לורנצו דה מדיצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לורנצו דה מדיצ'י. פסל מאת אנדריאה דל ורוקיו

לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י (איטלקית: Lorenzo di Piero de' Medici‏; 1 בינואר 1449‏-8 באפריל 1492), שכונה לורנצו המפואר (Lorenzo il Magnifico), היה מנהיגה של פירנצה במחצית השנייה של המאה ה-15. ידוע כפטרון של האמנויות וכפוליטיקאי מחונן, שהצליח להשכין שלום באיטליה המסוכסכת של המאה ה-15.

מדיצ'י נולד לאחת המשפחות החשובות בפירנצה. סבו, קוזימו די ג'ובני דה מדיצ'י, שילב את עסקיו עם הנהגת הממשלה והיותו פטרון האמנויות. אביו, פיירו די קוזימו דה מדיצ'י "חולה השיגרון", היה פעיל כפטרון וכאספן אמנות בפירנצה. אימו לוקרציה טורנבוני הייתה חובבת שירה וחברתם של מספר משוררים חשובים. לורנצו נחשב למוכשר מבין חמשת הילדים של פיירו ולוקרציה. הוא קיבל חינוך איכותי מהדיפלומט ג'נטילה בקי. אביו שלח אותו למספר משימות דיפלומטיות עוד בצעירותו, ובכלל זאת פגישה עם האפיפיור ברומא .

פוליטיקה ופעילות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1469 מת אביו. לורנצו תפס את מקומו כאישיות דומיננטית בהנהגת העיר, ביחד עם אחיו ג'וליאנו. כמנהג בני מדיצ'י, לורנצו ואחיו מעולם לא ביקשו לעצמם מעמד רשמי של שליטים.

ב-1478 קשרו בני משפחת פאצי קשר לתפוס את מקומו של בית מדיצ'י בהנהגת העיר, בסיועם של הארכיבישוף של פיזה והאפיפיור סיקסטוס הרביעי. הם תקפו את לורנצו ואת ג'וליאנו בקתדרלה של פירנצה, והצליחו להרוג את ג'וליאנו לפני המזבח. לורנצו הצליח להתגונן בעזרת חרבו עד אשר חברו המשורר פוליטיאן חילץ אותו. תושבי העיר, שדעתם הייתה נוחה משלטון בית מדיצ'י, התנגדו למזימה ועשו בקושרים, ובכלל זה בארכיבישוף, לינץ' אכזרי.

בעקבות דיכויו של ניסיון ההפיכה הכריז האפיפיור על נידויו של לורנצו, החרים את נכסי המשפחה ואף הטיל חרם על העיר. כאשר צעדים אלה לא הועילו, כרת האפיפיור ברית עם פרדיננדו הראשון מלך נפולי, שהכריז מלחמה על פירנצה. משראה שאין בכוחה של פירנצה לעמוד במלחמה, נסע לורנצו לנאפולי ב-1480 ויישב את הסכסוך בדרכי שלום. לורנצו ניצל את הפופולריות שזכה לה בעקבות מניעת המלחמה כדי לקדם שינויים בחוקת העיר שהעניקו לו סמכויות נוספות.

פסל של לורנצו מגלריית אופיצי בפירנצה

המשך תקופת שלטונו של לורנצו התאפיין בניסיון לשמור על השלום ועל מאזן הכוחות בין המדינות הקטנות של צפון איטליה, ובמקביל למנוע מהממלכות האחרות באירופה להשתלט על חלקים מאיטליה. כן דאג לקידום הקריירה של בניו.

לקראת תום תקופת שלטונו החל לפעול בעיר ג'ירולמו סבונרולה, שהוקיע את לורנצו על מנהגיו המנוגדים לנצרות. לפי האגדה, ביקש לורנצו על ערש דווי להתוודות בפני סבונרולה, אך זה סירב ודן אותו לגיהנום.

בתחום הכלכלי לא זכה להצלחה רבה; כמה מהבנקים שבבעלות משפחתו התמוטטו בעקבות הלוואות לא מוצלחות, ולקראת סוף שלטונו נקלע בעצמו לבעיות כלכליות שגרמו לו למעול בכספי העיר.

אשתו קְלָריצֶ'ה אורסיני (Clarice Orsini) ילדה לו שלושה בנים: פיירו, ג'וליאנו וג'ובאני. פיירו נישא לאלפונסינה אורסיני (Alfonsina Orsini) והוליד את לורנצו השני, דוכס אורבינו, אביה של קתרין דה מדיצ'י. ללורנצו הקדיש מקיאוולי את ספרו הנודע הנסיך. ג'ובאני התמנה מאוחר יותר לאפיפיור תחת השם ליאו העשירי. כמו כן אימץ לורנצו את ג'וליו, בנו הבלתי חוקי של אחיו ג'וליאנו; ג'וליו הפך מאוחר יותר לאפיפיור קלמנס השביעי.

כינויו "המפואר" נובע מתרגום לא נכון של תוארו "Il Magnifico"; תואר זה היה נפוץ מאוד בתקופתו, ונעשה בו שימוש לפנייה לכל הנכבדים שאי אפשר היה לכנותם "הוד מעלתו", שכן לא נשאו בתואר רשמי.

לורנצו והאמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנצו היה איש רנסאנס מן המעלה הראשונה. הוא כתב שירים בטוסקנית שזכו להערכה ספרותית רבה. כמו כן תמך בציירים לאונרדו דה וינצ'י, דונטלו, סנדרו בוטיצ'לי, דומניקו גירלנדיו, אנדריאה דל ורוקיו ומיכלאנג'לו בואונרוטי, ועמד במרכזה של קבוצה הומניסטית, שניסתה לשלב את רעיונותיו של אפלטון עם הנצרות; בין חבריה היו הפילוסופים מרסיליו פיצ'ינו וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה והמשורר אניולו פוליציאנו.

אזכורים בטלווזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנצו דה מדיצ'י הינו דמות מרכזית בסדרת הטלוויזיה הסודות של דה וינצ'י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורנצו דה מדיצ'י בוויקישיתוף