לישמניה ויסצרלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Visceral leishmaniasis הינה הצורה החמורה ביותר של מחלת הleishmaniasis ונגרמת על ידי הפרזיט לישמניה (בלטינית: Leishmania) זהו אותו פרזיט הגורם לשושנת יריחו. לאחר מלריה, מחלה זאת הינה גורם התמותה הגדול ביותר מבין המחלות הפרזיטיות.[1] ללא טיפול במחלה היא תסתיים כמעט תמיד במות המארח.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הינו פרזיט ממשפחת השוטנים, בעל שוטן בודד. הווקטור הינו זבוב החול. לפרזיט יש יכול לחיות בתוך מאקרופאגים ובתוך נויטרופילים. באפריקה, אירופה ואסיה הזנים הגורמים ל Visceral leishmaniasis הם L. donovani ו L.infantum בדרום אמריקה המין הגורם למחלה הוא L.chagashi.

תמונה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה משתנה ויכולה להיות בין 3-18 חודשים. במידה והתגובה החיסונית היא חזקה ומאופיינת ביצור מוגבר של Th1 לא יווצרו סימפטומים, הפרזיט ימות ויופנה לחלוטין מהגוף. במקרה שהתגובה האימונית תאופיין ברמות גבוהות של Th2 הסיכוי להופעת סימפטומים גדול יותר. הסימפטומים יכללו חום גובה, כשהחולה מרגיש יחסית טוב, החום מאופיין בשונות גדולה יחסית. בהמשך בלוטות הלימפה, הכבד והטחול יוגדלו. כאשר הטחול עלול להגיע לממדים אדירים. ולעתים לסבול מנמק. הכבד יוגדל, תהיה סינתזה מופחתת של אלבומין, רמות גבוהות של גלובולינים ורמות נמוכות של ויטמין K. חוסר בוויטמין K יפגע במערכת הקרישה ויוביל לדימומים. בהמשך הפרזיט יחדור למח העצם, כתוצאה מכך אנמיה, טרומבוציטופניה ובשלבים מתקדמים לאוקופניה. צהבת תופיע בשלבים מתקדמים. רזון והעדר תאבון הנם סימפטומים נוספים.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

post kal-azar syndrome סיבוך הנפוץ בסודאן ובהודו. שנה או שנתיים לאחר שהחולה הבריא מהמחלה, בין אם בצורה ספונטנית ובין על ידי כימותרפיה. מופיעים על העור גבשושיות (nodules) ה nodules אינן כואבות ומפוזרות על הידיים, פנים והצוואר. הם משמשים כמקור נרחב לזיהום שכן המקרופאגים באזור מכילים כמות גדולה של הפרזיט. סיבוכים נוספים:

  • זיהום של המוקוזה הנאזלית
  • זיהום של מוקוזת המעי, עם תסנין של מקרופאגים נגועים.
  • מוות עלול להופיע בכל שלב, בדרך כלל על רקע של זיהום במערכת הנשימה או מערכת העיכול.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האבחנה ניתן לבצע באמצעות:

  • amastigose ניתן להוציא בביופסיה מהכבד, הטחול ומח העצם. בדרך כלל הדגימה תילקח ממח העצם. את הדגימה יש לצבוע בצביעת גימזה (giemsa stain)
  • promastigose ניתן לגדל בתרביות שונות
  • אימיונולוגיה: קיימים נוגדנים ספציפיים, כך שבמידה ולא ניתן לקחת ביופסיה ניתן לבצע ELISA, IFAT וכדומה

בבדיקה פיזיקלית יראו: חולשה, טחול וכבד מוגדלים ורמות גבוהות של גלובולינים.

אבחנה מבדלת: מלריה, trypanosomiasis, aleukaemic leukemia, aplastic anemia, TB

הטיפול יכול להיעשות באמצעות:

  • glucantime או lomidine
  • pentstam
  • amphotericine B

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנעות מהווקטור, לבישת בגדים ארוכים ושימוש בכילה בזמן השינה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Desjeux P. (2001). "The increase of risk factors for leishmaniasis worldwide". Transactions of the Royal Society of Tropical Medicine and Hygiene 95 (3): 239–43. doi:10.1016/S0035-9203(01)90223-8. PMID 11490989. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.