פרנץ ליסט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פרנץ ליסט | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 22 באוקטובר 1811 דובוריאן שבהונגריה |
| תאריך פטירה | 31 ביולי 1886 ביירוית בבוואריה שבגרמניה |
פרנץ ליסט (בגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc) (22 באוקטובר 1811 – 31 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.
ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן וקומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובהיותו בן 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בשנות חייו האחרונות היה מושפע מן הדת הקתולית, ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדתיות ששרתה עליו.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנות הנדודים
ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Etudes d'Execution Transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.
[עריכה] יצירתו המוזיקלית
ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. עד היום נותרו יצירות מסובכות פרי עטו שרק הוא לבדו הצליח לנגן. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.
[עריכה] ברליוז אל מול שופן
בכול חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם הצד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. נראה שליסט הבין שהצד החזק שלו ככל הנראה הוא הפן הגרנדיוזי והמורחב. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט וחבורתו (שצרפה ביינתיים גם את ואגנר). שומאן אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי". שופן רואה את ליסט כ"מלחין מכורכם המהלך על כביים". וברהמס הקיצוני ביותר נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בסי מינור. נראה שאכן המוזיקה של ליסט מדהימה ויכולה להקסים את כל שומעייה. אולם הערך המוזיקלי שלה נמוך, הוא "תוקע פורטיססימו ופיאניסיסימו בשופרות של יריחו" כמו שאמר שופן. נראה שליסט היה מקדם הטכניקה הוירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר" (שופן).
[עריכה] יצירות מפורסמות
- קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
- קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
- סונטה לפסנתר בסי מינור
- סימפוניית "פאוסט"
- סימפוניית "דנטה"
- 13 פואמות סימפוניות
- פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
- מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
- 12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Etudes d'exécution transcendante)
- שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
- הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
- 19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
- עיבוד לפסנתר ל- 9 הסימפוניות של בטהובן
- עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
- עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
- 3 נוקטורנים (Liebesträume) לפסנתר
- 4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
- 4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
- "עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
- Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונליות), לפסנתר
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנץ ליסט |
