ליבונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליבונית (līvõ kēļ)
מדינות בהן מדוברת: לטביה (ליבוניה)
אזורים בהם מדוברת: מזרח אירופה
סך כל הדוברים: פחות מ-200
דוברי שפת אם: פחות מ-150
כתב: אלפבית לטיני
סיווג משפחתי: אוּ‏ראלית
פינו-אוגרית
פינו-בלטית
ליבונית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: אף אחת
שפה רשמית בארגונים: אף אחד
גוף מפקח: אין
ראו גם: שפהרשימת שפות

לִיבוֹנִית (līvõ kēļ נקראת גם ליװית) היא שפה נכחדת ממשפחת השפות האוראליות אשר דוברה בפי העם הליבוני, כיום נמצא בצפון-מערב לטביה. לשפה דמיון רב לאסטונית.

הליבונית נחלקת לשני ניבים, הניב המערבי המכונה 'ניב יושבי החוץ', והניב המזרחי המכונה 'ניב הדייגים'. השפה מתועדת במילון של קטונן, ומתוכה כ3000 מלים הן מתוך הלשון הלטבית.

מלים ליבוניות נרשמו על ידי שלצר ב-1771. הטקסט הרצוף הקדום ביותר בליבונית הוא תרגום האוונגליון של מתי מ-1863, בין שתי מלחמות העולם הופיעו בליבונית כמה תרגומים, לוחות שנה, וחיבורים אחרים, ביניהם: קובץ שירים של קארל סטאלטה, ספר מקראות של פ. דאמברג, וכתב עת בשם Livli שיצא בהלסינקי.

דובר הליבונית האחרון, ברמת שפת-אם, נפטר ב-2007. קיימים עוד כמה עשרות דוברי ליבונית ברמת שפה שנייה בלטביה. משנת 2005 ניתן ללמוד ליבונית באוניברסיטת לטביה, כחלק מן הניסיון להחיות את השפה. דוברי ליבונית הוכרו בלטביה כמיעוט אתני.

הגײת השפה וכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות השפה רומזות בעיקר על אותיות הלטבית והאסטונית: Aa, Āā, Ää, Ǟǟ, Bb, Dd, Ḑḑ, Ee, Ēē, Ff, Gg, Hh, Ii, Īī, Jj, Kk, Ll, Ļļ, Mm, Nn, Ņņ, Oo, Ōō, Ȯȯ, Ȱȱ, Õõ, Ȭȭ, Pp, Rr, Ŗŗ, Ss, Šš, Tt, Țț, Uu, Ūū, Vv, Zz, Žž

פונמות בליבונית
סדקי וילוני חכי מכתשי
/שִנִּי
שפתי
שִנִּי)
אפי ɲ n m
סותם g k ɟ c d t b p
חוכך h ʒ ʃ z s v f
מקורב
(צדי)
j
ʎ l
רוטט rʲ
* - תוספת פונמה בהתאמה
Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.