ליטון של עברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ליטון (או לטיניזציה, רומניזציה) של עברית היא שיטת תעתיק מאותיות עבריות לאותיות לטיניות. גם כתיבת טקסטים עבריים מלכתחילה באותיות לטיניות נקראת ליטון. לדוגמה, המילה "ציפור" תיכתב בתעתיק (לפי חלק מהשיטות - ראו להלן) cippor. כיום משתמשים בליטון בעיקר בשלטי רחוב (שמות רחובות וכדומה), בדרכונים ותעודות רשמיות.

כותרת השבועון "השבוע הפלשתיני" שמציגה חלק משיטת הליטון של איתמר בן-אב"י

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום התנ"ך ללטינית, הוולגטה, מופעים תעתיקים לטיניים של השמות, וכן של המונח "ממזר" (mamzer).

מניעים לליטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך העיקרי בתעתיק לטיני הוא עבור כתיבת שמות ומונחים עבריים, אותם בוחרים שלא לתרגם לשפות המשתמשות בכתב לטיני.

צורך טכנולוגי: בשל חוסר יכולתן של כמה מערכות אלקטרוניות (מחשבים, טלפונים סלולריים ועוד) להציג עברית תקינה. גם הגופן המיוחד מעמיד קשיים, מה גם שטרם נוצר תקן לצורך זה (נכון ל-2006). בעבר השתמשו בליטון בהודעות SMS ובדואר אלקטרוני. בעיה זו הולכת ונעלמת.

בשל המגבלות של הכתב חסר הניקוד, שיידונו בהמשך, וחוסר בקיאות או חוסר ביטחון בניקוד בציבור הרחב, יש המשתמשים בליטון כדי לבאר הגיית שם, ולהבדיל בין הומוגרפים.

כיוון הכתיבה של העברית הפוך מכיוון הכתיבה של השפות הנכתבות בכתב לטיני ושל המתמטיקה. זה עלול ליצור בלבול וקושי בעת שילוב מילים באותיות לועזיות לתוך טקסט בעברית, או להיפך. בעיה זו קיימת בעיקר בכתב יד, והייתה קיימת בעבר בשימוש במחשב.

ליטון כתחליף לכתב העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הכתב העברי מוגדרת כאלפבית מסוג אבג'ד, זהו אלפבית עיצורי, יש בו אותיות רק לעיצורים ולא לתנועות, והוא אינו "אלפבית טהור". האלפבית היווני, הלטיני ונגזרותיהם לעומת זאת, מוגדרים כאלפביתים טהורים, משום שישנן אותיות הן לעיצורים והן לתנועות.

חסרונות השיטה הקיימת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום השפה העברית נכתבת בעיקר בכתיב לא מנוקד, שהוא בעל חסרונות ניכרים:

  • בכתיב חסר ללא ניקוד חסרים התנועות והדגש החזק. אלה דרושים לשם זיהוי משקל המילה, המכיל מידע רב לגבי משמעותה. שיעור המידע הפונטי והדקדוקי הנעדר מהכתיב החסר מוערך בכ-40%[דרוש מקור]. נוצרים הומוגרפים רבים. עבור הבנת הנקרא חייב הכתיב להכיל את המידע הדקדוקי השייך למילה בתוך המילה עצמה.
  • כתיב מלא מוסיף למילים קצת מידע פונטי, אבל מעוות את המבנה הדקדוקי שלהן.
  • אותיות אהו"י עשויות לסמן עיצורים או אמות קריאה.
  • כמעט ואי אפשר ללמוד את הגייתן הנכונה-המוסכמת של מילים חדשות, ואופני משמעויות חדשים, מקריאה בלבד (ללא שמיעתן). את העברית צריך לדעת מראש כדי לקרוא. זה מקשה גם על לימוד השפה.
  • בעיה נוספת יוצרות מילות שימוש זעירות (מש"ה וכל"ב), שנכתבות ללא רווח אחריהן.
  • הקושי בהבנת הכתיבה הוא מכשול בדרך להבנת הנקרא. הצורך להבין את דרך הגייתן של מילים בעזרת הקשרן במשפט מצריך מאמץ קוגניטיבי רב יותר בזמן הקריאה, מאט את קצב קריאתם של הקוראים המיומנים וגורם לקריאה להיות מעייפת יותר.

הדרך המסורתית להתגבר על בעיות אלה היא בעזרת ניקוד, אך גם לשיטה זו חסרונות:

  • רוב כותבי השפה אינם יודעים ניקוד, ואינם מבינים ניקוד היטב כאשר הם כותבים או קוראים.
  • סירבול
  • התאמה לא טובה לעברית החדשה, שהיא שפה מדוברת.
  • לא חד משמעית
  • תלויה בצורת ההגיה של השפה

על כן, אדם שרוצה ללמוד עברית צריך ללמוד שלושה כתיבים: כתיב מנוקד, כתיב מלא חלקית, וכתיב מלא. השיטה הנוכחית גם מקשה על התעתיק משפות אחרות.

