לוחמה הררית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוחמי יחידת האלפיניסטים באימון שלג בחרמון.

לוחמה הרריתאנגלית: Mountain warfare) לעתים גם לוחמה אלפינית או אלפיניסטית, היא לוחמה בשטחים הררים או בעלי תנאי מזג אוויר וטופוגרפיה קשים.

אופי הלוחמה הררית מהווה אתגרים נוספים מעבר ללחימה עצמה, בהם התמודדות עם תנאי מזג האוויר (שלג, רוחות עזות, טמפרטורות נמוכות וכדומה), תנועה במדרונות, קושי בלוגיסטיקה ואספקה, קושי בפינוי וסיוע רפואי, לחימה מול אויב בעמדות גבוהות ומחופרות וכדומה. לאזורים אלו לעתים ישנה חשיבות צבאית רבה בתור אזורים אשר לא מאפשרים פעילות צבאית מלאה, אך עם זאת מעניקים נכס אסטרטגי חשוב.

משום החשיבות הרבה צבאות רבים בעולם פיתחו שיטות ללחימה הררית, מאמנים כוחות מיוחדים בסוג זה של לחימה ואף מחזיקים מספר יחידות המאומנות במיוחד ללחימה מסוג זה. בין היתר ניתן למנות את יחידת האלפיניסטים של צה"ל (המאומנת ללחימה בעיקר בחרמון ורמת הגולן), הדיוויזיה ההררית ה-10 של צבא ארצות הברית, חיילי ה-'אלפיני' האיטלקים, ה-'גבירסייגר' הגרמנים והאוסטרים וה-'שאשור אלפינס' הצרפתים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי 'גבירסייגר' גרמנים בהרי הקווקז, 1942.

עקרונות הלוחמה ההררית המודרנית התפתחו בעיקר במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר יחידות הרריות בעיקר גרמניות, צרפתיות ואיטלקיות נלחמו בהרי האלפים ויחידות הצבא העות'מאני והצבא הרוסי נלחמו בהרי הקווקז. מערכות אלו בשטחים הרריים הראו את החשיבות הרבה לאימון נכון וציוד מתאים ליחידות הרריות, הזירה ההררית לא הייתה שולית במערכה ולעתים הישגים בזירה זו היו בעלי חשיבות אסטרטגית גבוהה (כך למשל החזית האיטלקית במלחמה התנהלה כמעט כולה בהרי האלפים). במלחמת העולם השנייה הוקמו מספר רב של יחידות הרריות בעיקר בגרמניה הנאצית הן באס אס והן בוורמאכט לצד מדינות נוספות. במהלך המלחמה באירופה, מערכות רבות התנהלו בשטחים הרריים בהם הלחימה באזורים הצפון אירופאים בסקנדינביה ופינלנד, הלחימה באלפים, הרי הקווקאז ואזורים הררים נוספים.

בשנים שלאחר מלחמות העולם, מערכות שונות מסביב העולם היו בעלות אופי הררי; בהם ניתן למנות את הלחימה בחבל קשמיר בין הודו לפקיסטן, מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה ולאחרונה גם הלחימה באזורים ההררים באפגניסטן. במהלך הכיבוש הסורי של החרמון במלחמת יום הכיפורים, כבשו כוחות הקומנדו הסורי את מוצב החרמון הישראלי על ידי הסקה של הכוחות מעבר לקו הגבול. במהלך המלחמה נעשו מספר ניסיונות לשחרר את המוצב, אך רק לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא שוחרר לבסוף. קרבות אלו הם דוגמה לקושי הרב שבלחימה הררית עם תנועה בנתיבים צרים, לעתים באופן חשוף לאויב ולחימה כנגד אויב מחופר בעמדה גבוהה.

יחידות הרריות עקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי ה-'אלפיני' האיטלקיים עם הכובעים הייחודיים והנוצות השחורות.

באיטליה, רוב הגבול הצפוני של המדינה שוכן למרגלות רכס הרי האלפים, בנוסף לחלקים הרריים רבים במדינה, כך שבצבא האיטלקי ישנה מסורת וותיקה של לוחמה הררית. הלוחמים ההררים באיטליה נקראים 'אלפיני' (Alpini; ביחיד 'אלפינו'), יחידות ראשונות של כוחות אלו נוסדו בשנת 1872 כדי להגן על הגבול הצפוני. חיילים אלו מזוהים עם סמל 'הלהבה הירוקה' והם עונדים נוצת מצנפת בצבע שחור.

כיום הכוחות האלפינים מרוכזים בשתי חטיבות: 'החטיבה האלפינית ג'וליה' (Alpine Brigade Julia) ו-'החטיבה האלפינית טאורינסטה' (Alpine Brigade Taurinense), שתיהן תחת פיקוד 'הפיקוד הכוחות האלפינים'. בנוסף לשתי החטיבות, 'הרגימנט האלפיני המוצנח הרביעי' הוא רגימנט עצמאי הפועל לצידם ומאומן כיחידת כוחות מיוחדים בתקיפה מוטסת ולחימה בשטחים קשים (דומה ביכולותיו לריינג'רס של ארצות הברית).

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי הדיוויזייה ההררית בגבול אפגניסטן ופקיסטן.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדיוויזיה ההררית העשירית (ארצות הברית)

בצבא ארצות הברית ניתן למנות במיוחד את הדיוויזיה ההררית העשירית בתור היחידה ההררית העיקרית של הצבא, לצד 'חטיבת חיל הרגלים ה-86' של המשמר הלאומי, שתיהן ממוקמות בצפון מערב ארצות הברית במדינת ניו יורק וניו אינגלנד בהתאמה.

