לליבלה

**לליבלה**
**ላሊበላ**
	כנסיית ביתה עמנואל
	כנסיית ביתה עמנואל
מדינה / טריטוריה	אתיופיה
מדינה פדרלית	אמהרה
מחוז	צפון וולו
גובה	2,630 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	14,668 (2005)
קואורדינטות	12°02′N 39°02′E / 12.033°N 39.033°E
אזור זמן	UTC +3
אתר מורשת עולמית
	הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 1, 2, 3
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אתיופיה רגילה) אדיס אבבה דירה דאווה מקלה גונדר אווסה ג'ימה ג'יג'יגה אריתריאה סודאן דרום; סודאן; קניה סומליה ג'יבוטי לליבלה

ערך זה עוסק בעיר באתיופיה. אם התכוונתם לקיסר אתיופי, ראו לליבלה, קיסר אתיופיה.

הערך מכיל כתב געז. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.

לליבלה (באמהרית: ላሊበላ) היא עיר במחוז צפון וולו במדינת אמהרה שבצפון-מרכזה של אתיופיה. העיר שוכנת ברמת אתיופיה בגובה של 2,630 מטר. לליבלה מכונה "פטרה של אפריקה" בשל הכנסיות החצובות בסלע הגעשי שנבנו בה, ש-11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978. עוד מוכרת העיר בכינוי "ירושלים החדשה" בזכות אתריה הדתיים הנושאות במקרים רבים שמות של אתרים בירושלים. בהיותה שנייה רק לאקסום בקדושתה, לליבלה היא מרכז עלייה לרגל. בשנת 2005 התגוררו בעיר 14,668 איש^[1], כמעט כולם נוצרים השייכים לכנסייה האורתודוקסית האתיופית. דרומית-מערבית לעיר שוכן שדה תעופה קטן המשרת בעיקר את תנועת התיירים הפוקדים אותה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לליבלה שימשה כבירתם של קיסרי שושלת זאגווה במאה ה-12 ובמאה ה-13. קודם לשלטונו של גברה מסקל לליבלה, קיסר אתיופיה, שמלך בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13, נודעה לליבלה בשם רוהא. בניית הכנסיות החצובות בסלע בעיר מיוחסות לפי האגדה לקיסר זה אשר עם מותו העניק לה את שמו. משמעות השם לליבלה היא "הדבורים מקיימות את ריבונותו", ולפי האגדה ניתנה לקיסר בשל כך שכאשר נולד הקיף אותו נחיל דבורים, ואימו ראתה בכך סימן כי יהיה הקיסר הבא. לפי מסורת אחת ביקר הקיסר לליבלה בירושלים וניסה לשחזר את מבניה ולהקים בה את "ירושלים החדשה" לאחר שהמוסלמים כבשו את ירושלים ב-1187, ולפי מסורת אחרת עשה כן בעקבות התגלות אלוהית. לא רק שמות הכנסיות בעיר לקוחים מארץ הקודש, אלא גם שמו של נחל ירדן הזורם דרכה, וההר הסמוך לה המכונה "דברה זיית" (הר הזיתים).

למעשה המבנים ברחבי העיר כה שונים זה מזה בסגנונם ובמצב שימורם, עד כי נראה שנבנו על פני תקופה ארוכה בהרבה מתקופת מלכותו של הקיסר שנמשכה כ-30 שנים^[2]. אף שייתכן שחציבתם של כל המבנים בסלע הייתה אפשרית בתוך פרק זמן של כרבע מאה, בהתחשב בכך שסלע הטוף הגעשי רך למדי, הרי שלפי דייוויד בוקסטון (David Buxton) הושלמה המלאכה רק במאה ה-14^[3]. דייוויד פיליפסון (David Phillipson) מאוניברסיטת קיימברידג' אף הרחיק לכת וטען שחלק מהמבנים נחצבו כ-500 שנים לפני מלכותו של הקיסר לליבלה, בימיה האחרונים של ממלכת אקסום^[4].

האירופי הראשון שביקר במקום היה הפורטוגזי פרו דה קוביליה (Pêro da Covilhã). בן ארצו פרנסיסקו אלווארש (Francisco Álvares) הגיע לעיר בתחילת המאה ה-16 והפליג בשבחי מבניה:

"נלאיתי מלהוסיף ולכתוב אודות בנינים אלה, כי נראה לי שלא יאמינו לי אם אמשיך ואכתוב"^[5]"

לפי מספר מקורות אחמד אבן איברהים אל-גאזי, שליטה של סולטנות אדאל המוסלמית במאה ה-16, העלה באש את אחת הכנסיות בעיר, אך הדעות חלוקות באשר לנכונות הטענה ובאשר לזהות הכנסייה בה מדובר.

הכנסיות החצובות בסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה ייחודיות בשל שלושה מאפיינים - בריכוזן בתא שטח כה קטן, בעידונן ובעובדה שארבע מהן לא חצובות בסלע במובן המקובל אלא חופשיות מכל צדדיהן. הכנסיות ערוכות בשתי קבוצות עיקריות - האחת מצפון לנחל ירדן כשכנסיית ביתה גיורגיס מעט מרוחקת מהן לכיוון דרום-מערב, והאחרת ממזרח לנחל.

הכנסיות הצפוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתה מדהאנה עלם (כנסיית גואל העולם) היא הכנסייה החצובה בסלע הגדולה בלליבלה ולפי סברה מקובלת היא גם הגדולה מסוגה בעולם. ייתכן כי הכנסייה הוא העתקה החצוב בסלע של כנסיית גבירתנו מרים מציון באקסום, ויש הטוענים כי היא מזכירה בחזותה מקדש יווני ולא כנסייה מסורתית אתיופית. אורכה של הכנסייה 33.5 מטר, רוחבה 23.5 מטר וגובהה 11 מטר^[6]. היא נתמכת ב-72 עמודים רבועים, 34 מהם בצידה החיצוני ו-38 הנותרים בצידה הפנימי. בתוככי הכנסייה ספינה מרכזית וארבעה מעברים והיא מקורה בקמרון חבית. בפינתה האחת שלושה קברים ריקים שלפי המסורת הוכנו עבור אברהם, יצחק ויעקב. בכנסייה ניצב צלב זהב במשקל של 7 ק"ג. הצלב נגנב בשנת 1997 ונמכר לסוחר עתיקות בלגי, אך אותר והושב למקום.
ביתה מריאם שוכנת מערבית לביתא מדהאנה עלם והיא מחוברת אליה במנהרה. הכנסייה ניצבת למעשה בחצר מרכזית שבה שני מבנים נוספים (ביתה מסקל וביתה דנגאל - ראו להלן). כנסיית ביתה מריאם עצמה המוקדשת למריה, אם ישו, נחשבת למוקדמת בכל הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה. הכנסייה קטנה למדי ובה שלושה מעברים, אך עיטוריה יוצאי דופן בעושרם ובעידונם. על אלה נימנים פרסקאות צבעוניים מוקדמים על תקרתה ועל קירותיה העליונים, וכן עיטורים בראשי העמודים ובקשתות המבנה הכוללים מוטיבים מעולם החי והצומח. בין אלה עיט דו ראשי ושני פרים הנלחמים זה בזה - האחד לבן והאחר שחור - והמייצגים לפי המסורת את מלחמת הטוב ברע. בקצה המזרחי של אולם הכנסייה ניצב עמוד עטוף בד ולפי המסורת נשען עליו ישו עת התגלה לקיסר לליבלה בחזונו. עוד ממשיכה המסורת כי על העמוד חרוט המשפט "עברו ועתידו של העולם". בחצר הכנסייה בריכה שלפי האמונה יש למימיה יכולת לחולל ניסים, ונשים בלתי פוריות נוהגות לפקוד אותה.
קפלת ביתה מסקל חצובה בקיר הצפוני הסוגר על החצר הפנימית של כנסיית ביתה מריאם. ארבעה עמודים התומכים בארקדה מחלקים את חללה לשני מעברים. בקירות הקפלה מערות בהם מתגוררים מספר נזירים גם כיום.
ביתה דנאגל או ביתה גל בצידה הדרומי של כנסיית ביתה מריאם נחצבה לפי המסורת לזכר 136 נזירות אשר הוצאו להורג באדסה (כיום שנלאורפה בטורקיה) בפקודתו של הקיסר יוליאנוס הכופר במאה ה-4.
ביתה גולגתא מחוברת במערה, יחד עם ביתה מיקאל, לחצר המקיפה את כנסיית ביתה מריאם. הכנסייה נחשבת לקדושה במידה כזו, שלפי המסורת מובטח למבקר בה מקום בגן עדן. בקיר הצפוני-מזרחי של הכנסייה גומחה שמעליה קשת והמכונה "קבר הצלוב". ליד גומחה זו מעבר עליו סוגר סלע, המוביל לקברו המסורתי של הקיסר לליבלה. בשבע גומחות נוספות לאורך הקירות ישנם תבליטים של קדושים בגודל אנושי. מחוץ לכנסייה, בסמוך לצידה המערבי, ניצב סלע גדול וחלול המכונה "קבר אדם".
ביתה מיקאל משמשת כמבואה לקפלת סילאסי, אחד המבנים הקדושים בעיר. בקפלה שצורתה כשל טרפז שלושה מזבחים עשויים ממונוליטים, ועל אחד מהם דמות שלה ארבע כנפיים המייצגת לפי המסורת את ארבעת האוונגליסטים.
ביתה גיורגיס היא הכנסייה הידועה מבין כל כנסיותיה של לליבלה והמאוחרת שבהן. צורתה של הכנסייה כשל צלב יווני והיא רבועה. אורך כל אחת מצלעות החלל שבתוכו היא ניצבת הוא 25 מטר וגובהה 11 מטר. לפי המסורת לאחר שהקיסר לליבלה סיים להקים את כל הכנסיות, נגלה לפניו גאורגיוס הקדוש, הקדוש המגן של אתיופיה, כשהוא רכוב על סוסו. גאורגיוס הקדוש נפגע מכך שאף לא אחת מהכנסיות בעיר הוקדשה לו, והורה לקיסר להקים את הכנסייה. הקיסר הבטיח לקדוש להקים עבורו את היפה שבכנסיות וכך אכן עשה. סימני העקבות בסלע מחוץ לכנסייה מיוחסים לפרסות סוסו של הקדוש.

