לוחמה אווירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטוס בואינג 707 של חיל האוויר מבצע תדלוק אווירי לשלושה מטוסי F-15.

לוחמה אווירית היא שימוש של כלי טיס במהלכים צבאיים.

שימוש כזה כולל בין היתר; כוח אווירי אסטרטגי (הפצצת יעדי האויב), כוח אווירי טקטי (לחימה על עליונות אווירית), סיוע אווירי קרוב (סיוע אווירי במהלכים יבשתיים וימיים), סיוע ואספקה לכוחות, סיור אווירי ותצפית אווירית. השימוש בלוחמה אווירית הוא מרכיב חשוב בשדה הקרב בעיקר החל מהמאה ה-20.

התפתחות הלוחמה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימושים המתועדים הראשונים בכלי טיס למטרות סיוע צבאי הם ככל הנראה בסין הקדומה כאשר נעשו שימושים בעפיפון מאויש למטרת סיור ומודיעין. מאוחר יותר במאות ה-2 וה-3 פותחו כדורים פורחים ששימשו אף הם לתצפית באופן דומה. במאה ה-18 הגיעו הכדורים הפורחים לאירופה לשימוש צבאי דומה, בשנת 1794 היה ככל הנראה השימוש האירופאי הראשון של כדור פורח למטרת תצפית בידי הצבא הצרפתי בקרב פלורוסהולנד).

במלחמת האזרחים של ארצות הברית, במחצית המאה ה-19 נעשה שימוש נרחב הרבה יותר בכדורים פורחים בתור כלי טיס המסיירים ומתצפתים בשעת הקרב. במהלך המלחמה אף הקים צבא האיחוד את "קורפוס הבלונים" (Balloon Corps), כדורים פורחים אלו לרוב נותרו מחוברים לקרקע וחלקם אף הכילו משדר טלגרף, כך שבזמן אמת היה ניתן להעביר ידיעות מעמדה אווירית למטה הקרב בקרקע.

היבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מל"ט של חיל האוויר מצלם כלי שיגור של החזבאללה בזמן אמת במהלך מלחמת לבנון השנייה.

סיור ותצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור אחד מהשימושים המוקדמים ביותר של כלי תעופה כסיוע צבאי היה למטרות סיור שדה הקרב ויעדי האויב. שני המרכיבים העיקריים של הסיור האווירי הם טיסות תצפית וטיסות סיור. התצפית האווירית פועלת לאיסוף מידע מודיעיני באופן של צילום, אותות, איסוף מידע, חתימת אויב ואותות מסוגים שונים. איסוף המודיעין באופן זה נעשה לרוב על ידי מטוסי צילום ומודיעין מסוגים שונים לצד מל"טים.

סיור אווירי מצד שני מתרכז לרוב באיסוף מידע ויזואלי בשטח ולרוב מתרחש במהלך המערכה. מרכיבים של הסיור האווירי עשויים לכלול בחינת התקדמות הכוחות, מצב כוחות האויב, תמונת מצב של מהלך הקרב וכיוצא בזאת. היבט זה של שימוש במרכיב האווירי היה נפוץ מאוד בשונתיה הראשונות של הלוחמה האווירית בעיקר החל ממלחמת העולם הראשונה והתעפיין במטוסים קלים ומהירים שטסו לרוב בגובה נמוך מעל הכוחות. כך לדוגמה, במערכה בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה, מפקד שרצה לראות תמונת מצב ברורה של הקרב לצד מיקום כוחותיו וכוחות האויב על פני השטח הרחב של המערכה, היה עשוי לעשות שימוש במטוסי סיור.

עם השנים הצורך בטיסות סיור בזמן אמת דעך עם התפתחות טכנולוגיות התקשורת והמודיעין. בנוסף, התפתחות טכנולוגיות התעופה ובין היתר הופעת המל"טים, מאפשרים כיום לעשות שימוש בכלי טיס למטרות תצפית וסיור כאחד. מל"ט בודד לדוגמה, מסוגל לצלם יעד מסוים למטרות תכנון ובחינה, ומצד שני גם יכול לשמש כלי לבחינת התקדמות מהלכי הקרב בזמן אמת.

הפצצה אסטרטגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג מפציצים גרמניים במהלך תקיפה מעל מזרח לונדון (הבליץ) במהלך מלחמת העולם השנייה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפצצה אסטרטגית

הפצצה אסטרטגית היא תחום של לוחמה אווירית שמתמקד בפגיעה ביעדי האויב, תשתיות, תעשייה ופגיעה עקיפה וישירה באזרחי המדינה בעורף. כל זאת במטרה לפגוע ביכולות הלחימה והייצור של האויב ובמיוחד לפגוע בכוח הרצון הציבורי להילחם. תקיפות כאלה מיוחסות לתפיסה של מלחמה כוללת ואסטרטגיה צבאית בכך שלא מדובר בחלק ישיר של המאמץ המלחמתי להבסת כוחות האויב, אלא פגיעה במורל ובתעשייה העומדת מאוחריו, בכך היא מקדמת את תבוסת האויב בדרך של לחץ עקיף.

