לינה שטרן

לינה סולומונובה שטרן (ברוסית: Лина Соломоновна Штерн;‏ 26 באוגוסט 1878 – 7 במרץ 1968) הייתה ביוכימאית, פיזיולוגית והומניסטית סובייטית ידועה אשר גילוייה הרפואיים הצילו אלפים בחזית במלחמת העולם השנייה. היא ידועה במחקרה על מחסום דם-מוח, שאותו תיארה כ"מחסום ההמטו-צפאלי" (hemato-encephalic barrier) בשנת 1921.

לינה נולדה בלייפאיה שבאימפריה הרוסית (כיום לטביה) בשנת 1878 למשפחה יהודית, והתחנכה בז'נבה שבשווייץ, שם פיתחה קריירה אקדמית מרשימה בתחומי הביוכימיה ומדעי העצב. בשנת 1918 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה דרגת פרופסור באוניברסיטת ז'נבה.

בשנת 1925 היגרה לינה לברית המועצות מתוך מניעים אידאולוגיים. בין השנים 1925–1948 הייתה פרופסורית במוסד הרפואי מספר 2 ובין השנים 1929–1948 שימשה כראש המוסד לפיזיולוגיה באקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1939 הייתה לאישה הראשונה שהתמנתה כחברה מלאה באקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1943 זכתה בפרס סטלין.

שטרן הייתה חברה בוועד הנשים האנטי-פשיסטי וכן בוועד היהודי האנטי-פשיסטי. מבין 15 האנשים שנעצרו כאשר הוועד היהודי האנטי-פשיסטי נרדף בינואר 1949 (הרוגי המלכות בברית המועצות) הייתה שטרן היחידה שנותרה בחיים. לאחר חמש שנים של גלות בטראז שבקזחסטן ולאחר מותו של סטלין, היא הורשתה לחזור למוסקבה בשנת 1953.

שטרן נפטרה בשנת 1968.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.