לחם ומלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחם ומלח בחתונה פולנית. הלחם מעוטר, וקערת המלח אפויה כחלק ממנו
חתן וכלה אוקראינים מתקבלים בלחם ומלח בהגיעם לקבלת הפנים לכבוד חתונתם

לחם ומלח הוא טקס קבלת פנים סלאבי, בו מגישים לאורחים נכבדים כיכר לחם על גבי מפת רוּשְניק (מגבת רקומה סלאבית מסורתית); מעל הכיכר, או בחור בתוכה, מונחת קערת מלח או ממלחה. באירועים רשמיים בני זמננו ברוסיה מקובל להגיש את הלחם והמלח על ידי נשים צעירות בלבוש מסורתי (סרפן וקוקושניק).

המנהג אומץ גם על ידי הליטאים והרומנים שאינם עמים סלאביים, אך קשורים תרבותית והיסטורית לשכניהם הסלאבים.

בבולגריה הטקס מסמל קבלת אורחים. הלחם והמלח מוגשים לרוב על ידי אשה. בימינו הלחם המשמש בטקס לרוב אינו לחם רגיל אלא מאפה חגיגי, שטוח ומעוטר, המכונה "פוגאצ'ה". האורחים המתקבלים אמורים לבצוע פיסה מהמאפה, לטבול אותה במלח ולאכלה. בעת שחרור בולגריה מהשלטון העות'מאני בסוף המאה ה-19, נהגו נשים בולגריות כפריות לקבל את פני החיילים הרוסים המשחררים בלחם ומלח.

במקדוניה מנהג הלחם והמלח עדיין מתקיים לעתים כביטוי להכנסת אורחים. כמו בבולגריה, נעשה שימוש ב"פוגאצ'ה", הנאפה למשל לכבוד ארוחת חג המולד כאשר מטבע מוסתר בו. להקת ג'אז-רוק-אתני מקדונית (יוגוסלבית לשעבר) נקראה "לחם ומלח" כיוון שהכנסת האורחים היא מנהג כה בסיסי ומסורתי בתרבות המקדונית.

בצ'כיה ובסלובקיה המנהג אינו נפוץ בחיי היום-יום, אך מתקיים לרגל ביקוריהם של מנהיגים זרים.

בתרבות הרוסית לחם הוא המזון המוערך ביותר, ומלח מסמל ידידות ארוכת ימים, כפי שמומחש כביטוי: "לאכול פוד‏‏[1] מלח (עם מישהו)". בתקופת האימפריה הרוסית היה המלח יקר בשל המס שהושת עליו ונחשב מוצר מוערך. הביטוי "לחם ומלח!" אף משמש כברכה הנאמרת על ידי אורחים בבואם לבית המארח. קבצנים נוהגים גם הם לפנות בברכה זו ברומזם על רצונם במזון, אך הם נענים לרוב בביטוי מתחרז הלועג להם.

בפולין טקס הלחם והמלח מתקשר להכנסת האורחים המסורתית של האצולה הפולנית, אם כי התקיים בכל שדרות החברה. המנהג מוזכר בשירי משוררים פולנים מהמאה ה-17. כיום מקיימים אותו בעיקר בעקבות טקס נישואין, כאשר הורי החתן והכלה מקבלים את פניהם בברכה בשובם נשואים מן הכנסייה.

בפרויקט אפולו-סויוז נערך טקס הלחם והמלח באמצעות קרקרים וטבליות מלח.

המנהג התקיים גם בקרב יהודים, בתפוצות ובארץ ישראל. במסורת חב"ד מספרים כי האדמו"ר דוב בר שניאורי התקבל בלחם ומלח בכפרים השונים בהם עבר בעת מסע לויטבסק בבלארוס בשנת 1826 ‏‏[2]. כאשר ביקר הרצל בארץ ישראל בשנת 1898 התקבל בלחם ומלח בנס ציונה וברחובות ‏‏[3].

גם בתרבות הערבית קיים מושג של "לחם ומלח" (عيش وملح) אך לא בהקשר לקבלת פנים אלא ככריתת ברית על ידי אכילה משותפת, המסמלת התקרבות ‏‏[4] ‏‏[5]. מי שאכל לחם ומלח אצל חברו נחשב כבעל חוב מוסרי כלפיו וחייב להכיר לו תודה ‏‏[6]. תפיסה זו מודגמת גם בביטויים ערביים כגון "יש בינינו לחם ומלח", ו"ברית מלח" (بَيْنَهُمَا مِلْح - ביניהם ברית מלח).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לחם ומלח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏פוד - יחידת מידה רוסית עתיקה, השווה כ-16.38 ק"ג. שימשה עד תחילת המאה ה-20‏
  2. ^ המאסר והגאולה של רבי דובער, אתר בית חב"ד‏
  3. ^ עדויות - 27.10.1898, מתוך "מסע בעקבות הרצל בארץ ישראל", באתר מט"ח
  4. ^ אירוסין בחברה המוסלמית בישראל, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
  5. ^ על מושג הסולחה בתרבות הערבית, במאגר "סנונית"‏
  6. ^ תרבות האוכל הבדואית בישראל, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"