לורנס סאמרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לורנס סאמרס
(30 בנובמבר 1954; ניו הייבן שבקונטיקט) (בן 60)
Lawrence Summers Treasury portrait.jpg

לורנס סאמרס
שם בשפת המקור Lawrence Henry Summers
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
מזכיר האוצר של ארצות הברית ה-71
תקופת כהונה 2 ביולי 1999 - 20 בינואר 2001 (שנה ו-29 שבועות)
הקודם בתפקיד רוברט רובין
הבא בתפקיד פול אוניל
תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון

לורנס הנרי סאמרסאנגלית: Lawrence Henry Summers; נולד ב-30 בנובמבר 1954) הוא כלכלן יהודי-אמריקאי. הוא כיהן כמזכיר האוצר ה-71 של ארצות הברית, בין השנים 1999 ל-2001 תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. עד נובמבר 2010 כיהן סאמרס בממשלו של הנשיא ברק אובמה כמנהל המועצה הלאומית לכלכלה בבית הלבן. ב-1993 הוענקה לו מדליית ג'ון בייטס קלארק בהוקרה על תרומתו לכמה תחומים שונים בכלכלה.

בין השנים 2001 ל-2006 כיהן כנשיא אוניברסיטת הרווארד, תפקיד ממנו התפטר בעקבות הצבעת אי אמון של סגל האוניברסיטה, הצבעה שבחלקה הגדול נבעה מסכסוך בין סאמרס להוגה הדעות קורנל וסט, סוגיות הנוגעות לשאלת קיום ניגוד עניינים ביחסיו עם אנדריי שלייפר ונאום שנשא ב-2005 בו הציע את האפשרות לפיה תת-ייצוג של נשים בתחומי המדע וההנדסה יכול לנבוע מ"זמינות שונה של כישרון בקצוות העליונים" ופחות קשור לדפוסים של אפליה וסוציאליזציה.

ביקורת נמתחה על סאמרס גם ביחס למדיניות הכלכלית שהנהיג בכהונתו כמזכיר האוצר, כמו גם בכתבים מאוחרים יותר שפרסם.

משפחה וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרס נולד למשפחה יהודית בניו הייבן, קונטיקט. הוריו, אניטה, נצר ליהדות רומניה ואביו, רוברט היו שניהם פרופסורים לכלכלה, מרצים באוניברסיטת פנסילבניה. האב, רוברט, הוא אחיו של פול סמואלסון, חתן פרס נובל לכלכלה והאם, אניטה, היא אחותו של קנת' ארו שזכה אף הוא בפרס זה.

בגיל 16 החל סאמרס ללמוד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, שם לקח חלק באיגוד הפרלמנטרי לדייביט פרלמנטרי. תחילה למד פיזיקה אך עד מהרה פנה ללימודי כלכלה. הוא סיים את התואר הראשון ב-1975. לאחר שנתו השלישית עשה התמחות אצל מרטין פלדסטיין, חבר במועצת הכלכלנים המייעצת לנשיא ארצות הברית. ב-1982 סיים את הדוקטורט באוניברסיטת הרווארד תחת הנחייתו של פלדסטיין‏[1]. ב-1983 והוא בן 28 בלבד, הפך סאמרס לאחד הפרופסורים מן המניין הצעירים בתולדות הרווארד. באותה תקופה אובחן סאמרס כחולה בלימפומת הודג'קין. הוא עבר טיפולים והחלים לחלוטין מהמחלה. ב-1987 בילה שנה כחוקר אורח בבית הספר לכלכלה של לונדון.

מאשתו הראשונה, ויקטוריה פרי, הוא אב לתאומות ולבן. בדצמבר 2005 נישא לאליסה ניו שמכהנת אף היא כפרופסור בהרווארד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלן באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחוקר, סאמרס תרם תרומות חשובות במגוון תחומים בכלכלה, בראש ובראשונה בתחומי המימון הציבורי, שוק העבודה, מקרו-כלכלה וכלכלה פיננסית. כמה מעבודותיו המוקדמות של סאמרס הסיקו כי מסי הון ותאגידים הם צורה לא יעילה של מיסוי. סאמרס מצא כי קיצוץ שיעור המס על רווחי הון יכול לסייע בהשגת צמיחה כלכלית. מאוחר יותר, כשעבד בבית הלבן בממשליהם של רונלד רייגן וביל קלינטון, הוביל סאמרס מהלכים שתאמו את עמדותיו אלו. אחד הממצאים הבולטים של סאמרס בתחום כלכלת העבודה הוא שדמי אבטלה ותשלומי העברה מגבירים למעשה את האבטלה[2] (ראו גם: מלכודת הרווחה).

