לינה שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לינה סולומונובה שטרן
Лина Соломоновына Штерн
לידה 25 באוגוסט 1878
לייפאיה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במרץ 1968 (בגיל 89)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי
מקום מגורים

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות

מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • עיטור הכוכב האדום
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לינה סולומונובנה שטרןרוסית: Ли́на Соломо́новна Штерн;‏ 26 באוגוסט 18787 במרץ 1968) הייתה ביוכימאית, נוירופיזיולוגית והומניסטית סובייטית-יהודייה ידועה אשר גילוייה הרפואיים הצילו אלפים בחזית מלחמת העולם השנייה. הייתה היחידה מבין חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בברית המועצות ששרדה את מסע הרדיפות של סטלין אחרי ראשי הארגון.

שטרן נולדה בלייפאיה שבאימפריה הרוסית (כיום בלטביה) בשנת 1878 למשפחה יהודית, והתחנכה בז'נבה שבשווייץ, שם פיתחה קריירה אקדמית מרשימה בתחומי הביוכימיה ומדעי העצב. בתקופה זו החלה את מחקריה על הנשימה התאית (1910) ועל מחסום דם-מוח (1921). בשנת 1918 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה דרגת פרופסור באוניברסיטת ז'נבה.

בשנת 1925 היגרה לברית המועצות מתוך מניעים אידאולוגיים. בין השנים 1925–1948 הייתה פרופסורית באוניברסיטה הרוסית הלאומית לרפואה ע"ש פירוגוב. בשנת 1929 הקימה את המכון לפיזיולוגיה באקדמיה הרוסית למדעים, ועמדה בראשו עד שנת 1948, עת נסגר. בשנים אלו המשיכה לחקור את מחסום דם-מוח וערכה מחקרים גם בתחומי אריכות הימים והשינה. תוצאות חלק ממחקריה זכו ליישום רפואי ונטען כי הצילו חיי אלפים בעת מלחמת העולם השנייה.[1] בשנת 1939 הייתה לאישה הראשונה שהתמנתה כחברה מלאה באקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1943 זכתה בפרס סטלין.

שטרן הייתה חברה בוועד הנשים האנטי-פשיסטי וכן בוועד היהודי האנטי-פשיסטי. מבין 15 האנשים שנעצרו כאשר הוועד נרדף בינואר 1949, הייתה שטרן היחידה שנותרה בחיים. חברי הוועד האחרים שנעצרו הוצאו להורג ביריה, וידועים כהרוגי המלכות בברית המועצות. כשאר חבריה נידונה בתחילה למוות, אולם אחר כך הומר גזר דינה לשלוש וחצי שנות מאסר וחמש שנות גלות. שטרן, שהייתה אז בת 73, נשלחה לגלות בג'מבול (כיום טראז) שבקזחסטן, ולאחר מותו של סטלין בשנת 1953 הורשתה לחזור למוסקבה. עם זאת, שמה טוהר רשמית רק בפברואר 1958, וחברותה באקדמיה הרוסית למדעים הוחזרה לה רטרואקטיבית משנת 1953. מ-1954 ועד מותה כיהנה כראש המחלקה לפיזיולוגיה במכון לביופיזיקה של האקדמיה הרוסית למדעים.

שטרן נפטרה בשנת 1968.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לינה שטרן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]