פחות משטאופנברג. לאחרונה, זכה בק לייצוג קולנועי בסרט האמריקני "מבצע ואלקירי" על קשר ה-20 ביולי (בבימויו של בריאן סינגר, ובכיכובו של טום קרוז בתפקיד שטאופנברג), אך גם שם לא מוזכרת במפורש העובדה שהוא היה ראש תנועת ההתנגדות הגרמנית. את בק מגלם השחקן טרנס סטאמפ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות.
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות