ליז'נסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליז'נסק
Leżajsk
POL Leżajsk COA.svg
Leżajska.jpg
רחוב בליז'נסק
מדינה / טריטוריה פולין Flag of Poland.svg
מחוז ליז'אנסק
נפה פוד קרפטיה
ראש העיר תדיאוש אלכסנדר טרבץ'
שטח 20.29 קמ"ר
תאריך ייסוד 1397
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

14,127‏  (נכון ל-2008)
697.8 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 50°16′N 22°25′E
אזור זמן UTC +1
http://www.lezajsk.um.gov.pl

ליז'נסקיידיש: ליזשענסק; בפולנית: Wolne Królewskie Miasto Leżajsk תעתיק: "העיר המלכותית החופשית ליז'נסק") היא עיירה בדרום-מזרח פולין ובה 14,127 תושבים (2008).

העיר שוכנת בבקעת סנדומיר בגדה המערבית של נהר הסן במחוז ליז'נסק. בתקופת הממשל הפולני השתייכה למחוז לנצוט. פרנסת תושבי העיר הייתה קשורה לתעשיית הטקסטיל. סריקת כותנה, צביעתה ואריגת אריגים וכן למסחר בדגנים. בשנות ה-80 של המאה ה-19, בתקופת השלטון האוסטרי, נסללה מסילת הרכבת פשבורסק-רוזבדוב- דמביצה שעברה דרך העיר אולם תרומתה הכלכלית של הרכבת לעיר הייתה זניחה.

ב-1397 הפך הכפר לזנאיסקו לעיר בשם קרולובומייסטו שנמסרה למשפחת ישינסקי. ולדיסלב יגיילו בנה בה כנסייה שהבזיליקה שלה מהווה מוקד תיירותי עד היום. במסמך מ-1494 מופיע שם העיר כליזאיסקו. הטטרים כבשו את העיר והרסו אותה. זיגמונד הראשון החליט להקים את העיר במרחק קטן ממקומו של הכפר המקורי, על גבעה שניתנת להגנה, אולם העיר נכבשה פעם נוספת על ידי הטטרים, אחר כך על ידי השבדים שהחריבו אותה ב-1672 וגם אחרי ששוקמה סבלה ממספר שריפות.

עם חלוקת פולין הראשונה ב-1772 עברה העיר לשלטן האימפריה האוסטרית. בין שתי מלחמות העולם, על פי הסכם ריגה צורפה לפולין כחלק ממחוז לבוב. ב-1939 נכבשה על ידי הגרמנים, וב-1945, אחרי הסדרי הגבול בין פולין לברית המועצות נכללה בפולין.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1765, תקופתו של ר' אלימלך, היו בעיירה כ-1,000 משלמי מס גולגולת (כ-2,000 נפש). בתקופתו של ר' אלימלך מליז'נסק הפכה העיר למרכז רוחני יהודי. יהודים הגיעו למקום לשם דיונים דתיים (למשל: קביעת תפקידו של ה"צדיק" ביהדות)[דרוש מקור] ובכך הביאו לרווחה כלכלית לתושבי המקום ובעיקר ליהודים שבהם. אחרי פטירתו של ר' אלימלך התרכזה העלייה לרגל לשני מועדים - יום פטירתו וימים נוראים ובשאר הזמן לא הייתה תיירות יהודית למקום ומכאן פגיעה במקורות ההכנסה של תושבי המקום. ב-1884 חיו בעיירה כ-5,000 תושבים, קרוב למחציתם יהודים. בין היהודים היה רוב לחסידים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בה כ-6,000 תושבים, כמעט מחציתם יהודים.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעה הציונות לעיר, בעיקר לצעיריה.

בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. אחרי ששרפו את בית הכנסת והחרימו את רכוש היהודים, עודדו הגרמנים את יהודי העיר לעבור את הנהר לכוון השטח שבשליטת הרוסים. על גופם של העוברים נעשה חיפוש וכל חפץ בעל ערך הוחרם. אלו שלא רצו לעזוב הוכנסו לגטו, אליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. הגרמנים הוציאו מהגטו קבוצות יהודים אל בית הקברות היהודי או ליער הסמוך, בו נחפרו בורות וירו בהם. חלק מהיהודים, בעיקר המבוגרים והילדים מתו ברעב ובמחלות.

ב-1942 הובילו את רוב הנותרים למקום אחר‏[1] בו הרגו את כולם. בתום המלחמה לא נשאר יהודי חי בעיר ורק מיעוט מאלו שברחו אל מעבר לנהר הסן ניצלו.

אחרי מלחמת העולם השנייה נבנה אוהל על קברו של ר' אלימלך והוא מהווה אתר עלייה לרגל ליהודים מכל העולם כמו גם למשלחות נוער מישראל. בשנות ה-2000 נבנו ונקנו מספר מבנים סמוך לקבר על ידי "הכנסת אורחים ליז'ענסק" בראשות שמחה קרקובסקי מחסידות לעלוב, ונבנו בהם בתי כנסת, מקווה, חדרי שינה וחדר אוכל‏[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏יש עדויות על הובלתם לבלזץ ועדויות אחרות על הובלתם לאזור ירוסלב
  2. ^ אתר הארגון.