למידה שיתופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למידה שיתופית היא מושג שהיה קיים עוד לפני עידן האינטרנט, והרבה לפני עידן הלמידה המתוקשבת. למושג זה חשיבות רבה בכל הדיסציפלינות ובמיוחד בחינוך, מאחר שהוא מתייחס לאינטראקציה בין האינדיבידואל לסביבה. למידה שיתופית מאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם אותה קבוצה בו זמנית.

סוגי הלמידה השיתופית:[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר רב של שיטות למידה שיתופיות המתנהלות באופן שונה, השיטות הבאות מהוות ייצוג של אופני עבודה מרכזיים:

שיטת הצוותים- STAD[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחה על ידי סלאבין (1986; מתוך ריץ,1996). השיטה מורכבת מחמישה שלבים:

  • הצגת חומר הלימוד על ידי המורה באופן פרונטלי
  • חלוקת דפי עבודה וחומר מסייע לצוותים הטרוגניים של ארבעה תלמידים, אשר הורכבו מראש על ידי המורה. חברי הצוות נעזרים בחומר הלימודים ועוזרים אחד לשני להבין את הנושא הנלמד על ידי דיונים ותיקון טעויות
  • מתן בוחן אישי לתלמידים (אחת לשבוע)
  • מתן ציון אישי המעיד על התקדמותו היחסית של התלמיד. נקודות התלמיד נתרמות לקבוצתו כדי לעודד תלמידים להשקיע ולהגיע לרמת שליטה טובה יותר
  • פרסום תוצאות ומתן הכרה לצוות המצטיין

קבוצות הרכבה- Jigsaw[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחה על ידי ארונסון ואחרים (1978; מתוך ריץ, 1996). לשיטה זו ארבעה שלבים:

  • חלוקת הכיתה לקבוצות אם הטרוגניות של 4-5 תלמידים ומתן משימה לימודית כוללת וזהה לכל הקבוצות, המתחלקת למספר החברים בכל קבוצה.

כל חבר קבוצה מקבל מספר מ1 עד 5 על פי תתי הנושאים של המשימה הכוללת.

  • קבוצות מומחים- כל התלמידים שבחרו אותו תת-נושא מתקבצים לקבוצות חדשות. בקבוצות אלה התלמידים לומדים באופן מעמיק את הקטע המסוים שלהם, כדי להורותו לאחר מכן בקבוצות האם.
  • הוראה בקבוצות האם- כל מומחה מגיע לקבוצת האם שלו ומלמד את נושא התמחותו. לאחר שכל הצוות הסביר את הנושאים, מתנהל דיון משותף להבהרת כל החומר
  • מבחן אישי- כל תלמיד נבחן על החומר כולו
  • פרסום התוצאות

שיטת הלמידה ביחד- Learning together[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחה על ידי האחים ג'ונסון (1986; ריץ, 1996)

  • מתן משימה לימודית אחת לכל קבוצת התלמידים על ידי המורה
  • כל תלמיד מקבל חלק אישי בפעילות הקבוצתית המותאם לרמתו האישית כדי להיות שותף פעיל במשימה, וליצור מוצר קבוצתי משותף.

קבוצות חקר- Group Investigation[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחה בארץ על ידי שרן ועמיתיו (1975; שרן 1989). השיטה מאופיינת על ידי חלוקת הכיתה לקבוצות הטרוגניות קטנות, ומורכבת משישה שלבים:

  • בחירת נושא לימוד והתארגנות התלמידים בקבוצות- המורה מציג נושא כללי, ובמקביל התלמידים מעיינים במקורות שונים של מידע ומציעים תתי נושאים השייכים לנושא הכללי. לאחר מכן התלמידים מצטרפים לקבוצות הטרוגניות לפי קבוצות העניין.
  • תכנון המשימה הלימודית- כל קבוצה מתכננת את המחקר, תוך חלוקת העבודה בין חברי הקבוצה, דרך ומטרת עבודתם.
  • ביצוע התכנון- איסוף המידע, סיכומו והחלפת מידע בין התלמידים בדרך של דיון וניתוח נתונים.
  • הכנת דין וחשבון קבוצתי- חברי הקבוצה קובעים מהם הדברים העיקריים שברצונם להציג לחברי כיתתם.
  • הצגת עבודות הקבוצות בפני הכיתה- כל קבוצה מציגה את עבודתה לפני הכיתה.
  • הערכת הידע של התלמידים על ידי מבחנים שהתלמידים שותפים בהרכבתם.