יתרונות השיטה האלפביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה האלפביתית המלאה חפה מחסרונות אלה, ובנוסף:

  • מאפשרת להביע בצורה מלאה, עד כמה שאפשר, את הדקדוק הקלסי של השפה העברית.
  • כתוצאה משימוש בכתב אלפביתי טהור, אחוז גבוה יותר מהאוכלוסייה מגיע לרמת קריאה גבוהה.
  • הוכיחה את עצמה כשיטה טובה ויעילה לכתיבת שפות, ולא רק אירופאיות (כגון וייטנאמית, אינדונזית ומלטית).
  • מאפשרת ביעילות כתיבת מדע וטכנולוגיה בעברית.
  • מספקת פתרון לכתיבה ברורה של הדקדוק החדש ההולך ונוצר בישראל.
  • מאפשרת תעתיק פשוט והפיך לשפות המשתמשות בכתב לטיני.

בספרות המדעית מקובל כיום להשתמש בשפות לטיניות. ד"ר מיכאל אבינור טוען שאילו היה כתיב לטיני בשפה העברית היה ניתן להשתמש בה במדע, אם לא כדי לכתוב מאמרים, לפחות כדי לקבוע מושגים. בצורה זו יימנעו מצבים שבהם תגלית בישראל מקבלת שם לועזי. יש לציין שרבים חולקים על אבינור, ומביאים כדוגמאות סותרות, גם מושגים מדעים, שמקורם דווקא כן בעברית, לדוגמה מכתש. כמו כן ישנו אפילו שימוש בכתיב העברי (גם אם שימוש מועט), כך לדוגמה האותיות א' , ב' ו-ג' משמשות לציון עוצמות של אינסוף במתמטיקה.

המטרה היא לכתוב את השפה העברית באלפבית טהור, בשיטת כתב פונמית, עד כמה שאפשר, של השפה העברית - עם אותיות ייעודיות לתנועות במעמד שווה לאותיות העיצוריות.

הצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחיית הלשון העברית עלו הצעות לרפורמה במערכת הכתב, ולגיבוש מערכת כתב לטינית לכתיבת השפה העברית, בדומה לרפורמה שנערכה בטורקיה בשנת 1928 על ידי מוסטפא כמאל בה הוחלף האלפבית הערבי באלפבית הלטיני, עם התאמות נדרשות, לכתיבת השפה הטורקית. איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון, ניסה זאת על ידי הוצאת עיתון בעברית בכתב לטיני, וזאב ז'בוטינסקי אף הוא תמך בליטון הכתב העברי.

בשנות ה-50 פיתח ד"ר מיכאל אבינור שיטת כתב לשפה העברית, הקרויה הכתב הכרמלי, הנותנת מענה לסוגיות לעיל.

נסיונות אלו לא נחלו הצלחה ולא נקלטו בקרב הציבור.

שימושים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • להתגבר על הקשיים הכרוכים בכתב העברי ובשיטת הכתיבה העברית המכבידים על עיבודים בלשניים של השפה.
  • כתיבת מילות שירה עבריות המלוות תווי נגינה, אשר נכתבים משמאל לימין.

תקנים לליטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיים תקן אחד המשמש למעשה לליטון של עברית, ולכן השימוש הנפוץ ביותר הוא בתעתיק לאות לטינית לפי המקובל באנגלית. מאחר שמבנה המילה האנגלית שונה מאוד ממבנה המילה העברית, תעתיק כזה יוצר אי בהירות וערבוב מילים עבריות שונות באותו תעתיק.

תקנים רבים ושונים קיימים היום, אך אף אחד מהם אינו נפוץ ביותר, והציבור בדרך כלל אינו מכיר את חוקיהם:

תקן ISO-259-3[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום העיצורים עבריים לפי תקן זה:

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ʾ b g d h w z y k l m n s ʿ p c q r š t

טבלת השוואות לליטון של העברית בתקנים שונים:

סימן תעתיק
ישראלית Unicode Font-
friendly
ISO-
friendly
א - (1) ʾ '
ב b, v b, ḇ b, bh b, bh
ג g g, ḡ g, gh g, gh
ד d d, ḏ d, dh d, dh
ה h (2) h, Ḏ  ?  ?
ו v  ? w w
ז z  ? z z
ח kh (or ch/h) (4) ḥ, (3) ħ, (3) x h`, (3) x
ט t ţ t`
י y (5)  ? y y
ך כ k, kh (or ch) k, ḵ k, kh k, kh
ל l  ? l l
ם מ m  ? m m
ן נ n  ? n n
ס s  ? s s
ע - (6) ʿ

, (3) ġ

‘, (3) ġ `, (3) 3
ף פ p, f p, p̄ p, ph p, ph
ץ צ ts (or tz/z) ş s`
ק k (or q)  ? k k
ר r  ? r r
ש sh, s š, ś š, ś sh, lh
ת t t, ṯ t, th t, th

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]