ליאם בריידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליאם בריידי
מידע אישי
תאריך לידה 13 בפברואר 1956 (בן 58)
מקום לידה דבלין, אירלנד
עמדה קשר
מועדוני נוער
1971 - 1973 ארסנל
מועדונים כשחקן
1973 - 1980
1980 - 1982
1982 - 1984
1984 - 1986
1986 - 1987
1987 - 1990
ארסנל
יובנטוס
סמפדוריה
אינטר מילאנו
אסקולי
וסטהאם יונייטד
235 (43)
76 (15)
57 (6)
58 (5)
17 (0)
89 (9)
נבחרת לאומית כשחקן
1974 - 1990 אירלנד 72 (9)
קבוצות כמאמן
1991 - 1993
1993 - 1995
2008 -
סלטיק
ברייטון אנד הוב אלביון
נבחרת אירלנד (עוזר מאמן)

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ליאם "צ'יפי" בריידי (אנגלית: Liam "Chippy" Brady; נולד ב-13 בפברואר 1956 בדבלין) הוא כדורגלן עבר אירי המשמש בתפקיד עוזר המאמן של נבחרת אירלנד. בריידי מכהן גם בתפקיד ראש תוכנית פיתוח הכשרונות של ארסנל.

בשנת 2006 הוסף שמו להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי כהוקרה על תרומתו למשחק. ביורו 2008 הוא עבד בערוץ הטלוויזיה האירי RTE בתפקיד פרשן, לצידם של כדורגלנים אחרים.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי החל את הקריירה שלו בארסנל, והצטרף למועדון ב-1970 בעודו תלמיד בבית הספר. הוא חתם על חוזה מקצוען ביום הולדתו ב-1973, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק מול ברמינגהאם סיטי ב-6 באוקטובר 1973 לאחר שהחליף את ג'ף בלוקלי והפגין יכולת טובה. אולם, במשחק הבא שהיה הדרבי של צפון לונדון מול טוטנהאם הוטספר, הפגין בריידי יכולת לא טובה. ברטי מיי, מאמן ארסנל, החליט לאחר משחק זה לצמצם את מספר דקות המשחק של בריידי. עד לסוף עונת 1973/1974 הוא השתתף ב-13 משחקים, ארבעה מתוכם לאחר שעלה מספסל המחליפים.

בעונת 1974/1975 הוא זכה למקום קבוע בהרכב של ארסנל, והיה אחד השחקנים הטובים בארסנל בתקופה שבה המועדון כמעט ירד מהליגה הראשונה. אחת התקופות הטובות ביותר בקדנציה שלו בארסנל הייתה לאחר מינויו של טרי ניל לתפקיד המאמן ושל דון האו לעוזרו. מסירותיו המדויקות סייעו רבות לחלוצים מלקולם מקדונלד ופרנק סטייפלטון, ובין 1978 ל-1980 העפיל המועדון לשלושה משחקי גמר רצופים של גביע ה-FA. רק הגמר השני (מול מנצ'סטר יונייטד) הסתיים בניצחון לטובת ארסנל, לאחר שבריידי החל את המהלך שבסופו הבקיע אלן סנדרלנד את שער הניצחון בדקה האחרונה.

בתקופה זו היה בריידי בשיא היכולת שלו בארסנל, והצליח להבקיע שערים אחדים ממצבים קשים ביותר. הוא נבחר שלוש פעמים לשחקן השנה של ארסנל, וב-1979 זכה בתואר כדורגלן השנה בליגה האנגלית מטעם התאחדות שחקני הכדורגל. לקראת עונת 1979/1980 נפוצו שמועות על כך שהוא יעזוב את ארסנל על מנת לחפש אתגרים במועדון יותר מצליח.

בעונה זו העפיל המועדון לגמר גביע המחזיקות (הפסד לוולנסיה), לאחר שגבר על יובנטוס בסיכום שני משחקי חצי הגמר. ביצועיו של בריידי במשחקים הרשימו מאוד את הנהלת יובנטוס, ובסיום עונת 1980 הם החתימו אותו תמורת חצי מיליון לירות שטרלינג. בריידי נחשב לאחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה של ארסנל, ובסך הכל השתתף ב-307 משחקים, הבקיע 59 שערים ובישל רבים נוספים. בזמן ששיחק בארסנל הוא זכה לכינוי "צ'יפי" בגלל חיבתו לפיש אנד צ'יפס.