סאמרס עסק גם בכלכלה בינלאומית, דמוגרפיה כלכלית, כלכלת פיתוח והיסטוריה כלכלית. ככלל, עבודתו של סאמרס שמה את הדגש על ניתוח מידע כלכלי אמפירי לצורך מתן תשובות לשאלות ספציפיות דוגמת "האם ניתן לצפות את התשואות של מניות ותיקי מניות? האם רוב מקבלי דמי אבטלה סובלים מאבטלה ארעית?". ב-1993 הוענקה לו על עבודתו מדליית ג'ון בייטס קלארק על ידי האגודה האמריקאית לכלכלה.

משרות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרס כיהן במועצת היועצים הכלכליים של נשיאת ארצות הברית רונלד רייגן בשנים 1982 - 1983. כמו כן כיהן כיועץ כלכלי של מייקל דוקאקיס בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988.

כלכלן ראשי של הבנק העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 עזב סאמרס את הרווארד וכיהן ככלכלן הראשי של הבנק העולמי עד 1993. בתפקידו זה אמר בראיון, ב-1991: "אין גבול לכושר הנשיאה של כדור הארץ שעלול לחייב בכל עת בעתיד הנראה לעין. אין סיכון לאפוקליפסה עקב ההתחממות הגלובלית או כל דבר אחר. הרעיון שצריך לשים מגבלות לצמיחה בשל גבולות טבעיים הוא טעות עמוקה, אשר אם פעם תצבור השפעה, תהיה לה עלויות חברתיות מזעזעות".

בדצמבר 1991 חתם סאמרס על מזכר שהודלף לאמצעי התקשורת. לאנט פריטצ'ט, כלכלן סביבתי אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד, טען שגם הוא וגם סאמרס התנסחו בסרקזם. במזכר נטען ש"ההיגיון הכלכלי של השלכת פסולת רעילה במדינות בעלות הכנסה נמוכה, הוא ללא רבב ואנחנו צריכים להתמודד עם זה... אני תמיד חשבתי שמדינות מעוטות אוכלוסייה באפריקה מאופיינות ב'תת-זיהום' משמעותי".

בממשל קלינטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 מונה סאמרס למשרת סגן מזכיר מחלקת האוצר תחת מורהו הרוחני הוותיק רוברט רובין. ב-1999 החליף את רובין כמזכיר האוצר.

חלק גדול מכהונתו במחלקת האוצר של ארצות הברית התמקדה בעניינים כלכליים בינלאומיים. הוא הפגין מעורבות עמוקה במאמצים של ממשל קלינטון לחלץ את מקסיקו כאשר המטבע שלה קרס, וכך גם כשרוסיה חוותה את משבר הרובל. סאמרס הקים פרויקט דרכו מכון הרווארד לפיתוח בינלאומי ייעץ לממשל הרוסי בין השנים 1992 ל-1997. מאוחר יותר התעוררה שערורייה כאשר התברר כי חלק מחברי הפרויקט מטעם הרווארד השקיעו ברוסיה בעצמם, כך שלא היו יועצים אובייקטיביים. סאמרס עודד את מי שהנהיג באותה העת את רוסיה, בוריס ילצין, לנקוט באותה המדיניות שסאמרס קידם בתקופת ממשל קלינטון: הפרטה, ייצוב וליברליזציה. סאמרס גם לחץ על ממשלת קוריאה הדרומית להעלות את שיעור הריבית ולאזן את תקציבה בעיצומו של מיתון, מדיניות עליה נמתחה ביקורת על ידי פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ. על פי מסמכים שהתפרסמו ב-2009 היווה סאמרס קול בולט בממשל קלינטון נגד הפיכת ארצות הברית למובילה עולמית בצמצום פליטת גזי חממה ונגד לקיחת חלק בפרוטוקול קיוטו.

