לוס אנג'לס קינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוס אנג'לס קינגס
 LAKings.PNG
לוגו
 Heb-LAK.PNG
מדים (בית, חוץ, אלטרנטיבי)
אולם ביתי
 Staples Center, LA, CA, jjron 22.03.2012.jpg
סטייפלס סנטר
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
חטיבה מערבית
בית פסיפי
היסטוריה לוס אנג'לס קינגס (1967 - ההווה)
בעלים Flag of the United States.svg פיליפ אנשוץ
Flag of the United States.svg אדוארד פ. רוסקי
מאמן Flag of Canada.svg דאריל סאטר
אליפויות 1
2012
אתר אינטרנט http://kings.nhl.com

לוס אנג'לס קינגס (באנגלית: Los Angeles Kings) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מלוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית הפסיפי שבחטיבה המערבית.

הקבוצה נוסדה ב-1967 כחלק מההתרחבות הגדולה של ה-NHL שהכפילה את גודל הליגה מ-6 ל-12 קבוצות. היא הטביעה חותם ראשון על הליגה בין 1988 ל-1994, אז שיחק בקבוצה וויין גרצקי שהוביל אותה בפעם הראשונה בתולדותיה לסדרת הגמר על גביע סטנלי ב-1993 וקבע במדיה את שיאי ההבקעה שלו המחזיקים מעמד עד היום.

הקינגס זכו בגביע סטנלי פעם אחת, ב-2012.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967 - 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו המקורי של הקינגס

ב-1967 החליטה ה-NHL לסיים את עידן "שש המקוריות" שנמשך 25 שנה, ולהרחיב את הליגה בשש קבוצות נוספות. המטרה העיקרית של ההתרחבות הייתה החוף המערבי של ארצות הברית, עקב שתי ליגות קטנות שפעלו באזור - "ליגת ההוקי המערבית" (WHL) ו"ליגת ההוקי של החוף הפסיפי" (PCHL), ששמועות אמרו שהן מתכננות להתחרות ב-NHL ולהחזיר את התקופה בה גביע סטנלי היה נתון לתחרות מצד ליגות שונות. אחד מששת זכיונות ההתרחבות ניתן ליזם הקנדי ג'ק קנט קוק, בעלי קבוצת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס. קוק קרא לקבוצה "לוס אנג'לס קינגס" ובחר לה מדים ולוגו בצבעי סגול וזהב.

שאיפתו של קוק הייתה שהקבוצה החדשה תשחק בלוס אנג'לס ממוריאל ארינה, האולם הביתי של הלייקרס. אולם מנהלי אצטדיון הלוס אנג'לס ממוריאל קוליסיאום הסמוך, שניהלו גם את האולם, מנעו זאת ממנו כיוון שהאולם הובטח לקבוצת הוקי קרח אחרת. קוק החליט לפרק את הקשרים עם הנהלת האולם ולבנות ללייקרס ולקינגס אולם ביתי חדש, וניגש מיד לבניית הגרייט ווסטרן פורום בפרבר הסמוך אינגלווד, שיארח את הקבוצות ב-32 השנים הבאות.

כיוון שהאולם לא היה מוכן לפתיחת עונת 1967/68, העונה הראשונה של הקינגס, פתחו הקינגס באותה עונה את משחקיהם הביתיים בפרבר אחר של העיר, לונג ביץ', ועברו לביתם החדש בהמשך העונה.

הקינגס הגיעו לפלייאוף כבר בשנים הראשונות, בין השאר בזכות העובדה שה-NHL שיבצה אותם בבית המערבי עם חמש הקבוצות החדשות האחרות, ואילו שש הקבוצות הוותיקות - המנוסות והחזקות יותר - שובצו יחד בבית המזרחי. הקינגס סיימו את הבית המערבי של 1967/68 במקום השני, אולם בסדרת הפלייאוף הראשונה בתולדותיהם נוצחו על ידי מינסוטה נורת'סטארס. עונה לאחר מכן ניצחה הקבוצה בפעם הראשונה סדרת פלייאוף (מול אוקלנד סילס), אולם נוצחו בסיבוב השני על ידי סנט לואיס בלוז.

