למואל מלך משא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לְמוּאֵל מֶלֶךְ-מַשָּׂא הוא דמות מקראית המופיעה בספר משלי, פרק ל"א, פסוק א'.

שמו ומוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למואל הוא שם יחידאי ולשמו ניתנו כמה פירושים כמו, שייך לָאֵל או האל לִים המוכר מתעודות ממארי. חז"ל קשרו את שמו לשלמה המלך וזאת בגלל טעמי המקרא המפרידים בין המילים משא ומחברים אותו לבא אחריו.[1] ייתכן כי המילה "מַשָּׂא", על שם היותו בן השבט "משא", מצאצאי ישמעאל.[2] כך סובר גם אלכסנדר רופא, המילה "משא", לשיטתו מצביע על השתייכות לאומית. למואל שייך לשבט 'המשאי' המיוחס לישמעאל. שבט זה ישב בצפון ערב ונזכר בכתובות מאשור. לפיכך, דברי למואל הם חלק מקובץ דברי חכמה לא ישראלים. ‏[3]

אם מחלקים את הפסוק לפי טעמי המקרא, (יש לחלקו כך: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ : מַשָּׂא אֲשֶׁר-יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ".) המילה "מַשָּׂא" מקבלת את המשמעות של נאום, כלומר נאום אותו נשאה אמו של למואל.‏[4]


בבמדבר רבה, י, נדרש לשמו:

דברי למואל מלך (משלי ל"א, א') למה נקרא שלמה למואל? אמר רבי ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בית המקדש נשא את בתיה בת פרעה. והיו שם צהלת שמחת בית המקדש וצהלת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש... ולכן נקרא למואל, שהשליך עול מלכות שמיים מעליו, כלומר: למה לו אל.


למואל הוא גם שמו של גיבור ספרו של ג'ונתן סוויפט, מסעי גוליבר.

דברי למואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי למואל פותחים את פרק ל"א בספר משלי:

א דִּבְרֵי, לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא, אֲשֶׁר-יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ. ב מַה-בְּרִי, וּמַה-בַּר-בִּטְנִי; וּמֶה, בַּר-נְדָרָי. ג אַל-תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ; וּדְרָכֶיךָ, לַמְחוֹת מְלָכִין. ד אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל--אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ-יָיִן; וּלְרוֹזְנִים, או (אֵי) שֵׁכָר. ה פֶּן-יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק; וִישַׁנֶּה, דִּין כָּל-בְּנֵי-עֹנִי. ו תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד; וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ. ז יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ; וַעֲמָלוֹ, לֹא יִזְכָּר-עוֹד.

למואל נושא את הדברים האלה בהוראת אימו כצוואה או מתוך רצון להורות לילדיו כיצד לנהוג. המילה: יִסְּרַתּוּ פירושה מוסר והוראה. האם קוראת לבנה בַּר-בִּטְנִי ובַּר-נְדָרָי. האם מפצירה בבנה ובדבריה רומזת ללידתו בסדר הפוך. טרם נולד היה בן בטנה אך כעת משנולד הוא בנה. היא מתארת את תשוקתה לילד בכך, שנדרה נדר. בסיפור זה מהדהד הכתוב בספר שמואל א', א' , בסיפור הולדת שמואל והנדר, שנודרת חנה. אמו של למואל מסבירה לבנה כי רצוי שהתרחק מנשים ומיין. היא יודעת, שהיין הוא ממכר 'תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד; וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ.ז יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ; וַעֲמָלוֹ, לֹא יִזְכָּר-עוֹד. רצוי כי מלכים הנושאים בעול השלטון, המשפט והצדק לא יתמכרו לשתייה, כדי שלא יאבדו את היכולת לשלוט ולשפוט בצדק: אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל--אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ-יָיִן; וּלְרוֹזְנִים, או (אֵי) שֵׁכָר.ה פֶּן-יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק; וִישַׁנֶּה, דִּין כָּל-בְּנֵי-עֹנִי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביגדור הורוויץ, מקרא לישראל: משלי י'-ל"א, ירושלים, מאגנס, 2012. ע"מ 585.
  2. ^ בראשית, כ"ה, י"ד.
  3. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, ע"מ 403.
  4. ^ נילי שצ'ופק, עולם התנ"ך: משלי, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 209.