סאמרס הוביל את ההתנגדות בקרב ממשל קלינטון לקיצוצי המסים שהוצעו ב-1999 על ידי הקונגרס של ארצות הברית שנשלט באותה העת על ידי המפלגה הרפובליקנית.

נשיא הרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהפך ג'ורג' ווקר בוש לנשיא ארצות הברית ב-2001 עזב סאמרס את משרת מזכיר מחלקת האוצר וחזר לאוניברסיטת הרווארד, הפעם למשרת נשיאהּ ה-27 של האוניברסיטה, מיולי 2001 ועד יוני 2006. הוא נחשב לנשיא היהודי הראשון של הרווארד, אם כי קודמו ניל רודנסטיין היה ממוצא יהודי, וזכה לשבחים מצד הקהילה היהודית של הרווארד על תמיכתו. כך או אחרת, מספר החלטות שקיבל בתפקידו כנשיא הרווארד משכו ביקורת ציבורית.

פרשת קורנל ווסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפגישה שהתקיימה באוקטובר 2001 מתח סאמרס ביקורת על ראש המחלקה ללימודים אפריקאים אמריקאים, קורנל וסט על כך שנעדר שלושה שבועות ממשרתו כמרצה לטובת השתתפות בקמפיין הבחירות של ביל בראדלי שהתמודד על תפקיד מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000. כמו כן טען סאמרס כי וסט הביא לאינפלציה בציוני הסטודנטים. סאמרס אף טען כי אלבום הראפ של וסט היווה "מבוכה" לאוניברסיטה. וסט התקומם בתוקף נגד ההאשמות. וסט שלאחר מכן כשהתייחס לתקרית בספרו "Democracy Matters" כינה את סאמרס "לא מעודכן" ו"שחקן משולח רסן", חזר ללמד באוניברסיטת פרינסטון בה לימד לפני שעבר להרווארד.

הבדלים בין המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2005, בוועידה בנוגע לגיוון כוח העבודה בתחומי ההנדסה והמדעים שנערכה בחסות National Bureau of Economic Research הצית סאמרס מחלוקת בדבריו על "מדוע נשים אולי אינן מיוצגות כראוי באוניברסיטאות ובמוסדות המחקר המובילים בתחומי המדעים וההנדסה". סאמרס הקדים לדבריו את האמירה שהוא אימץ גישה פוזיטיבית לחלוטין ולא גישה נורמטיבית ושדבריו נועדו להיות "ניסיון לפרובוקציה".

סאמרס החל בכך שזיהה שלוש היפותזות לשיעור הגבוה של גברים בקצה העליון של משרות בתחומי המדעים וההנדסה:

  1. השערת התפקיד רב העוצמה.
  2. זמינות שונה של כישרון.
  3. חיברות שונה ודפוסי אפליה בחיפוש.

ההיפותזה השנייה, זמינות שונה של כישרון בקצוות העליונים, ייצרה את המחלוקת העיקרית. בדיונו בהשערה זו, אמר סאמרס כי "אפילו הבדלים קטנים בסטיית התקן [בין המינים] יתורגמו להבדלים גדולים מאוד [מן הממוצע] במאגר הזמין. סאמרס הפנה למחקר ממנו השתמעו הבדלים בין סטיות התקן ב-5% העליונים בכיתות י"ב על פי בדיקות שונות. לאחר מכן המשיך לטעון כי אם מחקר זה היה מתקבל, אז "מה שלא תהיה מערכת המאפיינים... המותאמים בדיוק להפוך למהנדס אווירונאוטיקה ב-MIT או כימאי בברקלי... שונים, ככל הנראה, גם בסטיות התקן שלהם".

סאמרס סיכם את דיונו על שלוש ההיפותזות באומרו:

"אז הניחוש הטוב ביותר שלי, כדי להתגרות בכם, על מה עומד מאחורי כל זה, הוא שהתופעה הגדולה ביותר, ללא ספק, היא התנגשות כללית בין התשוקות המשפחתיות הלגיטימיות של אנשים, לבין הרצונות הנוכחיים של מעסיקים במתח גבוה ואינטנסיביות גבוהה, שבמקרה המיוחד של מדע והנדסה ישנה בעיה של כישרון פנימי ובמיוחד בשונות של הכישרון וכי שיקולים אלו מחוזקים על ידי מה שהם למעשה גורמים משפיעים פחות הקשורים בחיברות ובאפליה מתמשכת. אין דבר שישמח אותי יותר מאשר להתבדות משום שאין דבר שאני רוצה בו יותר מאשר שהבעיות הללו תהיינה נגישות פשוט על ידי כך שכולם יבינו מהן ויעבדו קשה מאד על מנת לטפל בהן."