שיטת החברותא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו, הכיתה מחולקת לזוגות הטרוגניים אשר לומדים ביחד חומר לימודי מסוים, כאשר הלימוד נעשה בארבעה שלבים:

  • שלב תרגול אישי, בעזרת קלפי מידע ותרגול אישי הכוללים גם את התשובות.
  • בוחן אישי ובדיקתו בכיתה.
  • חלוקה לזוגות הטרוגניים ולימוד בעזרת כרטיסי מידע משותפים.
  • בוחן אישי ובדיקתו בכיתה.
  • כדי לדרבן את בני הזוג לשיתוף פעולה פורה, ניתן תגמול בסוף הלמידה לזוג ששיפר את הציון הראשוני, בדרך כלל נעשה על ידי העלאת הציון באופן משמעותי לשני בני הזוג (כהן, 1995).

שילוב למידה שיתופית בסביבה מתוקשבת הוא פריצת דרך בעידן הלמידה המתוקשבת מאחר שהוא מעצים את איכות הלמידה מרחוק ועשוי ומנוגד לטענות כי למידה מרחוק מחלישה את האינטראקציה של הלומד עם הסביבה עד כדי גרימה להתנתקות הלומד מהחיים החברתיים.

הגדרה מעשית יותר היא פעילות לימודית שמתבצעת באמצעות קשרי-גומלין בין עמיתים, הערכה ו/או שיתוף פעולה, ובעלת מדיה של הבנייה והנחיית מרצה[1].

דרך אחרת לתאור למידה שיתופית היא כל תהליך הוראה/למידה הכולל יסודות של שיתוף פעולה ואינטראקציה קבוצתית בין התלמידים במהלך הלימוד לשם השגת תוצרי למידה (להבדיל משיתוף פעולה חברתי) או ליצירת ידע קבוצתי.

על מנת שלמידה שיתופית תהיה מוצלחת יש לוודא כי המשתתפים מבינים מהם יעדי הלמידה ומסכימים עם יעדים אלו. כל מטלה לימודית צריכה להיות מלווה בהוראות ברורות. במידה ומחלקים את הכיתה או את הלומדים לקבוצות יש לוודא כי החלוקה היא לקבוצות הטרוגניות. כמו כן, יש להגדיר לוחות זמנים ברורים וסבירים המאפשרים ללומדים מספיק זמן על מנת להשלים כל מטלה.

למידה שיתופית יכולה להיערך בקבוצות קטנות מאד, (זוג הלומד בחברותא) אבל מקובל להתייחס ללמידה המתקיימת בין 5-8 לומדים עמיתים העובדים תוך שיתוף פעולה להשגת מטרותיהם במסגרת לימודית-חברתית-הומאנית.

ללמידה שיתופית שני צדדים, האחד הוא השיתוף, כלומר השיתופיות והשוויונות בקבוצה, והשני הוא הלומד הבודד החבר בקבוצה שנשאר אחראי על תהליך הלמידה והתקדמות הקבוצה בהשגת מטרותיה. כל אחד משותפי הקבוצה הוא רכיב חשוב בתהליך ההתפתחות החברתית, הלימודית, והקוגניטיבית שלו ושל עמיתיו.

אחד השימושים הפדגוגיים של למידה משותפת הוא "ג'יקסו" או "תצרף" המונח נלקח בהשאלה מ Jigsaw puzzle כלומר שיטה בה מחלקים את הנושא הנלמד למספר תחומי משנה, ומטילים על כל תת-קבוצה ללמוד תחום אחד, וללמד את כלל הקבוצה את התחום הזה. בשיטה זו נעשה שימוש בהוראת עמיתים.

על פי המסופר, הראשון שהשתמש בשיטה למידה זו היה רבי חייא מחכמי התלמוד, הוא חילק את בית מדרשו לשש קבוצות כנגד שישה סדרי משנה, כל קבוצה קיבלה סדר אחד ולמדה אותו היטב ולאחר מכן לימדה כל קבוצה את הקבוצות האחרות את הסדר שלמדה, עד שכל בית המדרש ידע את כל הש"ס.

השפעותיה של הלמידה השיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמידה השיתופית מניעה את התלמידים למידה פעילה מבחינה רגשית–חברתית, קוגניטיבית ומטא–קוגניטיבית. היא מעודדת שיח לוגי, עיבוד מידע במסגרת קבוצה חברתית והבניה משותפת של הידע הנלמד‏[2].

הישגים לימודיים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנת הקשר בין הלמידה השיתופית בקבוצות קטנות לשיפור ההישגים הלימודיים מובאת לנו על ידי הגישה הנאו-ויגוצקיאנית, ויגוצקי (1978; ריץ', 1996) טען שכתוצאה מהאינטראקציה בין התלמידים בקבוצות הקטנות, הילדים רוכשים מיומנויות ומגיעים להבנה עמוקה שלא יכלו להשיג בעצמם. על פי ויגוצקי, האינטראקציה החברתית שנוצרת בקבוצות הקטנות מביאה לצמיחה קוגניטיבית בקרב התלמידים ומובילה לשיפור בהישגים הלימודיים (ריץ', 1996). אישוש טענה זו ניתן למצוא מניתוח מטה- אנליטי של 122 מחקרים שביצע דויד ג'ונסון ואחרים (1981; שרן, 1989), אשר מצא כי ללמידה השיתופית יתרון בולט על פני הלמידה היחידנית, ועל פני שיטות ההוראה המדגישות תחרות בין התלמידים, לשם הגברת ההניעה שלהם. עוד מצאו החוקרים כי הלמידה השיתופית יעילה יותר כאשר אין עידוד לתחרות בין הקבוצות השונות בכיתה (שרן, 1989).

יחסים חברתיים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאורטיקנים של הלמידה השיתופית תמימי דעים כי הלמידה השיתופית משפרת את מערכות היחסים בין התלמידים, את תחושת השייכות של התלמידים לכיתה ואף גורמת להעלאת הדימוי העצמי של התלמידים. הוכחה לכך מהווה ניתוח ממצאים של 21 מחקרים שערכו מילר ודווידסון-פודגורני (1978; ריץ,1996) הבדקו את השפעתה של שיטת הלמידה השיתופית על היחסים החברתיים והבין עדתיים. הניתוח אישר וחיזק את ההשפעה החיובית של הלמידה השיתופית בין הקבוצות, בעקבות תלות הדדית הנוצרת בין חברי הקבוצה (ריץ', 1996). מסקירת מחקריו של סלאבין (1983; שרן, 1989) הוסקה מסקנה אחת ברורה המאוששת אף היא את טענה זו, לפיה הלמידה השיתופית, מובילה לשיפור בדפוסי החברות בין בני העדות בכיתה (שרן, 1989). עוד נמצא, מסקירת 14 מחקרים, כי יש נטייה חיובית לעלייה בדימוי העצמי של התלמידים אשר למדו בכיתות השיתופיות (הרץ-לזורביץ ופוקס, 1987). מסקנותיהם של מרבית המחקרים אשר דנו בשיטה השיתופית מעידים כי האקלים החברתי משתפר וישנה ירידה במידת המתח והתחרות בין התלמידים, וההתנהגות השיתופית נפוצה בכל הבחינות (ריץ, 1996).

שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית המחקרים אשר עסקו בשילוב החברתי של הילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה, מצביעים על הפוטנציאל הרב שיש ללמידה השיתופית על העלאת המקובלות החברתית של ילדים אלה, המשולבים בכיתות הרגילות. הממצא המשמעותי ביותר שנמצא בתוך מחקרים הוא שהילדים בעלי הצרכים המיוחדים בכיתות הלמידה השיתופית דיווחו על עלייה גדולה במספר "חברים שהיו רוצים לעבוד עימם" (הרץ-לזורביץ ופוקס, 1987).

