לייקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול רומני המנציח את לייקה וספוטניק 2

לייקה (רוסית: Ла́йка, מתה ב-3 בנובמבר 1957), הייתה כלבת החלל הרוסית הראשונה והיצור החי הראשון שנכנס למסלול לוויני כנוסעת של החללית ספוטניק 2 הסובייטית. היא נמצאה כמשוטטת תועה ברחובות מוסקבה ושקלה בקירוב 6 ק"ג. יש המסווגים אותה כחיה הראשונה שנכנסה לחלל, למרות שאחרים מצביעים על משימות קודמות שבהן שוגרו בעלי חיים בטיסות תת-מסלוליות.

פירוש השם "לאייקה" ברוסית הוא "נבחנית". שמה המקורי היה קוּדריאבקה ("מתולתלת") והיא זכתה גם לכינויים ז'וּצ'קה (ג'וק קטן) ולימונצ'יק (לימון קטן), בעוד שהעיתונות האמריקנית כינתה אותה מוּטניק על משקל "ספוטניק".

הרקע למסע: ספוטניק 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצלחת ספוטניק 1, רצה ניקיטה חרושצ'וב שחללית נוספת תשוגר ב-7 בנובמבר 1957, יום השנה ה-40 למהפכה הבולשביקית. לוויין משוכלל יותר היה בבנייה, אך היה אמור להיות מוכן רק בדצמבר. לוויין זה בעתיד יקרא ספוטניק 3.

על מנת להשיג את היעד - לשגר חללית בנובמבר - נבנה דגם חדש אך פחות מתקדם. על פי מקורות רוסיים ההחלטה הרשמית על שיגור החללית ספוטניק 2 נעשתה ב-10 באוקטובר או ב-12 באוקטובר, והשאירה לצוות רק 4 שבועות לתכנן ולבנות את החללית. לכן, העבודה על ספוטניק 2 הייתה חפוזה במידה מה, ורוב הרכיבים של החללית נבנו מרישומי טיוטה.

בצד המשימה העיקרית של שליחת יצור חי לחלל, ספוטניק 2 כללה מכשור למדידת קרינה סולרית וקרניים קוסמיות. בעת הכניסה למסלול נתגלו בעיות בחללית שמנעו ממערכת הבקרה התרמית לפעול וחלק מהבידוד התרמי נקרע. כתוצאה מכך, הטמפרטורות בתא טיפסו עד ל-40°C.

המסע של לייקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המועצות וארצות הברית שלחו בעלי חיים לפני כן רק לטיסות תת-מסלוליות. שלושה כלבים אומנו עבור משימת ספוטניק 2: אלבינה, מוּשקה ולייקה. לייקה נבחרה ואומנה על ידי המדען הרוסי אולג גזנקו. אלבינה טסה פעמיים על טיל ניסוי לגובה רב ומושקה שימש לבחינת מכשור התמיכה בחיים. כדי לסגל את הכלבות לתא הקטן של ספוטניק 2, הן הוחזקו בהדרגה בכלובים קטנים לתקופות של עד 20 ימים, אומנו בצנטריפוגות שמדמות כוחות G של שיגור טיל והונחו במכשירי הדמיה שמדמים רעשים של חללית. הן אומנו לאכול מזון מיוחד דמוי קריש שיהיה האוכל שלהן בחלל.

על פי מסמך של נאס"א, לייקה שוכנה בלוויין ב-31 באוקטובר 1957, שלושה ימים לפני תחילת המשימה [1]. הטמפרטורות בקוסמודרום בייקונור היו קרות מאוד בעונה זו של השנה, ולכן צינור שחובר למיזוג אוויר שימש לשמירת החום בתא שלה. שני עוזרים הוקצו להשגחה קבועה על לייקה לפני השיגור. בדיוק לפני הטיסה ב-3 בנובמבר 1957 מהקוסמודרום, שופשפה פרוותה של לייקה בתמיסת אלכוהול חלשה, ואז בזהירות הולבשה בקפידה ברתמה מיוחדת. יוד הושם על אזורים בהם יונחו חיישנים להשגחה על תפקודי הגוף שלה.

תא הלחץ בספוטניק 2 איפשר ללייקה מספיק מקום בשביל לעמוד או לשכב והיה מרופד. מערכת מחזור אוויר סיפקה חמצן; מים ואוכל ניתנו במצב מוקרש. לייקה הוכנה עם רתמה, שקית לאיסוף פסולת, ואלקטרודות כדי לפקח על סימני חיים. הטלמטריה המוקדמת הצביעה שלייקה מתוחה, אך אוכלת את המזון.

החיישנים הראו שבעת השיגור הדופק שלה עלה לפי שלושה מהדופק שלה במצב מנוחה. לאחר שהגיעה לחוסר משקל הדופק שלה ירד, אך לקח לו פי שלושה יותר זמן מאשר במהלך הבדיקות המוקדמות, סימן ללחץ. לאחר חמש עד שבע שעות בקירוב לטיסה לא נתקבלו עוד סימני חיים מהחללית.

ספוטניק 2 נהרסה לבסוף בכניסה מחדש לאטמוספירה ב-14 באפריל 1958 אחרי 2,570 הקפות במסלול.

נסיבות מותה של לייקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עדותו של ד"ר דימיטרי מאלאשנקוב, אחד המדענים מצוות משימת ספוטניק 2, שניתנה באוקטובר 2002, לייקה מתה תוך חמש עד שבע שעות לאחר שיגורה לחלל, מעקה ומהתחממות יתר.

סיבת מותה לא פורסמה במשך שנים רבות, והפקידים הרשמיים הצהירו שהיא הומתה המתת חסד במזון מורעל או כשאספקת החמצן נגמרה, רוב האנשים בטוחים בכך. פקידים רוסיים רשמיים הביעו צער על כך שנתנו ללייקה למות; עד היום היא הנוסע החי היחיד ששוגר לחלל ללא כל סיכוי לשוב בחיים.

למרות שלייקה לא שרדה את המסע, הניסוי הוכיח שנוסע חי מסוגל לשרוד שיגור למסלול ולעמוד בחוסר משקל. הנתונים שנתקבלו מטיסתה של לייקה סללו את הדרך לטיסות חלל של בני אדם וסיפקו למדענים נתונים ראשונים על התנהגות אורגניזם חי בסביבת החלל.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמן המוזיקה האלקטרונית הדני טרנטמולר הציג בקליפ שלו "Moan" את הגרסה שלו למסע של לייקה. בנחלת בנימין יש פאב על שמה של הכלבה וחלון הראווה שלו הוא מחווה לאותו שיגור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]