דברים אלו שנאמרו בזמן ארוחת צהריים גררו האשמות בסקסיזם ותגובות שליליות חזקות, הן ברמה הלאומית, הן בהרווארד. סאמרס התנצל על הדברים שוב ושוב. עם זאת, ישנה סברה כי המחלוקת תרמה לעזיבתו של סאמרס את משרת נשיא הרווארד בשנה שלאחר מכן, ואף עלתה לסאמרס באי מינויו למשרת מזכיר מחלקת האוצר של ארצות הברית בממשל אובמה.

התמיכה וההתנגדות לסאמרס בפקולטה לאמנויות ולמדעים בהרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במרץ 2005 העבירו חבר סגל הרווארד לאמנויות ולמדעים אשר מנחים סטודנטים לתואר שני באמנויות ומדעים בבית הספר ללימודים מתקדמים של הרווארד וסטודנטים לתואר ראשון בהרווארד קולג', החלטה המביעה "חוסר אמון" במנהיגותו של סאמרס. ההצעה עברה ברוב של 218 תומכים אל מול 185 מתנגדים ו-18 נמנעים. הצעה שנייה שהציעה ביקורת מתונה יותר על נשיאותו עברה ברוב של 253 תומכים אל מול 137 מתנגדים, כששוב 18 אנשים נמנעו.

חברי הרווארד קורפוריישן, הגוף המנהל העליון של האוניברסיטה, אחראים על בחירת הנשיא ופרסמו הצהרת תמיכה ברורה בסאמרס.

חברי סגל הפקולטה לאמנויות ולמדעים הביעו דעות מנוגדות בדבריהם על סאמרס. הפסיכולוג המשפיע סטיבן פינקר הגן על הלגיטימיות שבדבריו של סאמרס בהרצאה בינואר אותה שנה. כשנשאל האם דברים של סאמרס היו בתחום של שיח אקדמי לגיטימי השיב פינקר:

אלוהים אדירים, לא הכל צריך להיות בתחום של שיח אקדמי לגיטימי, כל עוד הדברים מוצגים במידה מסוימת של הקפדה? זה ההבדל בין אוניברסיטה למדרסה. ישנן בהחלט מספיק ראיות על מנת שההיפותזה תילקח ברצינות.

סאמרס זכה לתמיכה חזקה יותר בקרב הסטודנטים בהרווארד קולג' מאשר בקרב סגל הקולג'. מאחד הסקרים עלה כי הסטודנטים התנגדו להתפטרותו ביחס של שלושה לאחד, כאשר 57% מהמשיבים התנגדו להתפטרות ו-19% תמכו בה.

ביולי 2005 החבר האפרו-אמריקאי היחיד במועצת המנהלים של הרווארד קורפוריישן, קונראד הארפר, התפטר מתפקידו באומרו שכעס הן על דברי נשיא האוניברסיטה על נשים והן על כך שסאמרס קיבל העלאה בשכרו. במכתב ההתפטרות של הארפר לסאמרס נאמר: "לא יכולתי ואינני יכול לתמוך בהעלאת שכרך... אני מאמין שהאינטרס של הרווארד דורש את התפטרותך".

פרשת אנדריי שלייפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרווארד ואנדריי שלייפר, כלכלן זוכה מדליית ג'ון בייטס קלארק, ידידו ובן חסותו של סאמרס, שילמו, בצעד שנוי במחלוקת, סכום של 28.5 מיליון דולר על מנת ליישב תביעה משפטית שהוגשה על ידי הממשל הפדרלי בשל ניגוד עניינים שהיה לשלייפר בעת שייעץ לתהליך ההפרטה ברוסיה. הממשל האמריקאי תבע את שלייפר תחת חוק False Claims Act, חוק המטיל אחריות על אנשים וחברות, קבלנים פדרליים בדרך כלל, אשר הונו תוכניות ממשלתיות, בשל העובדה ששלייפר קנה מניות רוסיות בעת עיצוב ההפרטה של המדינה. ב-2004 פסק שופט פדרלי שבעוד שהרווארד הפרה את החוזה, שלייפר ושותפו היו אחראים לנזק שמאפשר להרשיעם בפיצויי עונשין משולשים בהיקפם.