ללמידה שיתופית כתהליך למידה ישנן יתרונות בולטים, אך קיימים גם מספר חסרונות[3].

יתרונותיה העיקריים של שיטת לימוד זו הן: חלוקת מטלה בין חברי הצוות המאפשרת הפחתת העומס בביצועה, לכל שותף ניתנת האפשרות לחלוק ולהעשיר את שאר חברי הצוות בידע האישי שלו, התפתחות מתמדת של הידע אשר נוצר באופן "מתגלגל" ולעולם ימשיך להתעדכן על ידי שותפים נוספים, כתיבה שיתופית מאפשרת הידברות מתמדת בחתירה להתגברות על מחלוקות ופתרונן, וכן מתאפשרת השלמת כל חלקי הפאזל של המשתתפים כדי להגיע לתוצר אחד גדול ומשמעותי בתהליך סינרגטי.

חסרונות שיטת הלמידה השיתופית באים לידי ביטוי בעיקר באופייה החדשני. תחום הלמידה השיתופית חורג מעט מן הנורמה של הלמידה הקלאסית. שינוי סגנון ההוראה יכול לגרום ללומד להרגיש מאוים הן מסיבות חברתיות והן מחוסר הבנת עקרונותיה של שיטה זו. על מנת להתגבר על קשיים אלו רצוי להקים קהילת לומדים אוהדת ולהסביר ללמודים את המאפיינים, העקרונות והפוטנציאל הטמונים בה.

למידה שיתופית יכולה להתבצע כיום בכלים חדשים, הפותחים אפשרויות חדשות. על פי נחמיאס ומיודוסר [4]. :

"תהליכי תקשורת בין לומדים נחקרו לעומק בסביבות למידה מסורתיות שבהן הלמידה השיתופית התקיימה פנים-אל-פנים. טכנולוגיות למידה מתקדמות ובראשן האינטרנט עשויות להביא עמן שינוי משמעותי בתצורה ובמהלך של הלמידה בקבוצות. הלמידה אינה מוגבלת למקום ולזמן, פעולות פנים-אל-פנים המתנהלות בו-זמנית המאפיינות עבודה בקבוצה מסורתית אינן קיימות עוד; התקשורת הבין-אישית מתבצעת באמצעות כלים טכנולוגיים. הדבר מאפשר לחברי הקבוצה למלא תפקידים שונים ואף להופיע בזהויות שונות על-פי מצבים משתנים. אופייה הא-סינכרוני של התקשורת מאפשר לחברי הקבוצה לדון בינם לבין עצמם תוך אפשרות של הכנה וניסוח מראש של המסרים, ללא לחץ המאפיין מפגש תקשורתי פנים-אל-פנים."

ברשת האינרנט קיימים כלים רבים המשמשים ללמידה שיתופית ברשת, הן בצורה סינכרונית והן בצורה א סינכרונית, בהם:

  • a.nnotate, כלי שיתופי און ליין המשמש לעריכה ולאינדוקס של מסמכים

ותמונות.

  • etherpad, כלי זה משמש כפתק קבוצתי אותו ניתן לערוך במקביל על רשת

האינטרנט ולראות את ההוספות והערות של כל חברי הקבוצה.

  • twiddla, כלי המאפשר צירוף של הערות על גבי מסמכים ונתינת הערות. דבר החיוני במהלך שיעורים סינכרוניים למשל בו המרצה רוצה לתת הערות על שקף ספציפי עליו מדברים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כהן, א. (1995). שיטות הוראה מפעילות: מדריך ידידותי למורה, קריית ביאליק: אח.
  • ריץ, י.(1996). הכיתה ההטרוגנית, ירושלים: אוניברסיטת בר-אילן.
  • שרן, ש' (1989). למידה שיתופית בקבוצות קטנות- סקירה של שיטות ומחקר, עיונים בחינוך: כתב עת למחקר בחינוך, 51-52, 114-87.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למידה שיתופית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]