בעונות הראשונות של שנות ה-70 נקטו הקינגס במדיניות של ויתור על בחירות דראפט תמורת כוכבים מבוגרים שהיו מעבר לשיאם, והניבו תוצאות ירודות. גם כמות הקהל במשחקי הבית של הקבוצה הלכה והתמעטה. ב-1972 הצליחו הקינגס להנחית שני שחקנים שהניבו תוצרת טובה יותר - השוער רוגטיין ושון והחלוץ בוב פלפורד, שהגיעו שניהם מטורונטו מייפל ליפס. ושון ייצב את עמדת השוער שידעה תחלופות רבות, ופלפורד סיים את עונת 1974/75 עם 105 נקודות (שערים + אסיסטים) - שיא מועדון חדש. הקינגס הגיעו פעמיים רצופות לפלייאוף, ונוצחו בשתי הפעמים בסיבוב הראשון.

עידן מרסל דיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1975/76 רכשו הקינגס את כוכב העל הראשון שלהם, מרסל דיון שהגיע מדטרויט רד וינגס ככוכב מוכח. דיון הצטיין גם בקינגס והוביל אותם לפלייאוף ב-1976 וב-1977, מול יריבות זהות בתוצאות זהות - ניצחונות בסיבוב הראשון על קלגרי פליימס והפסדים בסיבוב השני לבוסטון ברואינס.

דיון המשיך להיות מרכז ההתקפה של הקינגס גם בשנים הבאות, ויחד עם שני חלוצים צעירים, דייב טיילור וצ'רלי סימר, ייצב קו התקפה פורה שהטיל חיתתו על הליגה. גם הבעלים החדשים שקנה באותה עונה את הקינגס יחד עם הלייקרס וה"פורום", ג'רי באס, בחר להשאיר את השלושה ביחד. כל השלושה נבחרו נבחרו למשחק האול-סטאר בעונת 1979/80, ששוחק בפעם הראשונה ב"פורום". דיון זכה בגביע ארט רוס כמבקיע המצטיין של הליגה עם 137 נקודות. אולם למרות קו ההתקפה המצוין, לא הצליחו הקינגס לעבור את הסיבוב הראשון בפלייאוף עד עונת 1981/82, בה יצרו הקינגס סיפור מכונן ראשון בתולדות הקבוצה.

"נס במנצ'סטר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיבוב הראשון באותו פלייאוף התייצבו הקינגס מול אדמונטון אוילרס. האוילרס היו באותו זמן שושלת בהתהוות, לקראת הקבוצה שתשלוט ב-NHL במשך רוב שנות ה-80. וויין גרצקי הצעיר כבר הראה את כוחו ושלט בליגה, ואיתו היו הכוכבים הצעירים שיהוו את השלד של הקבוצה באותו עשור מצליח - מרק מסיה, יארי קורי, פול קופי והשוערים אנדי מוג וגרנט פיור. לאוילרס היה גם את יתרון הביתיות.

המשחק הראשון באדמונטון היה יוצא דופן וסימן את העתיד לבוא בסדרה - הקינגס ניצחו בו 10:8 במשחק המרובה ביותר בשערים בתולדות פלייאוף ה-NHL עד היום. האוילרס ניצחו במשחק השני בהארכה משער ניצחון של גרצקי, והקינגס שהעבירו אליהם את יתרון הביתיות פגשו את האוילרס ב"פורום" למשחק השלישי, שנחשב היום לאחד הגדולים בתולדות הקבוצה.

לאחר שני שלישים, בהנהגתו של גרצקי שכבש שני שערים ומסר עוד אסיסט, הובילו האוילרס 5:0 ונראו בדרכם לניצחון קל. אך בשליש השלישי התאוששו הקינגס והבקיעו 5 שערים - האחרון שבהם 5 שניות לסיום הזמן החוקי של המשחק - כדי להשוות ל-5:5 ולכפות הארכה, בה הבקיעו שער נוסף וניצחו את המשחק 6:5. המשחק זכה מאז לכינוי "נס במנצ'סטר" (Miracle on Manchester), על-שם שדרות מנצ'סטר באינגלווד שבהן ניצב ה"פורום". עד היום מחזיק ה"נס במנצ'סטר" בשיא של החזרה הגדולה ביותר מפיגור לניצחון במשחק פלייאוף ב-NHL.

