ליבר פונטיפיקליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליבר פונטיפיקליס (liber pontificalis) או ספר האפיפיורים הוא שמו של מקור חשוב להיסטוריה של ראשית ימי הביניים, שהדעות ביחס לאמינותו חלוקות.

הספר כולל סדרה של תיאורים ביוגרפיים קצרים של האפיפיורים עד למאה התשיעית, מסודרים כרונולוגית עם ציון מספר שנות הכהונה של כל אפיפיור, מקום לידתו, הוריו והקיסרים שבמקביל למלכותם כיהן, מפעלי בנייה (במיוחד כנסיות ברומא), הכרזות חשובות, הסמכות לכהונה, מקום קבורתו והזמן שחלף עד למשיחת אפיפיור חדש.

בגלל כתיבתו של הספר על ידי פקידים זוטרים בחצר האפיפיורית, יש בכתוב בספר סימנים להטיה, צנזור וזיוף, כולם בכמות מרובה, לצד עובדות היסטוריות נכונות. רישומי האפיפיורים בשלוש מאות השנים הראשונות לספירה מעידים ככל הנראה בעיקר על מה שהיה ידוע לכותבים במאה החמישית על התרחשויות בתקופה זו. החל מהמאה הרביעית התיאורים אמינים ומבוססים יותר, אך עדיין יש בהם פערים ושגיאות.

בחינה של הטקסטים מרמזת לקיום שתי גרסאות מוקדמות שנוצרו לפני המצור על רומא בשנת 546, שאחריו הספר לא שונה. מתחילת המאה השביעית, בערך מתקופת כהונת האפיפיור הונוריוס הראשון ועד כהונת האפיפיור אדריאנוס השני, הרישומים בוצעו על–ידי בני התקופה ונכתבו זמן קצר אחרי מותו של כל אפיפיור ולמרות שהם משקפים את הטייתם של הכותבים, דיוקם סביר.

בימי הביניים נעשו ניסיונות באיכות ובאמינות משתנה להמשיך את הספר והם נוגעים בערך בשנים 1100 עד 1450.

מספר כותבים וחוקרים ניסו להפיק מספר האפיפיורים מהדורות סכולסטיות טובות. הבולטים בהם הם לואי דושן ותאודור מומזן. תרגומים ומהדורות מוערות לספר הופיעו גם במאה העשרים.