משום הפגיעה העקיפה באויב, ביכולותיו היצרניות ובאוכלוסיות אזרחים, יש לטקטיקה הזו של הפצצה אסטרטגית בעיתיות אטית רבה. השימוש הנרחב בהפצצות אסטרטגיות במהלך מלחמת העולם השנייה לדוגמה, הוביל לאבדות רבות בקרב אזרחי הערים שנפגעו כמו גם להרס שכונות וערים שלמות. ערים כמו רוטרדם בהולנד ודרזדן בגרמניה הושמדו כמעט לחלוטין והצריכו פעולות שיקום ובנייה שנמשכו שנים רבות אחרי המלחמה. מעבר למחיר האנושי והכלכלי של תקיפות מסוג זה, הפצצות אלו פגעו במקרים רבים באתרים ואזורים בעלי ערך תרבותי והיסטורי חשוב, שכונות שלמות שנבנו מאות שנים לפני כן הושמדו כליל בין לילה, כך לדוגמה בפרנקפורט בגרמניה שמהעיר העתיקה שלה נותרו מבנים בודדים שעברו אף הם שיקום נרחב.

הפצצה ותקיפה טקטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק קרב מסוג AH-64 אפאצ'י משגר טילים לעבר עמדות האויב, כסיוע לכוחות הקרקעיים, אפגניסטן.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפצצה טקטית

תקיפה טקטית אווירית היא שימוש בכלי טיס במשימות שונות של תקיפה ישירה של יעדים קרקעיים וימיים. לרוב תקיפות אלו מתבצעות על ידי כלי טיס המתאימים לתקיפה קרקעית, במיוחד מטוסי תקיפה ומסוקי קרב. ניתן למנות היבטים שונים של תקיפות טקטיות:

  • סיוע אווירי קרוב: סיוע של כלי טיס לכוחות קרקעיים, בעיקר מטוסים ייעודיים לכך ומסוקי תקיפה.
  • אמנעה אווירית: משימות תקיפה טקטיות כנגד כוחות האויב אשר לרוב לא נמצאים בחזית, אך מהווים יעד חשוב לתמיכה במערכה, לרוב יעדים אלו כוללים טורי רכבים, אספקה או תגבורת. בנוסף ניתן גם לכלול השמדת תשתיות כאמנעה אויירית, זאת כדי להגביל את יכולות התנועה של האויב בעורפו.
  • דיכוי הגנה אווירית: כחלק מהצורך להגן על המערך האווירי, לעתים ישנו צורך לתקוף יעדי הגנה אווירית של האויב, בהם סוללות נ"מ ומערכות נלוות כמו מערכות מכ"ם. היבט זה של תקיפה טקטית מצטרף למערכה להשגת עליונות אווירית ולעתים זהו שלב מקדים לפעילויות האוויריות העיקריות כנגד האויב.

אספקה, הטסה ופינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה בשמים וקרבות אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של קרב אוויר בין F4F ויילדקאט של חיל הים האמריקאי ובין מטוס זירו יפאני.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב אוויר

כדי לאפשר לכלי טיס לבצע את המשימות השונות במרחב האווירי, ישנו צורך ליצור עליונות אווירית ולהגביל את היכולות האוויריות של האויב. ליצירת עליונות אווירית ישנם שני היבטים עיקריים, תקיפה של מערך הנ"מ של האויב (היבט של התקיפה הטקטית) ולחימה כנגד כלי טיס של האויב בקרבות אוויר. עם התפתחות התעופה והשימוש בכלי טיס למטרות צבאיות, פותחו כלי טיס שמטרתם לוחמה אווירית ולחימה אל מול כלי הטיס של האויב. באופן זה, לדוגמה, אל מול משימת הפצצה טקטית האויב עשוי לשלוח מטוסי קרב כדי להלחם באיום ולהשמיד את המפציצים. כתגובה לכך ניתן ללוות את המפציצים עם מטוסי קרב כדי להגן אליהם, התוצאה של מהלכים אלו היא שאם כניסה למרחב האווירי של האויב, מטוסי הקרב של שני הצדדים יכנסו לקרב אוויר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Walter J. Boyne, Air Warfare: an international Encyclopedia, California, US: ABC-CLIO, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]



Aeroclipart.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.