לצד יחידות אלו, חלקים רבים בזרועות הכוחות המזוינים עוברים אימוני לוחמה הררית באחד מארבעה בסיסי אימונים ייעודיים; 'בית ספר לאימונים מבצעיים של כוחות מיוחדים בלוחמה הררית מתקדמת' (SFAMOS) בקולורדו, 'בית הספר ללוחמה הררית של הצבא' בורמונט, 'מרכז האימונים ללוחמה צפונית' (NWTC) באלסקה, ו-'מרכז האימונים ללוחמה הררית' של חיל הנחתים בקליפורניה.

גרמניה ואוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גבירגסייגר
כובע 'הברגמוטס' (Bergmütze) האפור של חיילי 'הגבירגסייגר' ועליו סמל האדלווייס.

באופן היסטורי חיילי הלוחמה הררית נקראים גבירגסייגר (Gebirgsjäger; קלעים הרריים), לרוב יחידות חיל רגלים קל אשר אומנו בלוחמה הררית, לעתים החיילים גויסו מאזורים הרריים כמו בוואריה בדרום גרמניה. כיום בצבא הגרמני (הבונדסוור), היחידות ההרריות צומצמו לכדי 'חטיבת הקלעים ההררית ה-23' (Gebirgsjägerbrigade 23) לצד מתקן אימונים צבאי ומספר יחידות סיוע קטנות.

אוסטריה חולקת הרבה מהמורשת של הלוחמה ההררית עם גרמניה, מאז שלחמו האחת לצד השנייה במלחמת העולם הראשונה. גם בצבא האוסטרי צומצמו היחידות ההרריות לכדי חטיבה אחת; 'חטיבת הקלעים ה-6' (6th Jägerbrigade) אשר יושבת באינסברוק, מערב אוסטריה.

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז עצמאותה של הודו נלחמו כוחות הצבא שלה במספר מערכות באזורים ההררים של צפון וצפון-מערב הודו, בהם מלחמת הודו-סין (1962) והמלחמה הקרגילית (1999 - כיום) עם פקיסטן, זאת לצד מספר קרבות ותקריות בעיקר לאורך הגבול המתוח עם פקיסטן. כתוצאה מכך, הודו מחזיקה כיום בצבאה את אחד מכוחות הלוחמה ההררית הגדולים בעולם עם 11 דיוויזיות (8 דיוויזיות הרריות, 2 דיוויזיות תקיפה הררית ודיוויזית חיל רגלים אחת המאומנת ללוחמה הררית) והיא אולי בעלת היכולות והניסיון הרב ביותר בתחום זה.

צבא הודו מגייס רבים מהחיילים ליחידות אלו מהאזורים ההרריים בצפון הודו בהם מאזור אוטראקהאנד ועם הגורקה הנפאלי. משום הניסיון הרב של כ-50 שנים בלוחמה הררית בהודו, צבאות שונים בעולם עושים שימוש ביכולות ושיטות האימון שם.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי יחידת האלפיניסטים של צה"ל באימון סקי וירי בתנועה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחידת האלפיניסטים

במהלך מלחמת יום הכיפורים והקרב על החרמון, הפנימו בפיקוד צה"ל את הצורך ביחידה מאומנת ללוחמה בשטחי החרמון עם היעדים האסטרטגים הרגישים באזורים אלו. כתוצאה מכך, במהלך השנים הוקמה יחידת האלפיניסטים שכיום פועלת כיחידת מילואים של יוצאי יחידות מיוחדות ומתאמנת בעיקר במהלך חודשי החורף כשתנאי מזג האוויר קשים יותר בחרמון. מלבד יחידת האלפיניסטים, יחידות מיוחדות נוספות ואף יחידות חיל רגלים בצה"ל עוברות אימוני לוחמה באזורים הרריים ובהם גם בחרמון.

בדומה ליחידות דומות בעולם, גם האימונים ההרריים בצה"ל כוללים שיטות הישרדות, הסוואה ולחימה בתנאים קשים, לצד עבודה עם כלים וציוד מיוחדים בתנאים הייחודיים.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל דיוויד פטראוס מבקר 'רובאים אלפינים' צרפתים באפגניסטן, 2011. ניתן לשים לב לכומתת ה-'טארט' הרחבה והייחודית.

צרפת החלה להקים יחידות לוחמה הררית מהמחצית השנייה של המאה ה-19, בעיקר כתגובה לאיחוד איטליה והרצון להגן על הגבול ההררי אל מול חיילי האלפיני האיטלקים. בשנת 1888 הוקם 'קורפוס החיילים ההרריים' אשר אימן וסיפח אליו 12 מבין 31 גדודי הרובאים הקלים (Chasseurs à Pied; "ציידים\רובאים רגליים"), חיילי היחידות ההרריות קיבלו במהלך השנים את השם 'רובאים אלפנים' (Chasseurs alpins; שאסור אלפאן). חיילים אלו מאופיינים בין היתר בענידה של כומתה רחבה המכונה 'טארט'.

כיום מאוגדות יחידות הלוחמה ההררית הצרפתיות לכדי 'חטיבת חיל הרגלים ההררי ה-27' (Brigade d'Infanterie de Montagne), אשר מכיל בתוכו את הגדוד השביעי, הגדוד ה-13 והגדוד ה-27. לצד אלו משרתות בכוחות המזוינים של צרפת יחידות הרריות נוספות: 'רגימנט הארטילריה ההררית ה-93', 'רגימנט השריון הקל ה-4', 'רגימנט ההנדסה ה-2' (לגיון הזרים) ושתי יחידות של הז'נדרמריה המוקדשות לחילוץ והצלה ומשימות שיטור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]