לונדון החיצונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לונדון החיצוניתאנגלית: Outer London) הוא כינוי האזור הגאוגרפי הכולל את רובעי לונדון שאינם נכללים בשטח לונדון הפנימית. רבעים אלה לא היו חלק ממחוז לונדון והפכו לחלק מלונדון רבתי בשנת 1965 (למעט אזור צפון וולוויץ' שהיה חלק ממחוז לונדון והועבר לרובע ניוהאם בשנת 1965 ולכן מהווה חלק מלונדון החיצונית).

לונדון החיצונית (1965)
LondonOuter.png
הגדרת משרד הסטטיסטיקות הלאומי:
LondonOuterCensus.png

אזור לונדון החיצונית כולל את הרבעים:

הגדרת משרד הסטטיסטיקות הלאומי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת משרד הסטטיסטיקות הלאומי של לונדון החיצונית אינה כוללת את הרבעים ניוהאם והארינגיי אולם כוללת את רובע גריניץ'. לפי הגדרה זו לונדון החיצונית כוללת את הרבעים: בארקינג ודאגנהאם, בארנט, בקסלי, ברנט, ברומלי, קרוידון, אילינג, אנפילד, גריניץ', הארו, האברינג, הילינגדון, האנסלו, קינגסטון שעל התמזה, מרטון, רדברידג', ריצ'מונד שעל התמזה, סאטון ויער וולת'אם.

בין השנים 1990 - 2000 היה לרובעי לונדון החיצונית קידומת טלפון נפרדת מאשר זו של רובעי לונדון הפנימית, אולם הגדרת אזורי הטלפון הייתה שונה מגבולות הרבעים.

אוכלוסיית לונדון החיצונית לאורך ההיסטוריה:

שנה אוכלוסייה
1891 1,083,770
1901 1,647,396
1911 2,162,288
1921 2,413,978
1931 3,217,219
1939 4,250,788
1951 4,517,588
1961 4,499,737
1971 4,420,585
1981 4,254,900
1991 4,230,000
2001 4,463,000
2003 4,483,300
2004 4,498,200
2005 4,532,100