לסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לסקו
Lesko
POL Lesko COA.svg
סמל העיירה
מדינה / טריטוריה פולין
מחוז מחוז התת-קרפטים
נפה לסקי
ראש העיר ברברה ינקייביץ'
שטח 15.09 קמ"ר
גובה 390 מטרים
תאריך ייסוד המאה ה-14
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

5,864‏  (נכון ל-2006)
388.6 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 49°28′N 22°20′E
אזור זמן UTC +1
http://www.lesko.pl
בית הכנסת בלסקו (נבנה במאה ה-17), המשמש כיום כמוזיאון ליהדות גליציה
בית העלמין היהודי בלסקו

לסקו (Lesko עד 1926 ליסקו (Lisko); בפי היהודים: לִינְסְק) היא עיירה בדרום מזרח פולין ובה כ-5,800 תושבים. גובהה הממוצע של העיירה, הנמצאת בהרי בְּיֶישְׁצַ'אדִי, המהווים חלק מהרי הקרפטים, הוא 390 מטר מעל פני הים. העיירה, הנמצאת בגליציה המזרחית, סמוכה לגבולות אוקראינה וסלובקיה, משמשת כבירת נפת לסקו שבמחוז התת-קרפטים (פודקרפצקיה). עד לחורבנה בשואה הייתה בעיירה קהילה יהודית, שהיוותה כ-60% מהאוכלוסייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שלסקו נוסדה במאה ה-14. הרשומות הראשונות שבהן היא מוזכרת הן משנת 1436, והכרזתה כעיר הייתה ב-1469, בעת שהייתה בבעלות משפחת קמיטה (Kmita). במאה ה-17 הייתה העיירה מרכז מסחר ומלאכה, ומנתה כ-1,500 תושבים. תקופת השגשוג הסתיימה ב-1704, בעת שנבזזה על ידי כוחות הצבא השבדי בעת מסע הכיבוש שלו במלחמה הצפונית הגדולה.

ב-1772, בעקבות החלוקה הראשונה של פולין, שויכה העיירה לקיסרות האוסטרית (ומ-1867 לקיסרות האוסטרו-הונגרית), עד שנת 1918, אז קיבלה פולין את עצמאותה. ב-1872 נסללה מסילת ברזל אשר עברה כשלושה קילומטרים מצפון לעיירה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1939, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שבו חולקה פולין בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, עבר קו הגבול החדש על נהר הסן. מאחר שהעיירה נמצאת על גדתו המזרחית של הנהר, היא שויכה לברית המועצות. בשנים 19401941 נבנו באזור העיירה ביצורים ובונקרים, כחלק מקו ההגנה הסובייטי. ביוני 1941, בימיו הראשונים של מבצע ברברוסה, כבשו הגרמנים את הקו הסובייטי והרסו אותו. שרידי הבונקרים מצויים בעיירה עד היום. בספטמבר 1944 שוחררה העיירה על ידי הצבא האדום.

יהודי העיירה, שמנו כ-60% מהאוכלוסייה בטרם המלחמה, נספו ברובם בשואה, והקהילה המקומית חרבה ולא חודשה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוזז הגבול בין ברית המועצות ופולין מעט מזרחה. ב-1947 נערך באזור מבצע ויסלה, אשר כלל גירוש האוכלוסייה האוקראינית שהייתה באזור, וזאת, לאחר התנגשויות אלימות בין צבא פולין ובין צבא המרד האוקראיני שהתרחשו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כתוצאה ממבצע זה התבצעו חילופי שטחים בין ברית המועצות ופולין, והגבול באזור העיירה הוזז ב-1951 עוד מזרחה.

העיירה וכלכלתה החלו להתאושש רק בשנות ה-50, לאחר תוכנית של ממשלת פולין, שעודדה מעבר מאזורים אחרים והתיישבות באזור העיירה.

כיום נסמך חלק מכלכלתה של לסקו על תיירות, בשל הימצאותה בהרי בְּיֶישְׁצַ'אדִי (Bieszczady) הפופולריים לטיולים ובשל קרבתה לשביל ההליכה האירופי E8 (European walking route E8).

הקהילה היהודית בלסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-16 הגיעו ראשוני היהודים ללסקו, ועסקו במסחר ביינות. ידוע כי בסוף המאה ה-16 כבר הייתה הקהילה יהודית בגודל של כ-20 משפחות, וכללה בית כנסת, בית ספר ובית חולים לעניים. ב-1617 כבר מוזכר בית הכנסת הגדול של העיירה. בפנקס ועד ארבע ארצות מופיעה לינסק לראשונה ב-1713.

משנת 1782 ישב הרב מנחם מנדל הורוביץ (מחבר "ליקוטי מהר"ם") על כס הרבנות, והחל שושלת רבנים שנמשכה עד מלחמת העולם השנייה. בנו, רבי נפתלי צבי הורוביץ המפורסם על שם רבנותו ברופשיץ כיהן גם הוא לתקופה ברבנות לינסק. בנו של רבי נפתלי צבי, רבי אברהם חיים כיהן ברבנות לינסק וכן צאצאיו מילאו תפקיד זה עד השואה (ראו חסידות לינסק). רוב היהודים בלסקו היו חסידים, והתקיימו בה חצרות של חסידות צאנז, בעלז, דינוב, ריז'ין וסדיגורה.

ב-1886 פרצה בעיירה שריפה שכילתה את רוב בתי היהודים.