ביוני 2005 הודיעו הרווארד ושלייפר כי הגיעו להסדר סופי עם הממשל הפדרלי. באוגוסט, הרווארד, שלייפר ומחלקת המשפטים של ארצות הברית הגיעו להסכמה לפיה האוניברסיטה תשלם 26.5 מיליון דולר על מנת ליישב את התביעה בת חמש השנים. שלייפר היה אחראי לתשלום של שני מיליון דולר נוספים. בשל העובדה שהרווארד שילמה כמעט את כל הפיצויים ואִפשרה לשלייפר לשמור על משרתו, התעוררו טענות בדבר משוא פנים של סאמרס. המשך התמיכה שלו בשלייפר העצימה את חוסר הפופולריות של סאמרס בקרב פרופסורים אחרים.

במאמר רחב יריעה שפורסם בינואר 2006 בכתב העת אינסטיטיושנל אינווסטור, פירט המגזין את השימוש שעשה שלייפר בידע שהשיג "מבפנים" להשפיע על הכלכלה הרוסית לצורך ביצוע השקעות משתלמות מבחינת האינטרס האישי של שלייפר עצמו, כל זאת תוך שהוא מוביל את קבוצת הרווארד, המייעצת לממשלת רוסיה, כשהיא פועלת תחת חוזה עם ארצות הברית. המאמר טען שסאמרס הגן על חברו הכלכלן מפני צעדים משמעתיים של האוניברסיטה. הידידות של סאמרס עם שלייפר הייתה ידועה היטב לתאגיד הרווארד, כאשר נבחר שלייפר להחליף את רודנסטיין בתפקידו וסאמרס פסל עצמו מכל ההליכים הנוגעים לשלייפר[3] שבמקרה שלו טיפלה ועדה עצמאית בראשותו של דרק בוֹק.

הפסדים בשל נגזרים פיננסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו של סאמרס כנשיא הרווארד חתמה האוניברסיטה סדרה של עסקות חילופי שערי ריבית - נגזרים פיננסיים פופולאריים בעלי נזילות גבוהה שניתן להשתמש בהם לצורך גידור או ספקולציה - בהיקף של שלושה מיליארד ו-520 מיליון דולר. סאמרס אישר את ההחלטה להיכנס לחוזי חילופי שערי הריבית כנשיא האוניברסיטה וכחבר תאגיד הרווארד, הגוף השולט בן שבעה החברים, הנושא באחריות הנאמנות האולטימטיבית של המוסד. עד סוף 2008 איבדו פוזיציות אלו כמיליארד דולר משווין, מה שאילץ את הרווארד ללוות סכומים משמעותיים בתנאים קשים, על מנת להימנע מהפסדים כבדים עוד יותר. בסופו של דבר שילמה הרווארד 497,600,000 דולר "דמי סיום" לבנקי השקעות והסכימה לשלם עוד 425 מיליון דולר במהלך 30-40 השנים הבאות. ההחלטה להיכנס לפוזיציית ההחלפות יוחסה לסאמרס וזכתה לכינוי "הימור הריבית המאסיבי" אשר נגמר ברע.

