לוס איריגארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

לוּס איריגאריצרפתית: Luce Irigaray; נולדה ב-1932 בבלגיה) היא פמיניסטית צרפתייה ממוצא בלגי, פילוסופית, בלשנית, פסיכואנליטיקאית ותאורטיקנית של התרבות. ידועה בעיקר בזכות חיבוריה "ספקולום של האישה האחרת" (1974) ו"מין זה שאינו אחד" (1977).

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איריגארי קיבלה תואר מוסמך אוניברסיטה מאוניברסיטת לוון בשנת 1955, ולימדה בבית ספר בבריסל בין השנים 19561959. בראשית שנות ה-60 עברה לצרפת, וב-1961 קיבלה תואר מוסמך נוסף, הפעם בפסיכולוגיה, מהסורבון. ב-1962 קיבלה דיפלומה בפסיכופתולוגיה. בין השנים 1962–1964 עבדה עבור "הקרן הלאומית למחקר מדעי (FNRS, או NFWO) בבלגיה, לאחר מכן החלה לעבוד כעוזרת מחקר במרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) בפריז.

בשנות ה-60 נטלה חלק בסמינרים פסיכואנליטיים בהדרכתו של ז'אק לאקאן, התמחתה באנליזה ונעשתה פסיכואנליטיקאית. ב-1968 קיבלה תואר דוקטור בבלשנות. בין השנים 19701974 לימדה באוניברסיטת ונסן בפריז. באותה העת הייתה חברה ב-École Freudienne de Paris‏ (EFP), הגוף הפסיכואנליטי הצרפתי מיסודו של לאקאן. ב-1969 ביצעה אנליזה לאנטואנט פוּק (Antoinette Fouque), ממנהיגות תנועת הנשים הצרפתית.

תזת הדוקטורט השנייה של איריגארי, "ספקולום של האישה האחרת" (בצרפתית: Speculum de l’autre femme), בישרה את הפסקת העסקתהּ באוניברסיטת ונסן.

בסמסטר השני של 1982 נתמנתה איריגארי לראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת אראסמוס ברוטרדם. מחקרה שם הניב את פרסום "אתיקה של ההבדל הבין-מיני" (Éthique de la différence sexuelle), אשר ביסס את מעמדה של איריגארי כפילוסופית קונטיננטלית חשובה.

מאז שנות ה-80 חוקרת איריגארי ב-CNRS שבפריז את ההבדלים בין שפת גברים ושפת נשים. ב-1986 עברה מתפקידה במחלקה לפסיכולוגיה למחלקה לפילוסופיה, בהעדיפה את הדיסציפלינה האחרונה.

בדצמבר 2003 זכתה איריגארי לתואר דוקטור לשם כבוד בספרות מטעם אוניברסיטת לונדון. בין השנים 20042006 שימשה איריגארי פרופסור אורח במחלקה לשפות מודרניות באוניברסיטת נוטינגהם. החל מ-2007 היא מסופחת לאוניברסיטת ליברפול.

תרומתה לתאוריה הפמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איריגארי, השייכת לגל השני של הפמיניזם, מציעה גישה מתונה יחסית לקידום שחרור האישה. בגישתה היא מתעמתת עם גישות פטריארכליות מקובלות המנציחות את דיכוי האישה, ועל סמך אותן תאוריות מציגה מסקנות חדשניות ושונות בתכלית, אשר מאפשרות ביטוי טבעי יותר לסובייקטיביות הנקבית ופשרניות יותר ביחס לסובייקטיביות הזכרית.

לטענת איריגארי, יש שוני פיזי בין גבר לאישה: נשים מתקשות להשיג הכרה בזכויותיהן החברתיות והפוליטיות כיוון שלא הוקדשה מחשבה בסיסית לגבי הקשר בין תרבות לביולוגיה.

על פי איריגארי, אין האישה צריכה לראות עצמה כשווה לגבר בכל הפרמטרים, כי אם לראות את השוני שלה ולכבד אותו ובכך לדרוש זאת מהחברה. לטענתה, על חינוך הילדה לנבוע מהאם, כך שתספוג ערכים ותלמד לכבד את המעלות ואת השוני שלהּ ביחס לגברים. כמו כן, היא מתייחסת לנשים הרוצות להשתוות לגברים, וטוענת שנשים צריכות להשתוות לעצמן, כלומר להכיר בזהותן הנשית.

מושגים והגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איריגארי, פסיכואנליטיקנית בהשכלתה, נסמכת על תאוריות פטריארכליות התולות את ההבדל בין הנשי והגברי, כמו גם את ההיררכיה בין השניים, במבנה הביולוגי. דרך ההתבססות על עקרונות בסיסיים בתאוריות הללו היא מתווה הסתכלות שונה, המוכיחה כי יש לשחרר את האישה והגבר מההיררכיה הזו – לא למרות אלא בגלל ההבדלים שקיימים בין השניים. בבסיס טיעוניה עומדים ההבדלים הבין-מיניים.