הסדרה המשיכה להיות דרמטית ומרתקת כאשר האוילרס ניצחו ב"פורום" את המשחק הרביעי, כדי לקחת את הסדרה - ששוחקה בשיטת "הטוב מ-5 משחקים" בהתאם לחוקי הפלייאוף של אותה תקופה - למשחק חמישי ומכריע באדמונטון. אולם שם שוב הפתיעו הקינגס את האוילרס ואוהדיהם, ניצחו 7:4 והדיחו את האוילרס מהפלייאוף. הקינגס אמנם הודחו בסיבוב השני על ידי ונקובר קנאקס, אך הסדרה מול האוילרס יצרה לקבוצה סיפור היסטורי מכונן ראשון במורשתה.

לאחר 1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הסדרה המפתיעה של פלייאוף 1982, המשיכה הקבוצה לדשדש, הגיעה לפלייאוף במקוטע, ומעולם לא עברה מעבר לסיבוב השני.

ב-עונת 1986/87 אירע זעזוע בקבוצה, כאשר התברר שהמאמן פאט קווין חתם על חוזה עם ונקובר קנאקס לעונה הבאה בעודו מאמן בקינגס. הנהלת הליגה התערבה מיד והשעתה את קווין עד עונת 1990/91. אותה עונה סימנה גם על חילופי דורות בקבוצה, כאשר המנהיג הוותיק מרסל דיון עזב לניו יורק ריינג'רס, ובמקומו לקחו את המושכות מנהיגים חדשים - החלוץ הרוקי לוק רוביטאי, שזכה באותה עונה בגביע קאלדר (רוקי העונה), והמגן סטיב דושיין.

עם זאת, איש לא ציפה לעסקה הגדולה שרקחו הקינגס בקיץ 1988 - העסקה ששינתה את פני הליגה כולה.

1988 - 1998: עידן וויין גרצקי ואחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1993: שנים ראשונות של מהפך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו הקינגס בתקופת ברוס מקנול

לפני קיץ 1988 רכש ברוס מקנול, סוחר עתיקות ואספן מטבעות, את מרבית מניות הקבוצה לאחר שרכש את חלקן עוד בשנתיים הקודמות, שינה את לוגו הקבוצה ואת צבעיה לשחור וכסף. הקינגס נמצאו בעמדת נחיתות ברורה בשוק הספורט המקצועני העמוס של לוס אנג'לס, בתקופה בה הלייקרס היו באחת מתקופות השיא שלהם, לוס אנג'לס דודג'רס נאבקה בצמרת ה-MLB, ובעיר פעלו גם שתי קבוצות פוטבול מצליחות.

העסקה שהוציא מקנול לפועל ב-9 באוגוסט 1988 שינתה באחת את מעמדם של הקינגס. מקנול הביא ללוס אנג'לס, בצעד שעורר הדים בכל הספורט המקצועני בצפון אמריקה, את שחקן ההוקי קרח הטוב ביותר בעולם, וויין גרצקי, שהוביל את אדמונטון אוילרס לארבעה גביעי סטנלי בחמש העונות האחרונות.

בואו של גרצקי ללוס אנג'לס זיעזע גם את שוק הספורט המקצועני בעיר. כמעט בין לילה הפכו כרטיסים למשחקי הקינגס למוצר מבוקש בעיר, וה"פורום" התמלא משחק אחר משחק.

כבר בעונתו הראשונה, 1988/89, הטביע גרצקי את חותמו על הקבוצה ועל הליגה כולה. הוא כבש 54 שערים ומסר 114 אסיסטים במהלך העונה, זכה בגביע הארט כ-MVP של העונה - הפעם הראשונה ששחקן של הקינגס זכה בתואר - והוביל את הקינגס לניצחון בסיבוב הראשון של הפלייאוף על אלופת ה-NHL היוצאת וקבוצתו לשעבר, אדמונטון אוילרס, בשבעה משחקים אחרי חזרה מפיגור של 3:1 בסדרה. הקינגס נוצחו בסיבוב השני על ידי קלגרי פליימס, שזכתה בגביע סטנלי בסופו של דבר.

ב-15 באוקטובר 1989, השלבים המוקדמים של עונת 1989/90, עשה וויין גרצקי היסטוריה במדי הקינגס, וההיסטוריה נקבעה דווקא באדמונטון, מול קבוצתו לשעבר, האוילרס. גרצקי מסר אסיסט לשער של הקינגס ובכך קבע מאזן של 1850 נקודות בקריירה, והשווה את שיאו של גורדי האו. בהמשך המשחק הוסיף גרצקי שער ששבר את שיאו של האו, וכפה הארכה במשחק. לסיום הערב ההיסטורי הבקיע גרצקי את שער הניצחון בהארכה.

