לוסיאן בונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוסיאן בונל
Père Jacques de Jésus
לידה 29 בינואר 1900
Barentin, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 1945 (בגיל 45)
לינץ, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כומר קתולי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (17 בינואר 1985) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם לוסיאן בונל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוסיאן בונלצרפתית: Lucien Bunel;‏ 19001945), שנודע בכינויים האב ז'אק (Père Jacques) וז'אק דה ז'זי (Jacques de Jésus), היה כומר קתולי צרפתי, חסיד אומות העולם.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסיאן בונל, בן למשפחה ממעמד הפועלים סמוך לנורמנדי, הוסמך לכמורה ב-1925. החל דרכו ככומר בסן-ז'וזף בלה האבר, שם לימד אנגלית ולימודי דת. כבר אז הזדהה עם סבלם של תושבי שכונות המצוקה. ב-1931 הצטרף למסדר הכרמליטים וניהל פנימייה במנזר.

פעילותו בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הכיבוש הגרמני בצרפת במלחמת העולם השנייה הסתיר בפנימייה שלושה נערים יהודים (אחד מהם הגיע מתאומיר דבו) והעסיק מורה יהודי בשם לוסיאן וייל. תחילה שיכן את הנערים אצל משפחה שהתגוררה מול הפנימייה, אך בהמשך הגיע למסקנה כי יהיה זה בטוח יותר אם יישארו במוסד.

בינואר 1944, כתוצאה מהלשנה, פשט כוח של הגסטפו על הפנימייה ואסר את שלושת הנערים היהודים ואת בונל. שלושת הנערים גורשו לדראנסי ומשם לאושוויץ. גם המורה וייל גורש לאושוויץ ונרצח. בונל עצמו נכלא בלא פונטנבלו ומשם גורש למאוטהאוזן.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהצליח לשרוד את התנאים הבלתי אנושיים במחנה, מספר ימים לאחר השחרור הלך לעולמו. גופתו הוחזרה לצרפת והוא נקבר באוון. כיוון שמעשה ההצלה שלו הסתיים לרוע המזל ללא ניצולים, נחשף הסיפור רק שנים מאוחר יותר בזכות עדות מאוחרת של אחות אחד הנערים שהסתיר. על פי עדותה, האב ז'אק שהסתיר את אחיה, הצליח לארגן שתי פגישות בינה לבין אחיה במהלך חופשות מבית הספר. באחת הפגישות הודתה ואמרה לו שהיא מסופקת ואם אי פעם תוכל לשלם עבור לימודיו של אחיה בבית הספר. האב ז'אק השיב כי הוא אינו מצפה לדבר בתמורה, לא באותו זמן ולא בעתיד. יתרה מכך, הוא מקווה לראות את אחיה ממשיך בלימודיו במוסד גם לאחר המלחמה עד לבחינות הבגרות. מאחר שהילד היה יתום, בונל ימלא ברצון את מקום הוריו.

העץ שניטע ביד ושם לכבוד לוסיאן בונל, האב ז'ק

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי מאל, שלמד בפנימייה, יצר את הסרט "להתראות ילדים" בהתבסס על זיכרונותיו מתקופת שהותו בפנימייה.

ב-1988 מאל סיפר לכתב עיתון הניו יורק טיימס: "הזיכרון הזה היה ללא צל של ספק הזיכרון החזק ביותר שנחרט מילדותי. הזיכרון שנותר בבהירות מעל כל שאר הזיכרונות." הוא סיפר לכתב כי הוא זוכר כיצד האב בונל פנה אל התלמידים היהודים ואמר: "שלום ולהתראות. נתראה בקרוב". "אחר כך" הוסיף מאל "קרה משהו מאוד יוצא דופן. מישהו החל למחוא כפיים וכולם הצטרפו אליו, חרף צעקותיהם של אנשי הגסטפו לשמור על השקט."

בינואר 1985 הכיר יד ושם בבונל בתור חסיד אומות העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוסיאן בונל בוויקישיתוף