איריגארי מסבירה את הסדר הפטריארכלי הקיים באמצעות ההבדלים הללו, לאחר מכן מדגימה כיצד סדר זה מתקיים במרחב האישי במסגרת הארוטיקה, מבקרת את תגובת הנגד של הנשים הדוגלות בביטול הסובייקטיביות הנקבית כהתמודדות עם הסדר הפטריארכאלי, ומציעה פתרון הכרוך במתן ביטוי מלא לזהות המינית של שני המינים:

  • הסדר הפטריארכאלי הפאלוקרטי – שולט בתרבותנו ומכתיב הדרת תרומתו של האחר מין החברה בזמן שתרבות מטריארכאלית מכתיבה סובלנות ומסוגלת להכיל גם את האחר (הבדלים הללו נובעים מתוקף המבנה הביולוגי של הזכר והנקבה). "באותו מקום שבו הגוף הנקבי יוצר מתוך כבוד כלפי השוני הולך וניבנה הגוף החברתי הפטריארכאלי באופן היררכי תוך כדי הדרת השוני".‏[1]
  • כלכלה פאלית ואוטו-ארוטיות – הארוטיקה הנשית מעצם המבנה של הגוף הנקבה יש בה משום שלמות פנימית אשר אינה נזקקת בהכרח לגורם חיצוני (שמחוץ לגופה היא) לצורך עינוגה. לא כך הארוטיקה הפאלית הנזקקת לנוכחות נקבית לצורך העונג המיני. הבדל זה מכתיב את הכלכלה הפאלית המשדלת נשים לספק צורך פאלי זה וזאת למרות שאינן זקוקות לו באמת. כלכלה זו שואבת את ייפוי הכוח שלה מתוך ההתעלמות והביטול של הצרכים המיניים של האישה, השכחתם ושכנוע כי העונג האמיתי של האישה כרוך בהטרו ארוטיות ולא באוטו ארוטיות הטבעי יותר לאישה. "אולם התענגותה מעל לכל הנה זנות מזוכיסטית של גופה לתשוקה שאינה שלה".‏[2]
  • נסיגת התרבות המינית היא שגורמת לניכור כלפי המין הנשי על ידי ביטול מין זה והשתקתו: "אלה אינם מסייעים להגשמה מאושרת של הנישואין, במובן הרחב יותר של ברית גשמית ורוחנית בין גבר לאישה".‏[3] ראשיתו של ניכור זה הוא ראייה תרבותית של הנקבי כ"לא זכרי", כסובייקט וכ"האחר האולטימטיבי". ראייה זו מתבטאת לא רק בייצוגים השונים של הגבר והאישה אלא ברמת הדקדוק והשפה ומתעצב לאורו. תיקון מצב זה כרוך לא בהתכחשות האישה לזהותה המינית אלא בשימור הסובייקטיוויות הנקבית והאדרתה. כך יתוקן לא רק אי שוויון כלכלי השורר בין גברים לנשים אלא גם אי שוויון ערכי של צדק וכבוד.
  • ההבדל הבין מיני ושחרור האישה – האמצעי לשחרור הנשים כרוך לא בשוויון בין המינים אלא במתן כבוד לשוני שבין המינים. "ניצול הנשים מבוסס על ההבדל הבין מיני וניתן לפתור אותו אך ורק באמצעות ההבדל הבין-מיני".‏[4] ההבדל הבין המיני הוא בבסיס החברה האנושית ונטרולו יש בו סיכון עבור הגזע האנושי כולו. תרבות של כבוד לכל אחד מהמינים על השוני שבהם היא שתבטיח את שחרור האישה וגם הגבר. תרבות שכזו תהה מבוססת על מגדר ולא על מין ותאפשר חופש רב יותר בבחירת ערכים מגדריים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של איריגארי שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מין זה שאינו אחד: מבחר (מצרפתית: דניאלה ליבר; ייעוץ מדעי והקדמה: דינה חרובי; אחרית דבר: מירי רוזמרין),‫ תל אביב: רסלינג, 2003.
  • אני, את, אנחנו: לקראת תרבות ההבדל (מצרפתית: הילה קרס; עריכה מדעית: דינה חרובי),‫ תל אביב: רסלינג, 2004.

ספרים העוסקים בתורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרבות השוני, עמ' 44.
  2. ^ מין זה שאינו אחד, עמ' 17.
  3. ^ שכחת אילנות היוחסין הפמיניסטיים, עמ' 17
  4. ^ שוות או שונות, עמ' 11