בסיום אותה עונה, כמו בעונה שעברה, התייצבו הקינגס בסיבוב הראשון בפלייאוף מול אלופת ה-NHL היוצאת - הפעם, קלגרי פליימס - והדיחו אותה. עם זאת, כמו בעונה שעברה, הודחו הקינגס בסיבוב השני על ידי מי שתמשיך לזכייה בגביע סטנלי - שוב, אדמונטון אוילרס.

בעונה הבאה, 1990/91, הוביל גרצקי את הקינגס בפעם הראשונה - ועד כה היחידה - לאליפות הבית שלהם בעונה הרגילה, שנקרא אז "בית סמיית'". בדרך של הקינגס במעלה הפלייאוף עמדו שוב חבריו הקודמים של גרצקי מאדמונטון אוילרס, שהדיחו את הקינגס.

ב-1991/92 המשיכו הקינגס להרשים התקפית, אולם שוב - עונה שלישית ברציפות - נכשלו בפלייאוף מול אדמונטון אוילרס, הפעם כבר בסיבוב הראשון.

ריצת הפלייאוף של 1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 1992/93, שהייתה עונה חגיגית בליגה עקב שנת ה-100 לגביע סטנלי, התברר שוויין גרצקי סובל מפריצת דיסק שהשביתה אותו לתקופה ארוכה ואיימה על המשך הקריירה שלו. בהיעדרו של גרצקי נטל את המושכות לוק רוביטאי, שהוביל את הקינגס במחצית הראשונה של העונה למאזן של 20 ניצחונות ב-31 המשחקים הראשונים.

גרצקי חזר אחרי שנעדר במשך 39 משחקים. יחד עם הצטיינותם של רוביטאי, החלוץ הפיני יארי קורי שהיה גם הוא אחד מכוכבי אדמונטון בשנות ה-80, המגן הקשוח מרטי מקסורלי שהגיע גם הוא מאדמונטון בעסקת גרצקי, המגן הצעיר רוב בלייק שנבחר בדראפט ב-1989 והחלוץ השבדי תומאס סנדסטרום, הגיעו הקינגס עם המאמן בארי מלרוז בעונתו הראשונה בקבוצה לפלייאוף.

בסיבוב הראשון הדיחו הקינגס את קלגרי פליימס עם תצוגת התקפה של 33 שערים ב-6 משחקים. בסיבוב השני ניצחו את ונקובר קנאקס, והגיעו בפעם הראשונה בתולדותיהם לגמר חטיבת קמפבל (כיום החטיבה המערבית), מול טורונטו מייפל ליפס. המייפל ליפס הובילו 3:2 בסדרה וכפו הארכה במשחק השישי ב"פורום", אולם שער ניצחון של גרצקי מאסיסט של רוביטאי הוביל את הסדרה למשחק שביעי ומכריע בטורונטו. במשחק השביעי, בעזרת שלושער של גרצקי, הפתיעו הקינגס את המייפל ליפס בניצחון 5:4 ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי.

בסדרת הגמר, הראשונה אי פעם של הקבוצה, פגשו הקינגס את הקבוצה המעוטרת ביותר ב-NHL - מונטריאול קנדיאנס. הקינגס החלו את הסדרה בניצחון 4:1, ובמשחק השני הובילו 2:1 סמוך לסיום ונראו בדרך לניצחון שני ויתרון משמעותי בסדרה. אלא שאז, במהלך שהתברר כנקודת המפנה בסדרה, ביקש מאמן הקנדיאנס, ז'ק דמר, למדוד את מקל ההוקי של מרטי מקסורלי. במדידה התברר שלהב המקל של מקסורלי קמור מעל למותר, ומקסורלי נענש בעבירה והרחקה ל-2 דקות. הקנדיאנס, שהוציאו את שוערם למען שחקן שדה כדי ליצור יתרון מספרי של שני שחקנים, ניצלו את היתרון המספרי וכבשו שער משווה שכפה הארכה. בהארכה כבשו הקנדיאנס שער נוסף וניצחו במשחק.

