ליפובנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליפובנים בעת טקס דתי בכפר סלבה צֶ'רקֶזָה שברומניה. צילום: מיכאיל אבסטאפייב
דייג ליפובאני בדלתת הדנובה

ליפובנים הינו כינוי שניתן לבני קבוצה אתנית סלאבית ממוצא רוסי השוכנת בדרום מזרח רומניה.

מספר הליפובנים ברומניה הוא 29,774 ומקובל לצרף למספר זה גם את מספר הרוסים שהוא 8,914‏[1]. מרבית הליפובנים מתגוררים במחוז טולצ'ה, אך יש ליפובנים גם בקונסטנצה, יאשי, סוצ'אבה ובראילה.

בשנת 1654, הכנסייה הרוסית בהנהגת הפטריארך ניקון הנהיג שינויים בכנסייה הרוסית. מאוחר יותר, בתקופת פיוטר הגדול, נכפו השינויים בכוח והוטלו סנקציות על מי שלא קיבל אותם, כולל כפיית לבוש מיוחד. המאמינים, שלא היו מוכנים לשנות את אורחותיהם, נדדו למקומות שונים ובהם פולין, קנדה, אלסקה ויפן. חלק מהם הגיעו לאזור הדלתה של הדנובה בדוברוג'ה וחלק לבוקובינה.

הליפובנים שהגיעו לרומניה היו בעיקר דייגים מסביבות הדון והדנייפר, לכן התאים להם להתיישב במקומות בהם המשיכו במלאכת הדיג.

הליפובנים דבקים בריטואל הרוסי הישן, משתמשים בלוח היוליאני ומדברים ניב רוסי ישן שקלט לתוכו מילים אוקראיניות ומילים רומניות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליפובנים קרוים על שמו של מייסד הכת, אב המנזר ויגורצקאיה, שב-1742, בתקופת הדיכוי הסתגר עם חסידיו במנזר קטן ונידח, חסם את הבאר והתית את עצמו. שמו של אב המנזר היה פיליפ פוסטוביאט ומהשם פיליפ נקראו החסידים "פיליפובני", שם שהתקצר ל"ליפובני".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]