הכנסיות המזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתה עמנואל היא הצפונית מבין הכנסיות המזרחיות, ולפי הסברה שימשה כקפלת התפילה האישית של משפחת המלוכה. ארבעת קירותיה נתמכים בעמודים ומדרגות לולייניות מובילות לקומתה העליונה. פתח ברצפה מוביל למעבר תת-קרקעי המוליך לכנסיית ביתה מרקוריוס הסמוכה. בקירות החיצוניים של המבנה גומחות קטנות שנועדו למשוך אליהן דבורים, ולדבש המיוצר בכנסייה זו, כמו גם בכנסיות אחרות ברחבי המדינה, מיוחסות סגולות רפואיות. בקירות הכנסייה קבורים עולי רגל אשר הביאו את רצונם להיקבר בה לאחר מותם.
בקירותיה של כנסיית ביתה מרקוריוס הסמוכה התגלו טבעות שאליהן היו מחוברות שלשלאות, דבר שהוביל את החוקרים להניח כי המבנה לא שימש במקור ככנסייה אלא כבית כלא או כבית משפט, ורק מאוחר יותר שונה יעודו. בקיר הצפון-מזרחי פרסקו דהוי, ככל הנראה מהמאה ה-15, המתאר את שלושת האמגושים. פרסקו נוסף מתאר את 12 השליחים.
ביתה אבא ליבאנוס בנויה בצורת היפוגאום שעליו הונח גג, ורק רבע מגובהה בולט מעל פני הקרקע. לפי האגדה נבנתה הכנסייה בלילה בודד בידי אשתו של לליבלה, מסקל קיברה, אשר נעזרה במלאכים לשם כך. מנהרה מובילה מהכנסייה לקפלת בית-לחם הזעירה. ליד הכנסייה כפר נזירי קטן בו מתגוררים 18 נזירים ונזירות בתאים קטנים.
ביתה גבריאל רופאל בנויה לפי תוכנית שונה מהמקובל בכנסיות אתיופיות קלאסיות ולכן סביר להניח כי המבנה שימש לייעוד אחר לפני שהפך לכנסייה, אולי כמבנה מגורים מלכותי. המתחם עשוי משלושה אולמות ושתי חצרות, ומנהרה מובילה למאפיית ארוגי בית-לחם בה נאפה לחם הקודש.