ההפסד במשחק השני התברר כנקודת שבירה עבור הקינגס, שנוצחו בהארכה גם בשני המשחקים הבאים והובסו במשחק החמישי, ובכך נוצחו בסדרה כולה.

לאחר עונת 1992/93[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1993/94 חוותה הקבוצה משבר עמוק, כאשר הבעלים, ברוס מקנול, הוכרז חדל פרעון על הלוואה שנטל מבנק אוף אמריקה. הבנק הכריח את מקנול למכור את גרעין השליטה בקבוצה, והוא אכן עשה זאת במאי 1994. מקנול המשיך להסתבך כשהתברר שהבריח חלק ניכר מאוסף המטבעות שלו, זייף את תוארו האקדמי, ולבסוף ישב בכלא על הוצאת כספים במרמה עד 2001.

מאוחר יותר הסתבר לקוני הקבוצה כי מקנול ניהל ברשלנות את ענייניה הכספיים, והם נאלצו להכריז על הקבוצה כפושטת רגל ב-1995.

היזם פיליפ אנשוץ, שבאותו זמן עבד על ייסוד ליגת הכדורגל MLS, קנה את הקבוצה פושטת הרגל באוקטובר 1995 ופנה לבנייתה מחדש. וויין גרצקי המתבגר הועבר בפברואר 1996 לסנט לואיס בלוז תמורת ארבעה שחקנים ושתי בחירות דראפט, אולם הקינגס המשיכו להידרדר.לאחר 1993 החמיצו הקינגס את הפלייאוף במשך ארבע עונות רצופות, ושבו אליו רק בעונת 1997/98, שם נוצחו בסיבוב הראשון על ידי סנט לואיס בלוז.

השפעת עידן גרצקי בקינגס על ה-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמש השנים הטובות של וויין גרצקי בלוס אנג'לס, החל מהעסקה שהביאה אותו לקינגס ועד עונת העלייה לגמר גביע סטנלי, שינו את פני שוק הספורט בלוס אנג'לס ואת פני ה-NHL כולה. בלוס אנג'לס, עיר חמה בדרום ארצות הברית שלא נטתה אחרי ספורט חורפי כמו הוקי קרח, שינה גרצקי את היחס לקבוצה ולענף בכלל, כאשר משחקי הקינגס החלו למלא את ה"פורום" באופן קבוע. ההצלחה שלו ושל הקבוצה, והפופולריות הגואה של הענף בעיר ובעקבותיה במקומות אחרים בדרום החם של ארצות הברית, הביאה את ה-NHL להעניק זכיונות לקבוצות נוספות בדרום ארצות הברית ולאפשר מעבר של קבוצות קיימות לדרום. בעוד שב-1988 הייתה בדרום ארצות הברית רק קבוצת NHL אחת - הקינגס - כיום יש בדרום ארצות הברית 9 קבוצות (ובשיא היו בדרום 10 קבוצות שהוו שליש מהליגה), כולל שתיים נוספות בקליפורניה. חלק מהן חייבות את קיומן לעסקת גרצקי של הקינגס.

1999 - ההווה: ימי סטייפלס סנטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1999, עם מנכ"ל חדש - שחקן העבר בקבוצה, דייב טיילור - שאפו הקינגס לצאת לדרך חדשה. הצעד המשמעותי היה המעבר מה"פורום" לביתם החדש, סטייפלס סנטר, שנבנה על ידי אנשוץ ושותפיו במרכז לוס אנג'לס. במקביל נרכש כוכב מוכח שהיה לעוגן ההתקפי של הקבוצה - החלוץ הסלובקי זיגמונד פלפי. עם וותיקי 1993 רוביטאי ובלייק ושורה של שקחני רכש טובים הקינגס סיימו את העונה במקום השני בבית הפסיפי, אולם שוב כשלו בסיבוב הראשון בפלייאוף.

בעונת 2000/01 התייצבו הקינגס ללא רוב בלייק שהועבר לקולורדו אוולאנש תמורת החלוץ אדם דדמארש והמגן ארון מילר. למרות המחלוקת שעורר הוויתור על כוכב ההגנה של הקבוצה, העסקה התבררה כמוצלחת ושני השחקנים החדשים השתלבו בקבוצה. הקינגס עלו לפלייאוף ופגשו בסיבוב הראשון את דטרויט רד וינגס החזקה.

