למנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 39°55′N 25°15′E / 39.917°N 25.250°E / 39.917; 25.250

מפת מיקום
מראה העיירה מירינה בלמנוס

למנוס או לימנוס (יוונית Λήμνος; טורקית Limni) הוא אי יווני בצפון הים האגאי המשתרע בתחומיו של מחוז משנה לסבוס במחוז צפון הים האגאי. שטחו של האי הוא 477.58 קמ"ר וחלקו הגדול הררי, אך קיימים בו גם עמקים פוריים. האי מחולק לשני חלקים עיקריים על ידי מפרץ גדול בחלקו הדרומי שלחופו שוכן שדה התעופה של לימנוס. שתי העיירות העיקריות הן מירינה (Μύρινα; טורקית Mirina) או קאסטרו (Κάστρο - "מצודה") השוכנת לחופו המערבי של האי, ומודרוס (Μούδρος; טורקית Mondros) הנמצאת לחופו המזרחי. בשנת 2001 התגוררו בלמנוס 18,104 איש.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוון העתיקה נחשב האי למקום קדוש לאל הפייסטוס והעיר הראשית נקראה הפסטייה על שמו. לפי המיתולוגיה היוונית כאשר השליכו אביו זאוס מהאולימפוס נפל הפייסטוס בלמנוס. תטיס טיפלה בו ויחד עם הנימפה קבירו הוא היה לאביהם של הקבירים. לפי הרודוטוס היה השם "למנוס" כינויה של האלה האם קיבלה בקרב התראקים, אשר היו תושביו הראשונים של האי, ופולחנה של האלה רווח במקום לאחר שהובא אליו מאסיה הקטנה. לפי אפולודורוס הביא דיוניסוס את אריאדנה מנקסוס ללמנוס, ולפי פליניוס הזקן שכן באי לבירינת ענק, אך זה לא זוהה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי נכבש בידי דריווש הראשון במאה ה-6 לפנה"ס, אך מילטיאדס הצעיר שליט גליפולי כבש אותו מידיו בשנת 510 לפנה"ס, והאי בא תחת שליטתה של אתונה העתיקה עד שמוקדון השתלטה עליו. הרומאים שוב מסרו את האי לשליטת אתונה בשנת 166 לפנה"ס אך 20 שנה לאחר מכן הוא היה יחד עם יוון כולה לפרובינקיה רומית. כשהאימפריה הרומית נחלקה לשתיים, היה למנוס לחלק מהאימפריה הביזנטית וב-1657 נכבש בידי העות'מאנים. לאחר מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912 היה האי לחלק מיוון, ושימש כבסיס לנסיונות הבריטים לכבוש את חצי האי גליפולי ואת מצר הדרדנלים במלחמת העולם הראשונה. ב-30 באוקטובר 1918, נחתמה הפסקת האש של מודרוס (טורקית Mondros Mütarekesi) בנמל מודרוס באי, וזו סיימה את חלקה של האימפריה העות'מאנית במלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]