התפטרות ממשרת נשיא הרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בפברואר 2006 הודיע סאמרס על כוונתו לפרוש בסוף שנת הלימודים, התפטרות שתוקפה החל מ-30 ביוני 2006. הנשיא לשעבר דרק בוק שימש נשיא בפועל בזמן שהאוניברסיטה חיפשה מחליף, חיפוש שהסתיים כשהוחלט למנות כמחליפה את דרו גילפין פאוסט ב-11 בפברואר 2007. לאחר שנת שבתון קיבל סאמרס את הזמנת האוניברסיטה להצטרף כפרופסור, אחד מעשרים מרצים עם משרה החלה על כלל תחומי האוניברסיטה, בבית ספר צ'ארלס וו. אליוט של האוניברסיטה, עם משרדים בבית הספר קנדי לממשל ובבית הספר למנהל עסקים של הרווארד. באוקטובר 2006 הצטרף ל-D. E. Shaw & Co., חברת ניהול השקעות גלובלית שבסיסה בארצות הברית כמנכ"ל במשרה חלקית, עבודה עליה השתכר בנדיבות והמשיך להחזיק בה גם לאחר סיום תקופתו בהרווארד. בנוסף, סאמרס הוא בעל טור בFinancial Times.

קריירה בתקופה שלאחר הרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של הכלכלן הליברטריאני מילטון פרידמן כתב סאמרס מאמר מערכת בניו יורק טיימס תחת הכותרת "The Great Liberator" בו טען כי "כל דמוקרט ישר יודה שכולנו פרידמנים כעת". סאמרס כתב, כי על אף העובדה שהתרומות של פרידמן לתחום המדיניות המוניטרית כבר הועלו על נס, התרומה החשובה ביותר של פרידמן הייתה אולי "בשכנוע אנשים בחשיבות של לאפשר לשוק החופשי לפעול".

ב-2006 היה סאמרס חבר פאנל של דמויות בולטות אשר בחנו את עבודתה של ועידת האו"ם לסחר ופיתוח.

בפברואר 2009 ציטט סאמרס את ג'ון מיינרד קיינס כשאמר: "כאשר הנסיבות משתנות אני משנה את דעתי" בהתייחס הן לכשלים שבהסרת הרגולציה על וול סטריט, הן לתפקיד ההנהגה החדש שלו בחילוץ הממשלתי בהתמודדות מול משבר הסאבפריים.

המועצה הלאומית לכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמנהל המועצה הלאומית לכלכלה של הבית הלבן בלט סאמרס כדמות מפתח בקבלת החלטות כלכליות בממשל אובמה, משרה בה משך שבחים לצד ביקורת. בתפקידו זה התגלעו חיכוכים בינו לבין פול וולקר, נגיד הבנק הפדרלי לשעבר, כאשר וולקר האשים את סאמרס בעיכוב המאמצים לארגן פאנל של יועצים כלכליים חיצוניים ואילו סאמרס מידר את וולקר מפגישות בבית הלבן ולא הראה עניין בשיתוף פעולה בהשגת פתרונות מדיניות למשבר הכלכלי. מצד שני, על פי הדיווחים התלהב אובמה עצמו מהעבודה שעשה סאמרס בשבועות הראשונים במשרה, ואילו פיטר אורסג, בעצמו יועץ כלכלי בכיר, קרא לסאמרס "אחד מהכלכלנים המבריקים בעולם".

בינואר 2009, כשניסה ממשל אובמה להעביר תקציב שיתמרץ את הפעילות במשק, ביקר את סאמרס פיטר דה-פאזיו, נציג בית הנבחרים של ארצות הברית המייצג את אורגון מטעם המפלגה הדמוקרטית, כשאמר שהוא חושב שהנשיא ברק אובמה קיבל עצות "לא נבונות מלארי סאמרס. לארי סאמרס שונא תשתיות". דה-פאזיו, לצד כלכלנים ליברלים דוגמת פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ טען שיותר תקציבי תמרוץ צריכים להיות מופנים לטובת תשתיות, בעוד שסאמרס תמך בקיצוץ מסים. בסוף 2008, סאמרס, לצד יועצים כלכליים של הנשיא הנבחר דאז ברק אובמה, הציגו תזכיר המציע אפשרויות לחבילת תמריצים כלכלית בהיקף של 550 עד 900 מיליארד דולר. על פי הניו ריפבליק, כריסטינה רומר, יועצת כלכלית בכירה לאובמה, המליצה תחילה על חבילה בסך 1.8 טריליארד, הצעה שסאמרס דחה על הסף מתוך האמונה שכל סכום שיתקרב לטריליארד דולר יידחה על ידי הקונגרס של ארצות הברית. רומר תיקנה את ההמלצה שלה ל-1.2 טריליארד, סכום שסאמרס הסכים לכלול בתזכיר, אולם ברגע האחרון סיכל סאמרס את האפשרות למימוש סכום זה.

