ליאו בק

ערך זה עוסק באישיות. אם התכוונתם לבית ספר, ראו מרכז חינוך ליאו באק.

הרב ד"ר ליאו בק (בגרמנית: Leo Baeck;‏ 23 במאי 1873 – 2 בנובמבר 1956), רב ומלומד יהודי גרמני, מנהיג הקהילה היהודית הליברלית (רפורמית) בגרמניה לפני השואה ובמהלכה.

ביוגרפיה

בק נולד בשנת 1873 בעיר ליסה שבפרוסיה (כיום לשנו בפולין). משפחתו הייתה דתית, אביו, הרב ד"ר שמואל בק כתב ספרים על ההיסטוריה היהודית.

בשנת 1891 החל ללמוד בסמינר ברסלאו, וב-1894 המשיך את לימודיו במכון למדעי היהדות הליברלי (רפורמי) ובאוניברסיטת ברלין שם למד שפות עתיקות, תאולוגיה והיסטוריה וקיבל תואר דוקטור.

בהיותו בן 24 קיבל את מינויו הראשון כרב בעיר אופלן ואחר כך כיהן כרב בדיסלדורף עד 1912, משם עבר לברלין. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש כרב בצבא האימפריה הגרמנית. בק שירת כרב צבאי בצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם הראשונה ועוטר בצלב הברזל דרגה ראשונה.

בק כתב מאמרים ומחקרים רבים בנושאי יהדות, ושימש בהמשך כמנהיגה הרוחני של היהדות המתקדמת בגרמניה. לימד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות.

לאחר עליית הנאצים לשלטון שימש בק כמנהיג הנציגות הארצית של היהודים הגרמנים (Reichsvertretung der Deutschen Juden) והיה מקובל על כל הזרמים ביהדות גרמניה. הוא המשיך להכשיר, בסתר, רבנים לקהילה היהודית הגוועת גם כאשר נאסר הדבר על ידי שלטונות גרמניה הנאצית. בימי מלחמת העולם השנייה היו לליאו בק הזדמנויות רבות לעזוב את גרמניה, אך הוא האמין שמנהיג צריך לעמוד לצד קהילתו, ולכן לא ניצל את ההזדמנויות. בשנת 1943 נשלח, יחד עם כל יהודי גרמניה, לגטו טרזיינשטט שם המשיך להנהיג את יהודי גרמניה. הרב בק שרד את השואה, ולאחר המלחמה עבר ללונדון ואף לימד בהיברו יוניון קולג' בניו יורק. בשנת 1955 הוקם בניו יורק בהתערבותם של מרטין בובר וחנה ארנדט מכון ליאו בק לחקר ההיסטוריה והתרבות של היהודים דוברי הגרמנית, ובק הפך לנשיאו הראשון. הרב ד"ר ליאו בק נפטר בשנת 1956.

יחסו לציונות ולישראל

לבק היה יחס חיובי לציונות. בשנת 1897 סירב להשתתף במחאה כנגד הקונגרס הציוני הראשון. בשנת 1917 הצטרף לירחון הציוני שהקים מרטין בובר, במאמר שכתב שם הגדיר את מטרת הציונות ככזו שצריכה "להביא ליום גדול בו יקום בית ישראל חופשי בארץ האבות". ב1921 סייע להחלטת רבני גרמניה שהגדירו כמצווה את הפעילות לבניין ארץ ישראל. משנות ה-20 בק היה פעיל ב'קרן היסוד' ובסוכנות היהודית ואף היה חבר בהנהלתה. בק קיבל בהתלהבות את הקמתה של מדינת ישראל ולמרות שלא עלה אליה שהה בה פרקי זמן ארוכים. דוגמה ליחסו ניתן לראות בנאום מ1953 שם אמר ביחס למדינה "גדול הסיכוי, אבל גם הסיכון עלול להיות גדול. בארצו העתיקה תיכפה עליו סכנה חדשה-ישנה: לאומנות, האללת המדינה, ואתן בעל בריתן מאז ומתמיד: הקלריקליזם. אבל גדול מהסיכון הוא הסיכוי... לבניין ארץ ישראל, בשם הצו האלוהי ועתיד האנושות".

כתביו ומשנתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ספרו הידוע ביותר של בק 'תמצית היהדות' נכתב בשנת 1905, כתגובת-נגד לספרו של אדולף פון הרנאק 'תמצית הנצרות' בו מתח ביקורת על היהדות הקדומה. לדעתו של בק, היהדות היא הדוגמה הקלאסית לדת המושתתת על עקרונות מוסר אך גם מחוברת למציאות חיי היום-יום. בספרים מאוחרים יותר ניסה בק להראות את הקשר שבין היהדות לנצרות ואת השפעת היהדות על הברית החדשה. בק הטיף לסובלנות, הערכה הדדית ודיאלוג בין היהדות לנצרות.

על-שמו של הרב קרויים מכון ליאו בק בירושלים ומרכז חינוך ליאו בק בחיפה, אשר מהווה גם מרכז של היהדות המתקדמת.