הרד וינגס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בדטרויט, הקינגס החזירו בניצחון במשחק השלישי בסטייפלס סנטר. במשחק הרביעי שוב ביצעו הקינגס מהפך שנרשם בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר חזרו מפיגור 3:0 עם שלושה שערים בשליש האחרון של המשחק, מתוכם שניים ב-3 הדקות האחרונות כאשר הוציאו את שוערם למען שחקן שדה נוסף. בהארכה כבשו הקינגס שער נוסף וניצחו את המשחק.

המהפך של הקינגס הוביל אותם לניצחונות בשני המשחקים הבאים ולהדחה מפתיעה של הרד וינגס, סדרת הפלייאוף הראשונה שהקינגס ניצחו מאז עונת 1992/93. בסיבוב השני פגשו הקינגס עוד קבוצה שנחשבה לחזקה מהם בהרבה, קולורדו אוולאנש. הקינגס גררו את קולורדו לסדרה ארוכה של שבעה משחקים, אולם ירדו מנוצחים בסופה.

בפגרה שלפני עונת 2001/02 נהרגו שניים מחברי הנהלת הקבוצה בפיגועי 11 בספטמבר. בעונה עצמה הגיעו הקינגס לפלייאוף, והודחו שוב על ידי קולורדו אוולאנש.

שארית העשור הייתה קשה לקינגס. למרות רכש מסיבי שביצעו במהלכו, הקבוצה לא חזרה לפלייאוף עד עונת 2009/10, שם נוצחה בסיבוב הראשון על ידי ונקובר קנאקס.

לקראת עונת 2010/11 ניסו הקינגס להשיג את כוכב ההתקפה הרוסי איליה קובלצ'וק, אולם ברגע האחרון העדיף קובלצ'וק חוזה ארוך טווח בניו ג'רזי דווילס. במקום זאת חיזקו הקינגס את ההגנה כשרכשו את וילי מיצ'ל, כוכב ההגנה של ונקובר קנאקס. הקינגס עלו שוב לפלייאוף, אולם נאלצו לשחק בו ללא כוכבם הסלובני אנז'ה קופיטר שנפצע, והודחו שוב בסיבוב הראשון - הפעם על ידי סן חוזה שארקס.

ריצת הפלייאוף של 2012 ואליפות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דסטין בראון, קפטן הקינגס, מניף את גביע סטנלי בתהלוכת הניצחון של הקבוצה במרכז לוס אנג'לס
השוער ג'ונתן קוויק נבחר ל-MVP של הפלייאוף בזכייה ההיסטורית בגביע סטנלי ב-2012

בקיץ 2011 ביצעו הקינגס רכש משמעותי, כשכוכב ההתקפה מייק ריצ'רדס נרכש מפילדלפיה פליירס. למרות זאת, בחלק הראשון של עונת 2011/12 התקשתה הקבוצה, ובדצמבר פוטר המאמן טרי מארי ובמקומו הובא לעמדת האימון דאריל סאטר. הקינגס המשיכו ברכש משמעותי עם חלוץ נוסף, ג'ף קרטר, שהגיע מקולומבוס בלו ג'אקטס ושיחק בעבר עם ריצ'רדס בפילדלפיה.

תחת סאטר השתפרה הקבוצה והתחרתה על אליפות הבית הפסיפי, אולם לבסוף כשלה וסיימה את העונה הרגילה עם 95 נקודות - מאזן שהספיק לעלייה לפלייאוף מהמקום השמיני בלבד בחטיבה המערבית, היישר לסדרה קשה מול הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה, ונקובר קנאקס. למעט אנז'ה קופיטר, שסיים את העונה הרגילה עם 76 נקודות, התקשתה הקבוצה להבקיע.

בפלייאוף השתנתה התמונה מהקצה אל הקצה. בעוד השוער ג'ונתן קוויק, שהצטיין גם בעונה הרגילה, העלה עוד את רמתו בפלייאוף - השינוי העיקרי חל בהתקפת הקבוצה, כאשר כל חלוצי הסגל, ובמיוחד הקפטן דסטין בראון, העלו את יכולת ההבקעה שלהם והצטרפו לקופיטר שהמשיך גם הוא להבקיע. עם שני ניצחונות בונקובר דהרו הקינגס לניצחון 4:1 בסדרה, וריצת הפלייאוף המפתיעה נמשכה גם מול המדורגת 2 בחטיבה, סנט לואיס בלוז, אותה הדיחו הקינגס בארבעה משחקים בלבד. זו הייתה הפעם הראשונה שמדורגת שמינית הדיחה את שתי המדורגות הראשונות בפלייאוף.