הוא שיחק ביובנטוס במשך שתי עונות, ובשתיהן זכה באליפות הסרייה א'; הוא הבקיע את השער היחיד בניצחון על קטנזרו, שהקנה ליובנטוס את האליפות לשנת 1982. בריידי עבר לסמפדוריה לאחר שמישל פלאטיני הגיע ליובנטוס בקיץ 1982, ולאחר מכן שיחק באינטר מילאנו (1984 - 1986) ואסקולי (1986 - 1987). לאחר שסיים את חוזהו באסקולי הוא חזר לאנגליה והצטרף לווסטהאם יונייטד, שם הבקיע 9 שערים ב-89 משחקים והיה בסגל שירד מהליגה הראשונה ב-1989. הוא פרש ממשחק פעיל ב-1990.

בריידי השתתף ב-72 משחקים במדי נבחרת אירלנד, והבקיע בהם תשעה שערים. הטורניר החשוב ביותר שבו היה יכול להשתתף היה יורו 1988, אך הוא נפצע והחמיץ אותו. הוא פרש מהנבחרת תוך כדי טורניר המוקדמות של מונדיאל 1990. לאחר שהנבחרת העפילה למונדיאל החליט בריידי לחזור בו מפרישתו, אך המאמן ג'ק צ'רלטון החליט כי השחקנים שייסעו לטורניר באיטליה יהיו אלה ששיחקו לאורך כל טורניר המוקדמות.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי אימן את סלטיק בין 1991 ל-1993, ולאחר מכן את ברייטון אנד הוב אלביון בין 1993 ל-1995. הוא לא זכה להצלחה רבה בשני המועדונים, שהיו נתונים בקשיים כלכליים בתקופות שהיה בהם. הוא לא זכה עם סלטיק באף תואר בשנתיים שהיה שם, ואחת מנקודות השפל הייתה ההפסד 2 - 5 לנוישטאל קסמקס בגביע אופ"א של 1991/1992. הפסד זה היה אחד הכבדים ביותר בטורניר אירופאי בתולדות סלטיק. הוא עזב את סלטיק ב-1993. הוא לא זכה להצלחה רבה יותר בברייטון, ועזב את המועדון בעקבות מחלוקת על צורת הניהול; מאוחר יותר הוא עמד בראש קונסורציום שניסה בלא הצלחה לרכוש את ברייטון.

בריידי חזר לארסנל ביולי 1996, והחל לעבוד בתפקיד ראש מנהלת פיתוח שחקני הנוער ובתפקיד מנהל אקדמיית הכדורגל של ארסנל; שמו נקשר לתפקיד המאמן הראשי של המועדון בעקבות עזיבתו של ברוס ריוק, אך בריידי הכחיש זאת וטען שהוא אינו מעוניין בתפקיד שאותו קיבל לבסוף ארסן ונגר. תחת הדרכתו של בריידי זכו קבוצות הנוער של ארסנל באליפות הפרמייר ליג לנערים בעונת 1997/1998, בפרמייר ליג לנערים עד גיל 17 בעונת 2001/2002, בגביע ה-FA לנוער בעונת 1999/2000 ובזו שאחריה, ובאליפות הפרמייר ליג לנערים עד גיל 19 בעונת 2001/2002.

הוא היה אחד מ-12 המאמנים ששמם נקשר לתפקיד מאמן נבחרת אירלנד לאחר פיטוריו של סטיב סטאונטון ב-23 באוקטובר 2007. ב-7 במרץ 2008 הודיעה התאחדות הכדורגל האירית על כך שבריידי הסכים להתמנות לעוזרו של המאמן החדש ג'ובאני טרפטוני. בריידי המשיך גם בתפקידיו השונים במחלקת הנוער של ארסנל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי הוא בן למשפחת כדורגלנים, והוא קרוב לפרנק בריידי האב וריי בריידי ששיחקו בנבחרת אירלנד גם כן. אחיו הגדול פרנק זכה בגביע האירי עם שמרוק רוברס ב-1968, והשתתף ב-2 משחקים בגביע המחזיקות. אח נוסף שלו, פט, שיחק בקווינס פארק ריינג'רס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוני מת'יוס, WHO'S WHO OF ARSENAL (עמודים 43 - 44), מיינסטרים, 2007 (ISBN 1-84596-232-X)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס