ליסימכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל ראש של ליסימכוס

ליסימכוס (ביוונית: Λυσίμαχος). חי בין השנים 361 (או 355‏[1]) ו-281 לפני הספירה. היה שומר ראש (ביוונית: σωματοφύλαξ, באנגלית: Somatophylax) של אלכסנדר מוקדון ולאחר מותו קיבל את השליטה על תראקיה והיה לאחד מההדיאדוכים. בשנת 305/6 לפני הספירה המליך עצמו כמלך על תראקיה ומוקדון.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסימכוס היה בנו השני של אגתוקלס מפֵּלָּה שבמוקדון, בן למעמד האצולה הגבוהה המקדונית.‏[2] אגאתוקלס היה יועץ מוערך של פיליפוס השני וישב במועצותיו של המלך. ליסימכוס ואחיו נמנו על בני המעמד הגבוה וזכו לחינוך בפלָה (Pella)‏[3].

ככל הנראה, ליסימכוס מונה לתפקיד שומר ראש (Somatophylax) עוד בימי שלטונו של המלך פיליפוס השני. ליסימכוס שימש כשומר ראש ויועץ לאלכסנדר לכל אורך מסע הכיבושים הארוך של אלכסנדר.

אריאנוס מציין כי ליסימכוס עלה על כלי שיט בדרך לקרב הידספס נגד פורוס באזור פונג'אב בצפון הודו‏[4] אך לא מוסיף תיאור של הקרב. עוד מציין אריאנוס כי ליסימכוס נפצע בקרב ליד סנגלה‏[5] וכי ליסימכוס זכה לאות כבוד בשושן (Sousa) אך אריאנוס לא מציין את הסיבה לקבלת אות הכבוד.

הסיבה שיש מעט מאוד מידע על ליסימכוס במהלך מסע הכיבושים של אלכסנדר ככל הנראה טמונה בכך שליסימכוס הגיע לדרגתו לפני מותו של פיליפוס השני ושהוא השיג את כוחו רק לאחר מותו של אלכסנדר וכתוצאה מכך‏[6].

לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפני הספירה מונה ליסימכוס לסטרטגוס של תראקיה אך לא למלך.

ליסימכוס והאריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו סיפור על כך שליסימכוס נכלא על ידי אלכסנדר בכלוב עם אריה וכאשר נמצא ליסימכוס חי והאריה מת, עלתה קרנו בפני אלכסנדר שלמד להעריך את תעוזתו ואומץ ליבו של ליסימכוס.

ההיטוריון יוסטינוס כותב כי ליסימכוס הושם בכלוב עם האריה היות שהעלה את זעמו של אלכסנדר בכך שסיים את סבלו של קליסתנס (Callisthenes) שהואשם בבגידה ובקנוניה נגד אלכסנדר והרג אותו בעוד אלכסנדר רצה להמשיך ולענות אותו‏[7].

סיפור אחר מתאר כיצד אריה מנסה להסתער על אלכסנדר אך ליסימכוס נעמד ביניהם וכאשר הוא מתקדם אל עבר האריה על מנת להגן על אלכסנדר מתוקף תפקידו כשומר ראש, אלכסנדר עצר בעדו על מנת שהוא עצמו יהרוג את האריה ולא יעשה זאת אחר בשמו וגם על מנת להזכיר לליסמכוס היתקלות מוקדמת יותר שייתה לו עם אריה בסוריה ואשר בה הוא ספג צלקות קשות‏[8].

סביר להניח שהסיפורים על ליסימכוס והאריה מכוונים להציג את ליסימכוס כבעל מעמד קרוב מאוד לאלכסנדר עד לכדי רמה שהוא יכול להתריס בפניו או להציגו כאדם הנאמן לתפקידו כשומר ראש‏[9].

עד קרב איפסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 315 לפני הספירה הצטרף ליסימכוס אל קסנדרוס ולשאר הדיאדוכים בתביעות ודרישות כנגד אנטיגונוס מונופתלמוס שהיה בעל שאיפות לשמר את האימפריה של אלכסנדר כפי שהייתה לפני מותו ולא לחלק אותה לסטרפיות שונות כפי שרצו יתר הדיאדוכים. עם זאת, לא השתתף ליסימכוס באופן נמרץ בהתנגשויות בין השׂחקנים הראשיים, והסתפק רוב הזמן בהרחבת תחום שלטונו קמעא קמעא, הן מידי יריביו התראקיים, הן נגד ערי-מדינה יווניות עצמאיות.

בשנת 309 ליסימכוס ייסד את ליסימכיה (Lysimachia) במקום המחבר את חצי האי התראקי ליבשת, בו בזמן הוא גם בזז והרס את העיר קרדיה שהייתה בחצי האי גליפולי, מקום הולדתו של ההיסטוריון הירונימוס. על פי פאוסניאס, הירונימוס כותב כי ליסימכוס אף הרס את קברי המתים והשליך את עצמותיהם. עוד כותב פאוסניאס כי הירונימוס זה הוא בעל מוניטין של כותב עוין לכל המלכים פרט לאנטיגונוס‏[10]. ליסימכוס הפך אזור זה לבירת הממלכה שלו.

בשנת 305/6 לקח לעצמו ליסימכוס תואר מלך, בעקבות קסנדרוס, תלמי הראשון וסלאוקוס הראשון. בשנים 303-2, בשׂיא הצלחתו של דמטריוס פוליורקטס (בנו של אנטיגונוס), החליט ליסימכוס להצטרף למערכה במלוא מרצו, וחבר לקסנדרוס ולסלאוקוס. ההכרעה הגיעה בשנת 301 לפני הספירה, בקרב איפסוס. צבאותים של אנטיגונוס ובנו דמטריוס הובסו על ידי קסנדרוס, סלאוקוס וליסימכוס. אנטיגונוס נהרג בשׂדה הקרב ואילו דמטריוס נמלט.

מאיפסוס עד קורופדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוקדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עוד קסנדרוס ובניו שלטו במוקדון, ליסימכוס שמר עימם על קשרי ידידות אך כאשר השלטון נפל לידיו של דמטריוס בנו של אנטיגונוס, בצפותו מתקפה מצד דמטריוס החליט להיות הוא היוזם. ליסימכוס ידע שדמטריוס הגיע למוקדון לאחר שקיבל הזמנה מאלכסנדר בנו של קסנדרוס אך כאשר דמטריוס הגיע הוא הרג את אלכסנדר ולקח לידיו את השלטון כמלך מוקדון. עוד חשד ליסימכוס כי דמטריוס, כמו אביו אנטיגונוס לפניו, היה בעל שאיפות להתרחבות. מסיבות אלו ליסימכוס תקף בקרב ליד אמפיפוליס[11]. ליסימכוס נחל כישלון חרוץ אך לעזרתו בא פירוס מלך אפירוס ובעזרתו ליסימכוס הצליח לתפוס שוב את השטחים שהפסיד בתראקיה. פירוס עצמו לקח לידיו את השליטה על מוקדון.

כל עוד נחל דמטריוס הצלחה במלחמתו נגד סלאוקוס, היוה איום הן על ליסימכוס, הן על פירוס, והשנים שתפו פעולה נגדו. לאחר שנפל דמטריוס בשבי סלאוקוס וחדל לשׂחק תפקיד בזירה, יצאו ליסימכוס ופירוס למלחמה זה בזה, בתחרות על הכתר המקדוני.

בחזית התרקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 302 לפני הספירה, מספר שנים לאחר שהכריז על עצמו מלך (בשנת 305/6 לפני הספירה), ליסימכוס פתח במלחמה עם שכניו האודריסיאנים ולאחר מכן עם הגטים. במהלך הלחימה עם הגטים נשבה אגאתוקלס בנו של ליסימכוס אך הוא שוחרר. כשמונה שנים לאחר מכן, בשנת 294 לפני הספירה ליסימכוס שוב יצא למסע כיבושים והרחיק אף מעבר לדנובה אך לאחר אבדות קשות ומחסור בציוד ומזון כרת ליסימכוס ברית עם דרומיכטס מנהיג הגטים ואף השיא את ביתו לבנו של דרומיכטס והחזיר את השטחים שכבש מעבר לנהר הדנובה.

מפת החלוקה של האימפריה לאחר מות אלכסנדר

בשנת 292 לפני הספירה ליסימכוס ייסד את העיר אפסוס ויישב אותה עם אנשים שהעביר מהערים לבדוס וקלאופון אותן בזז.

בעיות שושלתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורשו המיועד של ליסימכוס מזה שנים רבות היה בכורו מאשתו הראשונה, אַגַתֿוֹקְלֶס. עם זאת, לאחר הניצחון באיסוס לקחו לו ליסימכוס לאשה גם את ארסינואי השנייה, בתו של תלמי. זו, שרצתה לדאוג לכך שממלכת ליסימכוס תעבור בירושה לבניה, ולא לאגתוקלס, העלילה עליו שהוא מורד במלכות. (הייתה שמועה לפיה התאהבה באגתוקלס, וכאשר סירב לה רצתה לנקום בו).

בין אם היה אמת בהאשמה ובין אם לאו, ליסימכוס האמין לה והוציא את בנו להורג. רעייתו של אגתוקלס, ליסנדרה, ברחה ומצאה מקלט עם ילדיה ואחיה אצל סלאוקוס. אלכסנדר, בנו של ליסימכוס מאישה אודריסיאנית ברח עימם אל סלאוקוס, כל אלו פנו אל סלאוקוס וביקשו ממנו לתקוף את ליסימכוס.

בו בזמן, פילטרוס, שהיה מופקד על האוצר של ליסימכוס, שמע על הירצחו של אגתוקלס ופחד מהמשך מעשיה של ארסינואה ושלח שליח אל סלאוקוס להצהיר את נאמנותו ולהפקיד בידיו את אוצרו של ליסימכוס. כאשר שמע על כך ליסימכוס הוא חצה לאסיה הקטנה ותקף את צבאו של סלאוקוס ומת במהלך הקרב.

פאוסניאס מציין כי לאחר הפצרות רבות של ליסנדרה, אלכסנדר בנו של ליסימכוס הביא את גופתו לקבורה וכי קברו נמצא בין קרדיה לפאקטיה‏[12].

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסימכוס נולד לאגתוקלס ושמה של אימו לא ידוע. ליסימכוס היה הבן השני מתוך 4 בנים עליהם ידוע, הבכור היה פיליפוס ואחרי ליסימכוס היו עוד שני אחים, אוטודיקוס ואלקימכוס אך לא בטוח שאלקימכוס אכן היה אחיו‏[13].

ליסימכוס נישא לניקאה המוקדונית ביתו של אנטיפטרוס בשנת 321 לפני הספירה. נולדו להם שלושה ילדים: אגאתוקלס, אאורידיקה וארסינואי הראשונה שהייתה אשתו הראשונה של תלמי השני.

בשנת 302 לפני הספירה ליסימכוס נשא את אמסטריס שהייתה נסיכה פרסית. הנישואין היו קצרים וליסימכוס סיים אותם בשנת 299 לפני הספירה. לאמסטריס היו שני ילדים מנישואין קודמים ויכול להיות שהרתה לליסימכוס וילדה לו בת אך אין סימוכין לכך.

בשנת 299 נישא ליסימכוס לארסינואי השנייה בתו של תלמי סוטר. ארסינואי נשארה עמו עד מותו. ארסינואי ילדה לליסימכוס שלושה בנים: תלמי הבן, ליסימכוס ופיליפוס.

לליסימכוס נולד גם בן בשם אלכסנדר לשפחה אודריסיאנית, לא ידוע באיזו שנה נולד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Helen S. Lund, LYSIMACHUS: A study in early Hellenistic kingship, Routledge, London, 1992.
  • Pat wheatley, Alexander & his successors : essays from the Antipodes, Regina Books, California, 2009.
  • Pausanias 1.9.5-10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליסימכוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך המאוחר לפי Heckel ב-Brill's New Pauly על ערך "Lysimachus", התאריך המוקדם לפי בוזוורת' ב-Oxford Classical Dictionary 4th ed. 2012, על ערך.
  2. ^ ייתכן שהגרסה כאילו היה אביו בן למעמד העבדים מקורה בהיסטוריון תאופומפוס (כך Heckel, Brill's New Pauly על ערך)
  3. ^ Heckel W., The marshals of Alexander's empire, London, 1992, p.268
  4. ^ Arrian 5.13.1
  5. ^ Arrian 5.24.5
  6. ^ Heckel W.,The marshals of Alexander's empire, London, 1992, p.274
  7. ^ Justin 15.3.3-9
  8. ^ Curtius 8.1.15
  9. ^ Helen S. Lund, LYSIMACHUS: A study in early Hellenistic kingship, Routledge, London, 1992, p.8
  10. ^ Austin M .M. The Hellenistic world from Alexander to the Roman conquest: a selection of ancient sources in translation, Cambridge University Press, Cambridge, 1981, p.83
  11. ^ Austin M .M. The Hellenistic world from Alexander to the Roman conquest: a selection of ancient sources in translation, Cambridge University Press, Cambridge, 1981, p.84
  12. ^ Austin M .M. The Hellenistic world from Alexander to the Roman conquest: a selection of ancient sources in translation, Cambridge University Press, Cambridge, 1981, p.84
  13. ^ Heckel W.,The marshals of Alexander's empire, London, 1992, p. 267