סאמרס הותקף על קבלת טובות הנאה מסיטיגרופ, בין היתר ארוחות חינם במטוסי החברה בשנת 2008. על פי הוול סטריט ג'ורנל, קרא סאמרס לסנטור כריס דוד המייצג את קונטיקט וביקש ממנו להסיר את ההגבלות על שכר הבכירים בחברות שנהנו מתוכנית התמריצים של הממשל, בכלל זה סיטיגרופ.

ב-3 באפריל 2009 הופנתה אל סאמרס ביקורת נוספת על כך ששולמו לו מיליוני דולרים על ידי חברות שכעת יש לו השפעה, כמשרת ציבור, על גורלן. סאמרס הרוויח חמישה מיליון דולר מקרן הגידור D. E. Shaw וליקט 2.7 מיליון דולר מהרצאות שנשא בפני חברות בוול סטריט שקיבלו כספי חילוץ ממשלתיים[4][5].

בתחילת אפריל 2010 דיווח ג'ושוע גרין כי סאמרס היה מתוסכל מתפקידו במועצה הלאומית לכלכלה וכי כעס שלא נבחר להחליף את בן ברננקי כראש הבנק הפדרלי. באותה עת ההערכה כי סאמרס יעזוב בקרוב את תפקידו נחשבה לסבירה.

ב-21 בספטמבר 2010 הודיע הבית הלבן כי סאמרס יתפטר מתפקידו במועצה הלאומית לכלכלה בסוף השנה, על מנת לחזור לאוניברסיטת הרווארד[6]. בנאום בפני המכון למדיניות כלכלית (Economic Policy Institute) התריע סאמרס מפני העלויות הזוחלות של הממשל והסכים עם הטיעון של דניאל פטריק מויניהאן כי מעורבות ממשלתית מוגברת במגזר הבריאות היא רעיון מסוכן.

קריירה לאחר המועצה הלאומית לכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על משרת הוראה באוניברסיטת הרווארד, לאחר שעזב את ממשל אובמה הצטרף סאמרס ביוני 2011 לדירקטוריון של חברת Square, חברה המפתחת מערכת תשלומים אלקטרונית וכמו כן שימש יועץ מיוחד לקרן ההון סיכון אנדריסן הורוויץ.

מועמדותו למשרת נגיד הפדרל רזרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 עלתה לסדר היום מועמדותו של סאמרס למשרת נגיד הפדרל רזרב, כמחליפו של בן ברננקי בשנת 2014. לאחר שהתעוררה התנגדות עזה בחוגים שונים למינוי, בכלל זה התנגדות של סנאטורים רבים משתי המפלגות, כמו גם מכתב פתוח שנשלח לנשיא ארצות הברית ברק אובמה, עליו חתמו למעלה מ-350 כלכלנים ובו הפצירו באובמה למנות לתפקיד את ג'נט ילן[7], הודיע סאמרס על הסרת מועמדותו לתפקיד[8].

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הרשת החברתית שיצא בשנת 2010 העוסק בהקמת הרשת החברתית פייסבוק מראה את סאמרס, בתוקף תפקידו דאז כנשיא אוניברסיטת הרווארד, פוגש את טיילר וקמרון וינקלווס על מנת לדון עִמם בהאשמותיהם נגד מארק צוקרברג. סאמרס מתואר כמבטל את חששותיהם של התאומים וכלא מסוגל להעריך את הערך הפוטנציאלי של פייסבוק. בראיון שהעניק סאמרס ביולי 2011 נראה היה כי הוא מאשר את הדיוק של הסרט ביחס לתיאור הדרך בה טיפל בטענותיהם של התאומים.

סאמרס הוזכר מספר פעמים במהלך הופעתו של ברק אובמה בתוכנית הסאטירית הדיילי שואו.

בסרט התיעודי "עבודה מבפנים" סאמרס מוצג כאחת הדמויות העיקריות מאחור המשבר הכלכלי העולמי (2008). צ'ארלס פרגוסון מציין את תפקידו של הכלכלן במה שהוא מאפיין כהסרת הרגולציה על תחומים רבים של המגזר הפיננסי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורנס סאמרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]