ליצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgליצ'י
Litchi chinensis Luc Viatour.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: סבונניים
סוג: ליצ'י
מין: ליצ'י
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Litchi chinensis
ענפי פרי ליצ'י

הליצ'י (שם מדעי: Litchi chinensis; בסינית: 荔枝) הוא עץ פרי טרופי, הגדל במקור בדרום סין. זהו עץ ירוק עד בגודל בינוני, המגיע לגובה של 15 - 20 מטר. ניצני עליו הם תחילה אדמדמים ולבסוף מתפתחים לעלים ירוקים באורך 15 - 25 ס"מ. פרחי הליצ'י הם קטנים בצבע לבן-ירקרק או לבן-צהבהב. הפרי, בקוטר של כ-3 ס"מ. הוא לבן, בשרני ומתוק, דומה במידה מסוימת לענב, בעל קליפה מחוספסת בגוון אדום, שאינה אכילה אך ניתנת להסרה בקלות. הליצ'י עתיר בוויטמין C, בזרחן ובוויטמינים מקבוצת B. אורך גלעין הליצ'י הוא 2 ס"מ וקוטרו 1 - 1.5 ס"מ. גלעין הליצ'י רעיל במידת-מה ולכן לא כדאי לאכול אותו. עונת הליצ'י, שבה הפרי בשל, היא בין יולי לאוקטובר, כ-100 ימים לאחר הפריחה. ליצ'י גדל למכביר בדרום סין, ארץ מוצאו, וכמו כן, בדרום מזרח אסיה והודו, בדרום יפן, ולאחרונה גם בפלורידה, בהוואי ובמזרח אוסטרליה.

האקלים הדרוש לגדילת הליצ'י הוא טרופי-חם, כפורי-חורף מועטים ולא מתחת למינוס 4 מעלות צלזיוס, קיץ חם, גשמים ולחות. מצע הגדילה הטוב ביותר הוא אדמה מעט חומצית ועשירה בחומר אורגאני.

ליצ'י במזרח הרחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצ'י נמכר טרי בשווקים סיניים ובקופסאות שימורים לאורך כל השנה. הקליפה האדומה של הליצ'י מקבלת צבע חום כהה בהקפאה, אך הטעם לא משתנה. ע"פ דיווחים, צריכת-יתר של ליצ'י גורמת לשפתיים יבשות ודימומים מהאף ולעתים גם לשלשולים בקרב אנשים מסוימים.

בסין מצויים מאות זני ליצ'י, ולעומת זאת בישראל, מגדלים רק ליצ'י מאוריציאני, שמוצאו מהאי מאוריציוס, וליצ'י פלורידאני, שמוצאו מפלורידה בדרום ארצות הברית. שני הזנים דומים מאד, ובהבדלים יכולים להבחין כמעט רק אנשי המקצוע. לאחרונה מייבאים שתלנים פרטיים זני ליצ'י נוספים, ובהם גם כאלה העולים בטיבם על שני זני הגידול הראשיים. אך עדיין לא שוחררו זנים נוספים לגידול מסחרי.

ליצ'י בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמוצא העץ הוא אולי מאזורים טרופיים, ניתן לגדלו גם בתנאי הארץ, שהם תנאים סוב-טרופיים. עצים ראשונים ניטעו בארץ כבר בשנות השלושים של המאה העשרים. חלקות התצפית הראשונות ניטעו בראשית שנות השישים, והחל מסוף שנות השבעים הוחל בארץ בנטיעה נרחבת למדי של ליצ'י, ומאז הוא מצוי בשפע בשווקים. רוב מטעי הליצ'י מצויים באזור החוף, אך גם בבקעת הירדן, בדרום רמת הגולן, בעמק הירדן ובאזורים חמים נוספים.

עופות התוכי הירוק, הדררה, שהתפשטו מאוד בארץ בשנים האחרונות, מסבים ליבול הליצ'י נזקים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]