ל'אנגול'ן

(הופנה מהדף לנגולן)
ל'אנגול'ן
Llangollen
גשר נהר הדי בל'אנגול'ן
גשר נהר הדי בל'אנגול'ן
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
אומה ויילסויילס ויילס
מחוז דנבישייר
תאריך ייסוד המאה ה-7
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 3,658 (2011)
קואורדינטות 52°58′13″N 3°10′14″W / 52.97026899884842°N 3.170559704412881°W / 52.97026899884842; -3.170559704412881
אזור זמן UTC
http://www.llangollen.org.uk/
מפת ל'אנגול'ן

ל'אנגול'ןוולשית: Llangollen) היא עיירה במחוז דנבישייר שבצפון-מזרח ויילס. זוהי עיירה בעלת מוקדי תיירות רבים, השוכנת על הנהר די. היא הוקמה בסביבות המאה ה-7 על ידי הנזיר קוֹכלן שעל שמו היא נקראת.

העיירה יושבת על הדרך ההיסטורית ('דרך הוליהד') אשר חיברה את לונדון לצפון-מערב ויילס, משום כך היא הייתה תמיד עיירת דרכים חשובה ובאופן היסטורי הכילה מספר רב של פונדקים ומלונות לצד מסעדות ובתי שתייה. אופי זה נשמר וכיום המקור הכלכלי הרחב ביותר בל'אנגול'ן נשען על תעשיית התיירות. לצד מלונות, מסעדות ופאבים רבים, קיימות גם מספר אטרקציות כגון מסילת מורשת (אנ'), תעלת ל'אנגול'ן, טירת דינס בראן ופסטיבל המוזיקה השנתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של ל'אנגול'ן נובע כאמור מהנזיר הקדוש קוכלן (St. Collen) אשר חי במאה ה-6, הגיע לאזור ובנה לצד הנהר כנסייה. השם ל'אנגול'ן הוא חיבור של המילה ל'אן (Llan), שמשמעותה מקום קדוש (לרוב במשמעות של אתר תפילה וקהילה מסביב), עם שמו של קוכלן, כך שהשם מגיע משם הקהילה שהתבססה על הכנסייה שהוקמה במקום. כנסיית סיינט קוכלן שוכנת קרוב למרכז העיירה ברחוב צ'רץ' ("כנסייה"). המבנה עבר מספר שיפוצים והרחבות במשך השנים, והוא כולל את בית הקברות העתיק של העיירה.

מעל העיירה, מכיוון צפון, נמצאות הריסות טירת דינס בראן (Dinas Brân; 'טירת העורבים'). הטירה נבנתה תחילה בסביבות 600 לפנה"ס בתור מבצר גבעה, היא הורכבה מתעלות הגנה ומחומות עץ ובוץ. לאחר התקופה הרומית בבריטניה, הטירה הפכה להיות חלק מממלכת פוויס, אולם במאה ה-12 הממלכה התפצלה וישנה סברה כי הטירה הפכה למקום מושבו של מלך פוויס פדוג ('פוויס הנמוכה'). בשנת 1276 החלה מלחמה בין אנגליה לבין הממלכה הוולשית, כחלק מהמלחמה נכבשה הטירה בידי האנגלים ונהרסה. מאז היא לא שוקמה ולא נעשה באתר יותר שימוש, כיום על ראש הגבעה מוצבות רק הריסות האבן של דינס בראן.

בקרבת העיירה נמצאות הריסות המנזר ואלי קרוסס (Valle Crucis Abbey), אשר נבנה בשנת 1201 על ידי נסיך פוויס מדוג אפ גריפיד' מיילור (Madog ap Gruffydd Maelor). המנזר פעל עד לשנת 1537 כאשר בהוראת הנרי השמיני, מלך אנגליה ננטשו ופורקו המנזרים ברחבי הממלכה. מאז הלך מצבו של המבנה והדרדר, כיום נותרו מספר חלקים מהמנזר אך רובו נהרס.

משפחת טרוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1346 נבנה גשר האבן הראשון מעל לנהר די במיקום שבו ניצב הגשר כיום, על ידי ג'ון טרוור, הוא חיבר בין ציר התחבורה הראשי (לונדון-הוליהד) והצד הצפוני של העיירה. בשנת 1656 נבנה הגשר מחדש כעשור לאחר סוף מלחמת האזרחים האנגלית, לאחר מכן שוקם והורחב עוד מספר פעמים. משפחת טרוור הייתה בעלת קרקעות באזור ל'אנגול'ן ובית המשפחה "טירת טרוור" (Trevor Hall) נבנה בתקופת ג'ון כארבעה קילומטרים ממזרח לעיירה. בשנת 1717 נבנה בית תפילה קטן באדמות הטירה לשירות המשפחה, ב-1772 הומר בית התפילה לכנסייה (כנסיית טרוור) ששירתה את תושבי האזור כחלק מהקהילה של כנסיית סינט קוכלן[1]. בשנת 1743 נבנתה טירת טרוור כפי שהיא כיום על בסיס הטירה הקודמת.

