למרחב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Lamerhav.gif

למרחב היה בטאונה של מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ויצא לאור בין השנים 1954 עד 1971. עורכי העיתון היו ישראל אבן נור, משה כרמל, אברהם תרשיש ודוד פדהצור אך הרוח החיה, קובע הקו האידאולוגי וכותב רוב המאמרים הפרוגרמטיים בעיתון היה ישראל גלילי.

הגיליון הראשון של כתב העת שהוגדר כ"דו-שבועון מדיני" יצא ב-2 ביוני 1954 אולם החל מדצמבר 1954, בעקבות הפרדותה של המפלגה ממפ"ם, הפך כתב העת ליומון (עיתון יומי). עם הקמת מפלגת העבודה הישראלית ב-1968 עברה השליטה בו לידי הקיבוץ המאוחד. ב-31 במאי 1971 יצא גליונו האחרון כעיתון עצמאי ולמחרת התמזג עם דבר (בדש הפנימי של "דבר" נכתב שמו הרשמי של העיתון: "דבר - מאוחד עם למרחב").

העיתון החזיק בדרך כלל ארבעה עמודים ולא היו בו תצלומים אלא איורים.

משא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של "למרחב" מלבד היותו שופר מפלגתי הייתה בשל המוסף הספרותי שלו "משא", שצורף לו כל יום שישי. משא יצא כדו-שבועון עצמאי מ-1951 ומדצמבר 1954, עם הפיצול במפ"ם הפך להיות מסונף ל"למרחב".

את "משא" ערך במשך רוב שנותיו אהרן מגד והוא אף הפך להיות למוסף הספרותי של עיתון "דבר" לאחר האיחוד. משא ריכז סביבו חבורה ספרותית בה היו חברים אמיר גלבוע, זרובבל גלעד, בנימין גלאי, משה שמיר, מתי מגד, יגאל מוסנזון, חיים גורי, נתן שחם, חיים חפר, ע. הלל, ט. כרמי, חנוך ברטוב ודן בן-אמוץ, כולם סופרי דור תש"ח שהיו מקורבים אידאולוגית באותה עת למפלגה. בין המשתתפים האחרים ב"משא" היו רם עברון (ביקורת קולנוע), משה נתן, אברהם עוז (ביקורת תיאטרון).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן כספי ויחיאל לימור, המתווכים – אמצעי התקשורת בישראל, 1948–1990, עם עובד, תל אביב, 1995.
  • אהרן מגד, ראשיתו של "משא", מאזנים מ"ח, 1979, עמ' 109-106.
  • אורלי צרפתי, 'למרחב' - גלגולו של עיתון בין פילוג לאיחוד, קשר (כתב עת לתולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי) 35, 2007, עמ' 135-118.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]