לאופולד לינדטברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ליאופולד לינדברג)
לאופולד לינדטברג
לידה 1 ביוני 1902
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באפריל 1984 (בגיל 81)
Sils im Engadin/Segl, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Enzenbühl cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Martha Valeska Hirsch (1941–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Susanne Lindtberg, Bettina Lindtberg עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאופולד לינדטברג (Leopold Lindtberg‏; 1 ביוני 1902 – 18 באפריל 1984) היה במאי קולנוע ותיאטרון יהודי שפעל בשווייץ. ביים מספר מחזות בתיאטרוני ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1902 בשם לאופולד למברגר להיינריך ואדל לבית פולק בווינה. למד באוניברסיטת וינה גרמנית, תיאטרון ותולדות האמנות. החל את דרכו בתיאטרון בשנת 1924 כשחקן. בשנת 1928 הפך לבמאי. עם עליית הנאצים לשלטון היגר דרך פריז ותל אביב לשווייץ. שם שינה את שם משפחתו ללינדטברג בשנת 1934 והפך בה לבמאי קולנוע ותיאטרון נודע. נחשב כבמאי הקולנוע הטוב ביותר בשווייץ בשנות הארבעים.

שני סרטים שביים בימי מלחמת העולם השנייה, שזכו להוקרה, היו "מרי לואיז" (Marie Louise) משנת 1944, על המשברים הנפשיים הפוקדים צעירה צרפתייה שנמלטה לשווייץ מאימת הנאצים ו"תקוותם האחרונה" (Die letzte Chance) משנת 1945, על שני חיילים, בריטי ואמריקאי שנמלטו מרכבת שבויים גרמנית באיטליה והנהיגו כוח של בני עמים אחדים במסגרת המחתרת האיטלקית. תקוותם האחרונה זכה לפרס בפסטיבל קאן בשנת 1945. "מרי לואיז" זכה לפרס אוסקר על התסריט הטוב ביותר בשנת 1946.

לינדטברג הגיע ארבע פעמים לישראל לביים מחזות בתיאטרוניה. הוא ביים בתיאטרון הבימה בשנת 1934 את המחזה "פרופסור מנהיים" מאת פרידריך וולף (אביו של רב המרגלים מרקוס וולף) שתיאר את רדיפת אנשי המדע היהודים בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1935 ביים לינדטברג בהבימה את המחזות "חלום הגולם" מאת ה. לייוויק ו"ילדי השדה" מאת פרץ הירשביין. בשנת 1949 ביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הצל" מאת יבגני שוורץ, ובשנת 1955 ביים בתיאטרון הקאמרי את "הטירה" לפי ספרו של פרנץ קפקא.

לאופולד לינדטברג הכיר את שחקן הקאמרי יוסף ידין, כאשר הגיע לישראל וביים בחודש אוקטובר 1949 את המחזה "הצל", שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1 בנובמבר של אותה שנה. ידין מילא באותו מחזה תפקיד של פונדקאי. בשנת 1951 ביים לינדטברג את הסרט השווייצרי דובר האנגלית "ארבעה בג'יפ", המתאר את השלטון המשותף של ארבע המעצמות המנצחות, בווינה בירת אוסטריה, בתקופה הראשונה שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שניתן לו ביטוי מוחשי בשטח בפטרולים משותפים על גבי ג'יפים, שבכל אחד מהם היו ארבעה שוטרים צבאיים, אמריקני, רוסי, בריטי וצרפתי.

כשהחלו ההכנות להסרטת הסרט עלה בדעתו של לינדטברג הרעיון כי שחקן שטרם נודע בעולם הרחב ימלא בסרט את תפקיד השוטר הצבאי הרוסי. הוא שלח את ההצעה לידין, וכאשר ידין שלח לו בתשובה את צילומיו, הקלטות מקולו וקטע בהשתתפותו שהוסרט במיוחד לצורך כך, הגיעה כעבור זמן קצר התשובה כי עליו להתייצב במקום ההסרטה. נסיעתו של ידין לחו"ל, כדי להשתתף בסרט זר, הייתה בגדר אירוע תרבותי וחדשותי בישראל של ראשית שנות החמישים. מסעו לאירופה תועד בכתבות רבות מלוות בצילומים מן הסרט ומתהליך ההסרטה שהופיעו בעיתונות העברית.

מאז שנות החמישים ועד לסוף שנות השבעים המשיך לינדטברג לביים סרטי קולנוע וטלוויזיה בשווייץ. היה חבר בחבר השופטים של פסטיבל קאן בשנת 1955. סרטו האחרון היה בשנת 1977. לינדטברג נישא ב-1941 לפסנתרנית ולסקה הירש. לשניים נולדו שתי בנות - סוזנה ובטינה.

לאופולד לינדטברג נפטר בשווייץ בשנת 1984 והוא בן 82.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאופולד לינדטברג בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לאופולד_לינדטברג&oldid=38008265"