המשך דרכה של הקבוצה בגמר החטיבתי הביא לה מאבק מול המדורגת 3, פיניקס קויוטיס. גם במקרה הזה פתחו הקינגס את הסדרה בשני ניצחונות חוץ, והמשיכו לניצחון מרשים נוסף 4:1 בסדרה שהביא אותם בפעם השנייה בתולדותיהם, ולראשונה מאז עידן ויין גרצקי, לסדרת הגמר על גביע סטנלי. עד סדרת הגמר ניצחו הקינגס את כל שמונה משחקי החוץ שלהם בפלייאוף, וקבעו בכך שיא NHL חדש.

את סדרת הגמר מול ניו ג'רזי דווילס פתחו הקינגס כמו בסדרות הקודמות - בשני ניצחונות חוץ, שהעלו את מאזנם ואת השיא החדש שקבעו לעשרה ניצחונות חוץ רצופים בפלייאוף. לאחר שניצחו גם את המשחק השלישי, נוצחו הקינגס בשני משחקים בטרם הביסו את הדווילס 6:1 במשחק השישי, והשלימו זכייה מפתיעה והיסטורית בגביע סטנלי לראשונה בתולדות הקבוצה. השוער ג'ונתן קוויק נבחר ל-MVP של הפלייאוף, וזכה על כך בגביע קון סמיית'.

2013 - ההווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2012/13 נפתחה באיחור רב וקוצרה בשל סכסוך עבודה בין ה-NHL ואיגוד השחקנים. הקינגס סיימו את העונה המקוצרת במקום החמישי בחטיבה המערבית, והחלו במסע להגנה על תוארם הראשון בפלייאוף.

בניגוד לעונה הקודמת, הצטיינו הקינגס הפעם במשחקי הבית והשיגו תוצאות פחות טובות במשחקי החוץ. בשמירה על משחקי הבית הביאה לכך שלקינגס הספיק ניצחון חוץ בודד כדי לעבור את סנט לואיס בלוז ב-6 משחקים, ולאחר מכן עברו הקינגס בעזרת יתרון הביתיות את סן חוזה שארקס בסדרה מלאה לש 7 משחקים.

בגמר החטיבתי פגשו הקינגס את המדורגת ראשונה בליגה, שיקגו בלאקהוקס. הבלאקהוקס ניצחו ב-5 משחקים והדיחו את הקינגס (ולבסוף גם זכו בגביע סטנלי וירשו את תואר האליפות). המשחק החמישי, בו נוצחו הקינגס אחרי שתי הארכות, הפך למשחק הארוך ביותר בתולדות המועדון.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דסטין בראון, קפטן הקינגס

נכון ל-18 באפריל 2014

מס' עמדה שם
2 Flag of the United States.svg מגן מאט גרין (קפטן חלופי)
6 Flag of Canada.svg מגן ג'ייק מאזין
8 Flag of Canada.svg מגן דרו דאוטי
10 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי מייק ריצ'רדס
11 Flag of Slovenia.svg חלוץ מרכזי אנז'ה קופיטר (קפטן חלופי)
12 Flag of Slovakia.svg חלוץ ימני מריאן גבוריק
13 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי קייל קליפורד
14 Flag of Canada.svg חלוץ ימני ג'סטין ויליאמס
22 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי טרוור לואיס
23 Flag of the United States.svg חלוץ ימני דסטין בראון (קפטן)
26 Flag of Russia.svg מגן סלאבה ווינוב
מס' עמדה שם
27 Flag of the United States.svg מגן אלק מרטינז
28 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'רט סטול
31 Flag of Canada.svg שוער מרטין ג'ונס
32 Flag of the United States.svg שוער ג'ונתן קוויק
33 Flag of Canada.svg מגן וילי מיצ'ל
44 Flag of Canada.svg מגן רובין רגיר
70 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי טאנר פירסון
71 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'ורדן נולן
73 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי טיילר טופולי
74 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי דווייט קינג
77 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'ף קרטר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]