סמוך לשטחי משפחת טרוור ההיסטוריים וטירת טרוור, נמצאת כיום העיירה טרוור על שם המשפחה.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של ל'אנגול'ן, תומאס פננט, 1781.

במהלך המאה ה-19 ל'אנגול'ן נהנתה מפריחה כלכלית ופיתוח נרחב של העיירה, בתחילת המאה היא חוברה לרשת תעלות המים של בריטניה ובאמצע המאה חוברה גם לרשת מסילות הברזל. בנוסף לכך תעשיית האריגה התפתחה עם הקמת מספר מפעלים בעיירה, נסללו דרכים חדשות, הוקמו מבנים רבים ושופרו הכבישים הקיימים בעיירה בעיקר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19.

המאה ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-20 עברה ל'אנגול'ן תהליך של נסיגה תעשייתית עם סגירה הדרגתית של כל מפעלי הטקסטיל והמכרות באזור, לצד זאת החלה פריחה תיירותית משמעותית שהפכה את ל'אנגול'ן כיום לעיירת תיירות מוכרת. כך הומר מבנה תחנת המים ששירת את תעשיית הטקסטיל למסעדה ואכסניה, תעלת ל'אנגולן שהפסיקה לשרת את סירות המשא הפכה לייעד למטיילים וחובבי שייט, בנוסף בשנות ה-90 של המאה ה-20 נפתחה מחדש בהדרגה מסילת הברזל מל'אנגול'ן ומערבה לטובת תיירים ומבקרים באזור.

כלכלה ותיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת קיטור יוצאת מתחנת ל'אנגול'ן בדרכה לברווין.

כבישים: ל'אנגול'ן יושבת כאמור בעמק די, קרוב לגבול עם אנגליה. מרכז העיירה מתוחמת על ידי שני כבישים עיקריים; ה-A539 מצפון, וה-A5 מדרום. כביש ה-A5 הוא הדרך ההיסטורית אשר חיברה את לונדון לצפון-מערב ויילס, אנגלסי והנמלים לכיוון אירלנד. משום מיקומה על דרך זו, נהנתה ל'אנגול'ן באופן היסטורי ממעמד של עיירת דרכים חשובה עם מלונות ומקומות שתייה ואכילה לאנשי המסע.

רכבת: בשנת 1865 חוברה ל'אנגול'ן לרשת מסילות הברזל. היא ישבה על קו שחיבר את העיירה רואבן לחוף המערבי של ויילס, קו זה הפך בהמשך לזרוע של 'הרכבת המערבית הגדולה' (Great Western Railway), מסילת רכבת אשר יצאה מתחנת הרכבת פדינגטון בלונדון וחיברה את דרום-מערב אנגליה ורוב ויילס. מאה שנים מאוחר יותר בשנת 1963 עקב צמצומים וסגירה של כ-55% מכלל תחנות הרכבת בבריטניה, נסגרה גם תחנת ל'אנגול'ן לתנועת נוסעים בשנת 1965 ולתנועת משא ב-1969[2].

בשנת 1975, לאחר שעמותה אספה תרומות ואישורי בנייה, נפתחה מחדש תחנת ל'אנגול'ן במטרה לבנות מחדש את המסילות ולשקם את התשתית. בשנת 1986 נפתחה מחדש תחנת הרכבת ברווין (Berwyn) ובכך גם הקו ל'אנגול'ן-ברווין, ב-1993 קו זה הורחב לגלינדוודוי (Glyndyfrdwy) וב-1996 לקארוג (Carog). בשנת 2011, לאחר גיוס כספים נוסף, החלו העבודות לשחזור קטע הרכבת בין קארוג לקורווין (Corwen).

מסילת הרכבת ל'אנגול'ן היא כיום אתר תיירותי אשר מפעיל רכבות קיטור מספר פעמים ביום בין ארבע התחנות בקו. הנסיעה ברכבת היא חוויה המושכת תיירים רבים משום הייחודיות של נסיעה ברכבות קיטור והנוף לאורך הנסיעה של העמק די, לצד הנהר די.

תעלת ל'אנגול'ן: ל'אנגול'ן מחוברת לרשת תעלות המים הלאומית ההיסטורית דרך 'זרוע ל'אנגול'ן' של 'תעלת האיחוד שרופשייר' (Shropshire Union Canal).

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים בל'אנגול'ן
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 6.1 6.3 8.3 10.8 14.5 16.7 18.9 18.6 15.9 12.5 8.8 6.9 12.0
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 0.9 0.9 2.2 3.3 5.9 8.6 10.9 10.7 8.8 6.3 3.3 1.8 5.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 134.7 97 108.4 75.9 73.3 83.6 81.2 101.7 113.2 136.4 139.6 147.8 1,292.8
מקור: השירות המטאורולוגי הבריטי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך כנסיית טרוור באתר HistoryPoints.org.
  2. ^ בשנת 1969 כאשר קו הרכבת הפסיק לחלוטין, גם פורקו המסילות ורוב התשתית נהרסה