ליונל ניומן

ליונל ניומן

אין תמונה חופשית
לידה	14 בינואר 1916 ניו הייבן, ארצות הברית
פטירה	3 בפברואר 1989 (בגיל 73) לוס אנג'לס, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1932
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	ליברטי רקורדס
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1968)
פרופיל ב-IMDb

ליונל ניומן (אנגלית: Lionel Newman; ‏4 בינואר 1916 - 3 בפברואר 1989) היה מנצח, פסנתרן ומלחין קולנוע וטלוויזיה יהודי אמריקאי.

קריירה

ניומן נולד למשפחת מהגרים יהודית-רוסית בניו הייבן, קונטיקט, וגדל כאחד מעשרה ילדים והבן הצעיר מתוך שבעה. במצב העוני והדלות שבו הייתה המשפחה, אמו לובה תמיד עודדה אותם להישגים.

בגיל 16 היגר ניומן להוליווד, שם החל לעבוד כמנצח אצל האמרגן ארל קרול. אז הוא פגש את אשתו, בוורלי קרול, גם היא נערת מופעים אצל ארל קרול, ואחייניתו. ניומן קיבל הכשרה מקצועית בניו יורק, ולאחר שעבר ללוס אנג'לס המשיך ללמוד עם כמה מהגדולים בתחום.

בשנות ה-30 יצא ניומן במסע הופעות לצד מיי וסט. היא נהגה לגעור בו על כך שהרים את ידיו גבוה מדי בסוף ההופעה כשהיא אומרת "אני המופע פה ניומן, לא אתה" ("I'm the show, Newman, not you").

בגיל 18 השיג עבודה בנגינה על פסנתר על האונייה רוטרדם, כחלק מלהקה שנקראה "התזמורת של אגודת ניומן". למסע הייתה חשיבות רבה עבור ניומן, שרצה תמיד למצוא את בית אמו במסע כזה.

לאחר שעבר חניכות בניצוח על תזמורות ובתזמור, הצטרף ניומן אל חברת פוקס המאה ה-20, כפסנתרן תחת הנחייתו של אחיו הגדול, אלפרד ניומן; בשנת 1956 הוא חיבר את הפסקול לסרטו הראשון של אלביס פרסלי, אהבי אותי ברכות ובשנת 1959 הוא קיבל העלאה בדרגה לבמאי מוזיקלי לסדרות טלוויזיה.

תפקיד זה פתח עבורו דלתות רבות, ובמהרה, לאחר שכתב כמה פסקולים לסדרות טלוויזיה, מונה לתפקיד סגן נשיא של חטיבת המוזיקה בחברת פוקס. הוא כתב מספר פסקולים קלאסיים בשנים אלו, בהם הפסקולים לסדרות "The Many Lives Of Dobie Gillis", ואחרים.

כהונתו של ניומן בחברת פוקס השתרעה על פני 46 שנים, בהן הוא הלחין וניצח על מעל 200 סרטים, כולל "החונק מבוסטון", "How to Marry A Millionaire", ‏"North to Alaska", ו-"Love Me Tender" ("אהבי אותי ברכות") - סרטו הראשון של אלביס פרסלי. הוא היה המפיק המוזיקלי לכל סרטיה של מרילין מונרו בחברת פוקס. ב-1954 הלחין למענה את השיר "נהר ללא חזרה", בסרט "נהר האבדון".

ניומן היה מועמד 11 פעמים לפרס אוסקר, וזכה בו בשנת 1969 עבור הסרט "הלו, דולי!". הוא המשיך להלחין פסקולים רבים, ביניהם לסרט הנוסע השמיני. הוא היה אחראי על הפסקול לכל סאגת מלחמת הכוכבים (4, 5, ו-6). למרות שמעולם לא החשיב את עצמו ככותב שירים או זמר, הוא קיבל תעודת הערכה על כך שמאז שפרסם את שירו משנת 1948 "Again", הוא שודר ברשת מעל מיליון פעמים.

במהלך שנותיה האחרונות של כהונתו בפוקס, ניצח ניומן על תזמורות מרכזיות בארצות הברית, בקנדה, בניו זילנד ובאנגליה.

חוש ההומור החריף של ניומן נודע לשמצה ברחבי הוליווד. בביוגרפיה שלו, מתאר אותו פרנק סינטרה כבן אדם המצחיק ביותר בהוליווד. רשעותו ולשונו החריפה מוזכרים גם הם. ג'רי גולדסמית' מזכיר בביוגרפיה שלו שניומן נהג לקרוא לו "יפיוף" ולהתנהג בנשיות מאחורי גבו, על מנת ללעוג לגולדסמית (מתוך קנאה, לדבריו), על הנשים שהיו מכרכרות סביבו. גולדסמית מציין גם את העובדה שניומן כינה את המלחין ג'ון ויליאמס "דימיטרי הקטן", על שם דימיטרי טיומקין.

ניומן אהב את תעשיית הסרטים בכל מאודו, והשקיע את כל מרצו בתעשיית המוזיקה לסרטים. בעולם זה, של הפסקולים ומוזיקה לסרטים, הוא גדל להיות אחד מענקיה של התעשייה. הוא היה פרפקציוניסט, והתעניין באיכות בצורה בלתי נלאית. מיוחס לו המשפט "עוד טייק אחרון ודי" ("Just One More Take") - על מנת, ולו רק בסיכוי, לשפר עוד פרט אחרון. שאיפתו הייתה להביא את התזמורת של פוקס לרמה של תזמורת פילהרמונית משובחת, ותחת ניצוחו הוא הצליח בכך. הוא נחשב כמנהיג וכאיש-מפתח בקריירות של המלחינים ג'ון ויליאמס, ג'רי גולדסמית, דומיניק פרונטייר, פאט ויליאמס ורבים אחרים.

ליונל ניומן היה תוצר של "עידן הזהב" בהוליווד - חלק בלתי נפרד ממנו, והוא תרם לעיצובו.

ניומן פרש בשנת 1985, ונפטר ארבע שנים מאוחר יותר.

הוא היה אח של המלחינים אלפרד ניומן ואמיל ניומן ודוד למוזיקאים רנדי ניומן, דייוויד ניומן ותומאס ניומן.

קישורים חיצוניים

• ליונל ניומן, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ליונל ניומן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ליונל ניומן, באתר AllMovie (באנגלית)
• ליונל ניומן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ליונל ניומן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ליונל ניומן, באתר Discogs (באנגלית)
• ליונל ניומן, באתר SecondHandSongs