לחם פרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחם פרוס
מכונה לפריסת לחם במאפייה בסנט לואיס, בשנת 1930. ייתכן כי מדובר במכונה מן הסוג שהציג ממציא המכונה לפריסת לחם, אוטו פרידריך רואוודר, שנתיים קודם לכן.

לחם פרוס הוא כיכר לחם שנפרסה מראש לפרוסות ונארזה לשם נוחות השימוש בה.

הלחם הפרוס הוא פופולרי בין השאר בהכנת כריכים וטוסטים. פרוסות הלחם מוצעות למכירה בעובי מגוון ובאריזות שונות שנועדו למנוע את התייבשותן, כגון אריזות פלסטיק או נייר שעווה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבטיפוס של המכונה הראשונה לפריסת לחם מראש הומצא ב-1912, על ידי אוטו פרידריך רואוודר מאיווה, ארצות הברית, אך הוא נהרס בשריפה. מכונה חדשה נבנתה לפי אבטיפוס זה והוצגה רק ב-1928. השימוש המסחרי הראשון שנעשה בה היה באותה שנה, במאפייה בעיירה צ'יליקות' במיזורי. ההמצאה תוארה במגזין "Constitution-Tribune" כאירוע הגדול ביותר בתעשיית הלחם מאז שהומצא הלחם הארוז, תיאור שבעקבותיו נטבע הביטוי "הדבר הגדול ביותר מאז הלחם הפרוס" ("the greatest thing since sliced bread").‏[1]

בהמשך עבד האופה גוסטב פפנדיק מסנט לואיס על שכלול המכונה, כך שתארוז את הלחם הפרוס מיד עם פריסתו ותמנע את התייבשותו באוויר. לשם כך היה עליו למצוא שיטה להחזיק את פרוסות הלחם צמודות אחת לשנייה לזמן ארוך מספיק עד שהמכונה תארוז את כיכר הלחם. הוא ניסה שיטות שונות שכשלו, אך לבסוף הגה שיטה שעלתה יפה: הנחת הלחם על משטח מתקפל, שיוכל לסדר את הפרוסות בצורה מדויקת, ולאפשר למכונה לארוז אותן. בעקבות המצאתו, עלו בסנט לואיס מכירות הלחם הפרוס של פפנדיק ב-80%. בנוסף, נעשו שכלולים נוספים בתחום, כמו תחילת שימוש בשקיות פלסטיק לאריזת הלחם הפרוס, שהיוו איטום טוב מפני לחות.‏[2]

ב-1930 החלה חברת "Wonder Bread" למכור לחם פרוס ברחבי ארצות הברית. הדבר הביא לעלייה בצריכת הלחם, מכיוון שהוא הפך זמין יותר, ועל כן הוגבר הייצור שלו ושל ממרחים למריחה על הלחם, כגון ריבות.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1943, נאסרה בארצות הברית מכירת לחם פרוס, משיקולי מדיניות חיסכון בעתות מלחמה, וזאת בעיקר בשל עלויות אריזתו.‏[3] האיסור בוטל לאחר שלושה חודשים, לאחר שנמצא כי החיסכון היה נמוך מהמצופה, ולאחר שהוצעו תחליפים חסכוניים לאריזה, כגון אריזה בנייר שעווה.

שימושים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל היותו נוח לשימוש, לחם פרוס פופולרי בחלקים רבים של העולם. באירלנד סוג הלחם הנפוץ ביותר נקרא "פאן פרוס", וממנו נמכרות כיכרות של 400-800 גרם עטופות בנייר שעווה, בפרוסות בגודל נוח להכנת כריך וצנים.

עובי הפרוסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובי הרגיל של לחם פרוס משתנה בהתאם לארץ ולחברת הייצור. בקנדה עובי הפרוסות הוא בדרך כלל 10 מ"מ. בבריטניה נמכר לחם פרוס במהדורות "עבה במיוחד", "עבה", "בינוני" או "דק", כאשר עובי הפרוסה נע בין 5 מ"מ ל-20 מ"מ. ביפן נעשה דבר דומה, אך כיכר הלחם מסומנת על ידי מספר הפרוסות ולא עוביין. כיכרות הלחם לרוב מכילות 6 או 8 פרוסות, אך גם כיכרות של 4 או 10 פרוסות לחם הן נפוצות.

בארצות הברית מוכר גם "טקסס טוסט", לחם ארוז אשר פרוס מראש לפרוסות בעובי כפול מזה הנפוץ במדינה.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית מקובל הביטוי "הדבר הגדול ביותר מאז הלחם הפרוס" (הכוונה מאז המצאת הלחם הפרוס) אנגלית: "The greatest thing since sliced bread") כביטוי שנאמר, פעמים רבות בשמץ הומור או אירוניה, על דבר טוב או על המצאה חשובה. דוגמאות לכך הם משפטים כגון "הוא חושב על עצמו שהוא הדבר הגדול ביותר מאז הלחם הפרוס", או "הנעה 4x4 זה הדבר הגדול ביותר מאז הלחם הפרוס". בדרך כלל לא נעשה שימוש במשפט זה לתיאור המצאה או תגלית מרכזיים, כמו המחשב האישי, מנוע הסילון או מחקר האנרגיה גרעינית, אלא לשיפורים קטנים במוצרים קיימים, למשל עכבר אלחוטי או בקרת שיוט במכונית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]