לינקולן (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לינקולן
Lincoln 2012 Teaser Poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Lincoln
מבוסס על: "צוות של יריבים" מאת דוריס קירנס גודווין
בימוי: סטיבן ספילברג
הפקה:

סטיבן ספילברג

קתלין קנדי
תסריט: טוני קושנר
עריכה: מייקל קאהן
שחקנים ראשיים: ראו פרק
מוזיקה: ג'ון ויליאמס
צילום: יאנוש קמינסקי
חברת הפצה:

בארצות הברית: דרימוורקס

בינלאומי: פוקס המאה ה-20
מדינה: Flag of the United States.svg ארצות הברית
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 9 בנובמבר 2012
Flag of Israel.svg 24 בינואר 2013
משך הקרנה: 150 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 65 מיליון דולר
הכנסות: 275,293,450 דולר‏[1]
דף הסרט ב-IMDb

לינקולן (במקור: Lincoln) הוא סרט דרמה-ביוגרפי אמריקני בבימויו של סטיבן ספילברג, ובכיכובם של דניאל דיי לואיס כאברהם לינקולן וסאלי פילד כמרי טוד לינקולן. הסרט מבוסס על ספרה רב המכר של דוריס קירנס גודווין "צוות של יריבים", ומתאר את המאבקים הפוליטיים שמנהל לינקולן יחד עם צוות יועציו, לאישרור התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, אשר מבטל את העבדות בארצות הברית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתמקדת בחודשיים האחרונים בחייו הפוליטיים של הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, אשר במהלכם פעל להביא לסיום מלחמת האזרחים ולביטול העבדות בארצות הברית. לינקולן משער שמלחמת האזרחים קרובה לסיומה, וחושש כי הכרזתו בעבר, בדבר שיחרור כל העבדים אשר עברו למדינות הצפון, חסרת בסיס משפטי מוצק. לכן, לינקולן צופה שבתום המלחמה, העבדים ששוחררו ישועבדו בשנית. כדי למנוע מצב זה, לינקולן משוכנע שיש להעביר את התיקון ה-13 לחוקה, אשר אוסר על קיומה של העבדות, לפני תום המלחמה. הסרט מציג את התלבטותו של לינקולן, להמשיך את המלחמה עד שהתיקון יעבור, ובכך לחשוף עוד אמריקאים למוות מיותר מידי בני ארצם, או, להסכים לקיים פגישת הפסקת אש עם מדינות הדרום, ובכך ככל הנראה להכשיל את סיכויו של התיקון ה-13 לעבור. שכן, רבים מהנציגים שהצביעו בעד התיקון ה-13, עשו זאת רק כדי לסיים את המלחמה - מרגע שאין מלחמה, אין סיבה לתמוך בחוק. התקופה שמתוארת בסרט היא שלהי תקופת מלחמת האזרחים האמריקאית. לינקולן נבחר לפני זמן קצר לכהונתו השנייה, והפופולריות שלו בשיא גובהה.
הסרט נפתח עם חלום שלינקולן חולם, ובו הוא נראה עומד על ספינה ומביט אל עבר אופק בהיר. לינקולן מספר על חלומו לאשתו, אשר כועסת עליו כי לדעתה החלום מבטא את רצונו לנסות להעביר בבית הנבחרים את ההחלטה לאשרר את התיקון ה-13, זאת לאחר שנכשל בניסיון זהה שנעשה 10 חודשים קודם לכן.
לינקולן נפגש עם מזכיר המדינה, ויליאם סיוארד, ולאחר דין ודברים, משכנע אותו לפעול כדי להעביר את התיקון ה-13. הדרך להעברת החוק רצופת מכשולים רבים ציבוריים ואישיים עבור לינקולן, והסרט מתאר כיצד הוא פועל כדי להתגבר עליהם.
הרוב בבית הנבחרים
עדיין שייך למפלגה הדמוקרטית. הבחירות ייכנסו לתוקפן רק בעוד חודשיים, ועד אז, הרוב הזעום שייך למפלגה הדמוקרטית. כדי להתגבר על מכשול זה, מציע לינקולן להעניק "כיבודים" לחברי בית הנבחרים אשר יהיו מוכנים לתמוך בתיקון ה-13. לינקולן מסביר זאת כך - הדמוקרטים בלאו הכי הפסידו בבחירות, ובעוד חודשיים יהיו מחוסרי עבודה. אז דווקא עכשיו ניתן להציע להם להצביע לפי צו מצפונם, ולא לפי הקו המפלגתי הנוקשה.
פרנסיס פרסטון בלייר
אחד הצירים החשובים במפלגה הרפובליקנית ומנהיג הסיעה השמרנית. מוכן לתת את תמיכתו ללינקולן ולתיקון ה-13, רק כל עוד לינקולן יתחייב על תחילת הליך של משא ומתן עם כוחות הדרום. נימוקו של בלייר לכך הוא כזה - אני רוצה להביא לסיום המלחמה, אם העברת התיקון תעשה זאת, אני מוכן לכך, אבל אם משא ומתן יביא לכך, אז אני לא אתמוך בתיקון החוקה לחינם.
מצבו המשפחתי
אשתו המעורערת של הנשיא, מכבידה עליו, ואחוזת חרדה לגבי גורלם של ילדיה. בסרט נרמז שסיבה אפשרית לכך היא מות בנם הצעיר, זמן קצר לפני אירועי הסרט. לינקולן מתקשה להתמודד איתה, ועם מאמצי התיקון ה-13 במקביל. כמו כן, בנו הבכור, מגיע במפתיע מלימודיו ודורש להתגייס לצבא, דבר שמוסיף לחרדה ולקושי בבית המשפחה.

לינקולן מנווט דרך קשיים אלו, באמצעות עיקשות ואמונה כי הדבר הנכון אכן ייעשה. בסוף הסרט, נשאר לינקולן במעונו, בזמן שבסנאט נערך הדיון על קבלת התיקון ה-13 לחוקה. תחילה מתקיים דין ודברים לגבי משא ומתן עם נציגי מורדים. נטען על ידי האופוזיציה של לינקולן שנציגים אשר מעוניינים לדון בתנאי כניעה וסיום המלחמה, מעוכבים במתכוון על ידי לינקולן - כדי להטות את נציגי הקונגרס להצביע בעד התיקון. תגובת הנשיא, אשר מועברת דרך שליח, היא תשובה מתחכמת שמבהירה כי לא נעשו שום מגעים נכון לעכשיו עם נציגים מהדרום. לאחר רגעים מתוחים, שנבעו מהצהרתו של מנהיג סיעת השמרנים בלייר, שלא יהיה מוכן לתמוך בתיקון עד שלא יקבל הבהרה מהנשיא שאכן אין נציגים בשטח המדינה, מתחילה ההצבעה. במהלכה, מסתבר כי חלק מנציגי הדמוקרטים משנים את הצבעתם לטובת העברת החוק. כך החוק עובר, במקביל לתחילת השיחות עם נציגי הדרום על כניעתם הסופית.

בסצנת הסיום, מכונס לינקולן עם חברי הקבינט המדיני, במעונו. הם דנים בנושאים שונים כאשר שליח קורא ללינקולן להזדרז להתלוות לאשתו להצגה. לינקולן מציין עם הולכו, כי הוא היה מעדיף להישאר בחדר עם היועצים שלו ולהמשיך לעבוד.


צוות השחקנים הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו ובני ביתו של לינקולן
שם השחקן/ית שם הדמות תפקיד בסרט
דניאל דיי לואיס אברהם לינקולן נשיאה ה-16 של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית. שואף לבטל את העבדות, באמצעות העברת התיקון ה-13 לחוקה האמריקאית.
סאלי פילד מרי טוד לינקולן אשתו של אברהם לינקולן. מעורערת בנפשה, וחרדה לגורל בניה, לאחר שאיבדה את בנה הקטן שנים ספורות לפני ההתרחשויות שמתוארות בסרט.
ג'וזף גורדון לוויט רוברט טוד לינקולן בנם הבכור של אברהם ומרי לינקולן, סטודנט למשפטים, אשר עוזב את לימודיו כדי להצטרף ללחימה במלחמת האזרחים האמריקאית.
גלוריה ראובן אליזבת קקליי אשת סודה של הגברת הראשונה, ותופרת שמלות במקצועה. בעברה הייתה שפחה.
חברי הקבינט המדיני
דייוויד סטראתיירן ויליאם סיוורד מזכיר המדינה של ארצות הברית, ושותפו לדרך של אברהם לינקולן.
ברוס מק'גיל אדווין סטנטון מזכיר המלחמה של ארצות הברית.
ג'יימס ספיידר ויליאם נ. בילבו לוביסט רפובליקני אשר נשכר על ידי מזכיר המדינה, להטות קולות של נציגים דמוקרטים בבית הנבחרים בהצבעה בעד התיקון ה-13 לחוקה.
ג'וזף קרוס ג'ון היי המזכיר הצבאי, מזכירו הצבאי של אברהם לינקולן.
המפלגה הרפובליקנית
טומי לי ג'ונס תדיאוס סטיבנס נציג בולט של המפלגה הרפובליקנית ומנהיג מטעמה בבית הנבחרים של ארצות הברית. לוחם זכויות אדם נלהב, ידוע בשל דעותיו הליברליות ותמיכתו במתן זכויות שוות לשחורים.
האל הולברוק פרנסיס פרסטון בלייר חבר בולט במפלגה הרפובליקנית, ומוביל הסיעה המתונה. מנסה באמצעות קשרים אישיים עם אנשי הדרום, ליזום שיחות הפסקת אש בין שני הצדדים.
ג'ארד האריס יוליסס סימפסון גרנט מפקד כוחות צבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית. אחראי לניצחון על כוחות הדרום. מאוחר יותר בקריירה, יהפך לנשיא ה-18 של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית.
ש. אפאתה מרקרסון לידיה סמית עוזרת הבית של תאדיאוש סטיבנס.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1999, בעת שהשתתפה בפרויקט של סטיבן ספילברג, הסופרת דוריס קירנס גודווין ציינה לראשונה בפני ספילברג שבכוונתה לכתוב ספר ביוגרפי אודות אברהם לינקולן. בתגובה ספילברג מיד ציין בפניה שהוא מעוניין בזכויות להפקת העיבוד הקולנועי לספר. העסקה הושלמה מול אולפני דרימוורקס בשנת 2001, ולקראת סוף השנה התסריטאי ג'ון לוגן חתם על עסקה שבמסגרתה הוא יכתוב את התסריט לסרט. הטיוטה של התסריט שכתב לוגן התמקדה בידידותו של לינקולן עם פרדריק דאגלס. בהמשך המחזאי פול ווב נשכר לשכתב את התסריט. הטיוטה של ווב כיסתה את מלוא כהונתו של לינקולן כנשיא. על אף שהצילומים לסרט היו אמורים להתחיל בינואר 2006, ספילברג החליט לעכב לבסוף את הצילומים בשל חוסר שביעות רצון מהתסריט.

בעקבות כך התסריטאי טוני קושנר החליף את ווב. הטיוטה הראשונית של קושנר הייתה בת 500 עמודים והתמקדה בארבעה החודשים האחרונים בחייו של לינקולן. עד פברואר 2009 הטיוטה של קושנר שוכתבה על מנת שתתמקד בשני החודשים האחרונים בחייו של לינקולן, בתקופה בה הוא התמקד באימוץ התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית.[2]

במאי 2008 ציין ספילברג לראשונה כי בכוונתו להתחיל לצלם את הסרט בתחילת 2009, על מנת שהסרט יופץ בנובמבר 2009.

השחקן ליאם ניסן, אשר עבד בעבר עם ספילברג בסרט רשימת שינדלר, לוהק במקור לגלם את דמותו של לינקולן בינואר 2005. אף על פי כן, ביולי 2010, ניסן החליט לסגת מהפרויקט, משום שלדעתו הפך זקן מדי לתפקיד. בנובמבר 2010, הוכרז כי דניאל דיי לואיס יחליף את ניסן בתפקיד.

שבחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת פרסים ומועמדויות
פרס תאריך הטקס קטגוריה מועמדים ומקבלי הפרס תוצאה
פרסי AFI 11 בינואר 2013 סרט השנה זכייה
טקס פרסי האוסקר ה-85 24 בפברואר 2013 הסרט הטוב ביותר סטיבן ספילברג, קתלין קנדי מועמדות
בימוי סטיבן ספילברג מועמדות
שחקן ראשי דניאל דיי לואיס זכייה
שחקן המשנה טומי לי ג'ונס מועמדות
שחקנית המשנה סאלי פילד מועמדות
תסריט מעובד טוני קושנר מועמדות
פסקול מקורי ג'ון ויליאמס מועמדות
עריכת סאונד אנדי נלסון, גארי ריידסטורם ורונלד ג'ודקינס מועמדות
ניהול אומנותי ריק קרטר וג'ים אריקסון זכייה
צילום יאנוש קמינסקי מועמדות
עיצוב תלבושות יוהנה ג'ונסטון מועמדות
עריכה מייקל קאהן מועמדות
פרס האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה 10 בפברואר 2013 סרט השנה סטיבן ספילברג מועמדות
שחקן ראשי דניאל דיי לואיס זכייה
שחקן המשנה טומי לי ג'ונס מועמדות
שחקנית המשנה סאלי פילד מועמדות
תסריט מעובד טוני קושנר מועמדות
צילום יאנוש קמינסקי מועמדות
מוזיקה מקורי ג'ון ויליאמס מועמדות
ניהול אומנותי ריק קרטר וג'ים אריקסון מועמדות
עיצוב תלבושות יוהנה ג'ונסטון מועמדות
איפור ועיצוב שיער ליאו קורי, מיה קובר מועמדות
טקס פרסי גלובוס הזהב 13 בינואר 2013 הסרט הדרמתי מועמדות
שחקן בסרט דרמתי דניאל דיי לואיס זכייה
שחקן המשנה בסרט קולנוע טומי לי ג'ונס מועמדות
שחקנית המשנה בסרט קולנוע סאלי פילד מועמדות
במאי סרט קולנוע סטיבן ספילברג מועמדות
תסריט טוני קושנר מועמדות
פסקול מקורי ג'ון ויליאמס מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנסות הסרט לינקולן, באתר Box Office Mojo, כניסה אחרונה 05/02/14
  2. ^ ג'פרי וולס, "לינקולן" של ספילברג בדצמבר?, מתוך אתר Hollywood Eleswhere