לסלו מוהולי-נג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לסלו מוהולי-נג'י (התעתוק העברי הוא לפי המקובל בספרות, בעקבות ההיגוי האנגלי והגרמני של השם. ההיגוי המקורי של השם בהונגרית הוא לסלו מוהוי-נג'; בהונגרית: László Moholy-Nagy; ‏20 ביולי 1895 - 24 בנובמבר 1964) היה אמן רב-תחומי (צייר, פסל, צלם, מעצב ועוד) ממוצא יהודי-הונגרי שפעל בגרמניה. בשנים 1922 - 1928 לימד בבית הספר באוהאוס בברלין. אבי תנועת "הראיה החדשה" בצילום‏[1].

חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם לסלו וייס בכפר בצ'בושוד (Bácsborsód) בדרום הונגריה והתחנך בעיר סגד, בן-דודו היה המנצח גיאורג שולטי. אביו נטש את המשפחה בעודו ילד ואם המשפחה נעזרה בעורך דין נוצרי בשם נג', שנטל על עצמו לסייע לה. את שם משפחתו החדש הרכיב מצירוף שמו של נג' והעיר ההונגרית מוהול (Mohol; כיום בסרביה), בה היה למשפחה בית בו בילה חלק מילדותו. ב-1914 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בודפשט עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, נפצע, החלים וחזר להילחם. בשנת 1918 התנצר לקלוויניזם והיה מעורב בהפיכה הקומוניסטית קצרת הימים. ב-1919 החליט שלא לעסוק בדבר פרט לאמנות. בנובמבר עבר לווינה ובראשית 1920 הגיע לברלין.

יצירתו באותה תקופה הושפעה במיוחד מתנועת דאדא, אמנות קינטית ויצירות רדי מייד בציור, פיסול, צילום ושילוב סגנונות. את עולם הצילום הכיר בזכות אשתו הראשונה, לוסיה (Lucia Moholy). ב-1922 הציג את תערכות היחיד הראשונה שלו בגלריה "Der Sturm" בברלין. מנהל בית הספר באוהאוס, ולטר גרופיוס, ביקר בתערוכה, התרשם והציע לנג' לעבור ללמד בבית הספר.

שנות באוהאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אווירת בית הספר, הרחיב נג' את תחומי התעניינותו לשטחי העיצוב כולל טיפוגרפיה, עיצוב תעשייתי, הדפסים ושילובי עיצוב ואמנות. תחום עניין מרכזי שלו היה האור, הן בהשתקפויותיו (כגון השתקפויות האור מיצירתו "פסל ניקל") והן בצילום (ריבוי חשיפה לאור, משחקים באורך זמן החשיפה של האובייקט וכדומה). בין היתר יצר "צילומים ללא מצלמה" באמצעות הנחת חפצים על גבי נייר רגיש לאור ויצר בכך פוטוגרמות. גורם מניע לגיוון ביצירתו היה העוני ששרר ברפובליקת ויימאר בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, בשלו לא ניתן היה להשיג חומרי גלם סטנדרטיים כסרטי צילום. בין היתר יצר נג' קולאז'ים תוך שימוש בשטרי כסף שהפכו לחסרי-ערך עקב האינפלציה[2]. בנוסף, עסק נג' גם בצילום קולנוע ויצר מספר סרטים אמנותיים-מופשטים כגון "דומם ברלינאי" (1936) ו"משחק אור, שחור, לבן ואפור" (1933).

נג' עבר עם באוהאוס לדסאו והיה לסגנו של גרופיוס, אולם ב-1928 עזב את בית הספר וחזר לברלין, שם פתח סטודיו פרטי. הוא עסק במגוון עבודות על גבול האמנות והעיצוב בהן עיצוב במה, יצירת כרזות, עיצוב ואיור ספרים, יצירת סרטים וכתיבה ועריכה בכתבי עת שונים. בשנים 1927 - 1929 היה העורך הראשי של מגזין האוונגרד ההולנדי-גרמני-אנגלי i10 INTERNATIONAL REVUE ‏[3].

יצירה מרכזית מאותה תקופה והיצירה הידועה ביותר שלו, המשלבת עיצוב מוצר עם אמנות היא המנורה שנקראה "אביזר אור חשמלי לבמה" (בגרמנית: Lichtrequisit einer elektrischen Buehne), כעין זרקור (פרוז'קטור) נע לשם יצירת דגמי הארה והצללה משתנים אותו יצר ב-1930 המוצר/פסל נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות לפסל קינטי משולב אור[4].

בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עזב להולנד ומשם עבר ללונדון ב-1935. בלונדון חי בהמפסטד יחד עם גרופיוס וגולים אחרים מגרמניה מבין אנשי הבאוהאוס. השניים ניסו להקים סניף של באוהאוס בלונדון, אך לא קיבלו תמיכה כספית. פנייתו של מוהולי-נג'י למשרות הוראה נדחו והא עבד סבעיקר כצלם אדריכלות עבור המגזין Architectural Review. בן-ארצו הבמאי אלכסנדר קורדה ביקש ממנו עיצוב לסרט המדע הבידיוני "Things to Come", אולם דחה אותם בסופו של דבר.

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1937 עבר מוהולי-נג'י לשיקגו בה יסד וניהל את "הבאוהאוס החדש" בית הספר נסגר מחוסר מימון שנה לאחר הקמתו ונפתח מחדש ב-1939 בשם "המכון לעיצוב" (כיום IIT Institute of Design)‏[5].

בשנת 1946 נפטר מוהולי-נג'י מלוקמיה בשיקגו. על שמו אוניברסיטה לאמנות ועיצוב בבודפשט (Moholy-Nagy Művészeti Egyetem).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Moholy-Nagy, Lázló. Painting Photography Film. 1925. Trans. Janet Seligman. Cambridge, Mass.: MIT Press, 1973.
  • Botar, Oliver A. I. Technical Detours: The Early Moholy-Nagy Reconsidered, New York: Art Gallery of the CUNY Graduate Center, 2006 ISBN 978-1599713571
  • Borchardt-Hume, Achim. Albers and Moholy-Nagy: From the Bauhaus to the New World, Tate Publishing, 2006, ISBN 978-1854376381
  • Hight, Eleanor. Picturing Modernism: Moholy-Nagy and Photography in Weimar Germany , Cambridge, Mass.: MIT Press, 1995 ISBN 978-0262082327

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמדר שפי, רגע של מבט חדש: תערוכת הפתיחה של מכון שפילמן, באתר הארץ
  2. ^ אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010 עמ' 127-128
  3. ^ על המגזין
  4. ^ על המנורה
  5. ^ ההיסטוריה של המכון לעיצוב