ב-1910 נמנו בעיירה כ-2,800 יהודים ו-2,000 פולנים ורותנים. פרנסתם של רוב היהודים הייתה על מסחר. מלחמת העולם הראשונה ומאבקי העצמאות האוקראיניים והפולניים שבסופה הביאו לירידה באוכלוסייה היהודית בעיירה, וב-1921 נמנו בה 2,338 יהודים.

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שכבר בסוף המאה ה-19 החלו לפעול ארגונים ציוניים בלסקו, הייתה זו פעילות בהיקף מצומצם ולא משכה רבים. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדו מוסדות וסניפים של ארגונים ציוניים כמו: "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "המזרחי", "השומר הצעיר" ו"דרור-פרייהייט". בקיץ נהגו תנועות הנוער לקיים פעילויות בהרים המיוערים שבסביבת העיירה. במיוחד בלטה בפעילותה התרבותית תנועת השומר הצעיר. שנות השיא של התנועה הציונית בעיירה היו בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30. במחצית שנות ה-30 החלה בקרב חלק מהצעירים תופעה של רצון להשתלבות בעולם הלא יהודי ואף להתבוללות ופעילות התנועות הציוניות דעכה במידה מסוימת.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1939 השתלטו כוחות הוורמאכט על העיירה ושהו בה כשבועיים תוך שהם בוזזים חלק גדול מהחנויות שהיו רובן ככולן בבעלות יהודית. לאחר כשבועיים נכנסו כוחות הצבא האדום לעיירה מתוקף הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. חלק מיהודי העיירות הסמוכות, שהיו בשליטת הנאצים שכבשו את האזור שממערב ללסקו, נשלחו על ידי הגרמנים ללסקו. הסובייטים מינו יהודי כמושל העיירה, והיגלו 100 יהודים שהוגדרו כ"בורגנים" למקומות שונים במזרח, כולל למחוז היהודי האוטונומי (בירוביג'ן). בתקופת השלטון הסובייטי נסגרו כמעט כל החנויות ורוב היהודים מצאו את עצמם חסרי פרנסה ורעבו ללחם. השלטון הסובייטי איפשר ליהודים לעבוד לפרנסתם בעבודות יזומות שחייבו חילול שבת.

ב-24 ביוני 1941, כחלק ממבצע ברברוסה, כבש הצבא הגרמני את לסקו. בעיר הוקם גטו וכראש היודנראט מונה עורך דין בשם לאון טייך, שהגיע מהעיירה דרוהוביץ' בתחילת 1940. היהודים נלקחו לעבודות כפייה, בין היתר, בבניית גשר על נהר אוסלאו[1]. לגטו הובאו גם זקנים וחולים מהכפרים שבסביבה ושררו בו תנאי רעב וצפיפות קשים. חיסול הגטו התרחש ב-14 באוגוסט 1942. לאחר שנערכה סלקציה, נלקחו כ-100 זקנים ונכים לבית העלמין היהודי ושם נורו למוות. יתר היהודים הועברו למחנה הריכוז זאסלב[2]. בספטמבר באותה שנה נורו למוות בזאסלב כ-500 מיהודי לסקו. ב-9 בספטמבר הועברו 2,000 מיהודי לסקו ממחנה הריכוז זאסלב אל מחנה ההשמדה בלז'ץ ושם נרצחו כולם‏[3]. כ-70 יהודים שהסתתרו בעיירה ונתפסו נורו עד קיץ 1943 בבית העלמין היהודי של לסקו. על פי עדות אחרת, 1,000 מיהודי העיר נשלחו ישירות אל מותם בבלז'ץ עוד בטרם הגירוש למחנה הריכוז זאסלב[4].

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כנסיית הקהילה של ביקור מרים הבתולה המבורכת (Kościół parafialny pw. Nawiedzenia Najświętszej Maryi Panny) – כנסייה שנבנתה ב-1539 על ידי פיוטר קמיטה סוביינסקי, ממשפחת האצולה קמיטה ששלטה באזור. הכנסייה נבנתה מאבן ומלבנים בסגנון גותי מאוחר. ב-1889 היא נבנתה מחדש, תוך הכללת אלמנטים מהכנסייה המקורית. בסמוך לכנסייה נבנה בשנים 17251764 מגדל פעמונים.
  • בית הכנסת של לסקו – נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-17, והחליף בית כנסת שנבנה מעץ. פנים בית הכנסת נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. באין קהילה יהודית במקום, רק בשנות ה-60 הוחל באופן הדרגתי בשיפוץ בית הכנסת. כיום נמצאת במקום גלריה לאמנות. כמו כן, מוצגים במרפסת בנין בית הכנסת נתונים על כל הקהילות היהודיות באזור[5].
  • קירקוט (בפולנית: בית עלמין יהודי) – בית העלמין היהודי של העיירה, ובו מעל ל-2,000 מצבות. חלק מהמצבות מתוארכות למאה ה-16. זהו אחד מבתי העלמין היהודים העתיקים ביותר בפולין.
  • בית העירייה – נבנה ב-1896

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ויקיפדיה האנגלית (אנ')
  2. ^ ראו ויקיפדיה האנגלית (אנ')
  3. ^ על פי רשימה באתר holocaust-info.
  4. ^ עדות ד"ר וולאך שהוחבא על ידי חסיד אומות העולם בלסקו וניצל מהשואה, ספר יזכור של הקהילה, עמ' 300
  5. ^ מתוך מדריך לונלי פלנט,Lesko Sights